ישעיהו כה:ח קבלה: כללי התחלת החכמה, שער הגלגולים, קל"ח פתחי חכמה ותקוני הזהר

בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (פ)

כללי התחלת החכמה

[רכו] והנה, הנהגת הסטרא אחרא נצרך רק עתה בששת אלפים. אבל לעתיד, וכל שכן בהנהגה שנקרא אדם קדמון – שהיא הנהגת הנצחיות, שהארכנו למעלה – אז אין צריך עוד ליצר הרע ולמסיתים, לפי שאז לא יהיה עוד רק זמן הגמול. לכן כתבו, שבהנהגת א"ק ועולם עקודים, לא יהיה עוד שורש לס"א – רק בהנהגת הששה ספירות, שהם: חג"ת נה"י. ולעתיד נאמר: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", וכתיב: "ונתתי לכם לב בשר ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו" כו׳ (יחזקאל ל״ו:כ״ו-כ״ז), וכתיב: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד". וכן אמרו בסוכה (נ"ב): לעתיד לבא מביא הקב"ה להיצר הרע ושוחטו (פירוש, מבטלו) כו׳. ויעויין בזוהר תולדות, במדרש הנעלם קל"ז. וכן אמרו (בסנהדרין ס"ד ע"א): כלום נתת לנו יצר הרע רק כדי שנקבל עליו שכר. ואם כן, ממילא, לעתיד לא יוצרך ליצר הרע. וכן כתיב: "והסירותי את לב האבן מבשרכם" כו׳. ולכן, בהנהגת עולם עקודים, שהוא אלף השביעי, וכל שכן בהנהגות היותר עליונות, אין שום שורש לס"א, וכנ"ל. וכן כל מדרגה שהיא מתוקנת מן הדין, אין צריך לשורש הס"א. אך ישאר שורש הס"א למדרגה שתהיה פחותה ממנה (ועיין קל"ח פתחי חכמה סימן מ"ז). ולעתיד לבוא הוא אומר: "בלע המות לנצח" כו׳, ויתוקן עולם במלכות שדי, ויהיה תיקון השלם, ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. יהי רצון שנזכה לזה במהרה בימינו בחסד וברחמים, אמן.
שאל רבBookmarkShareCopy

שער הגלגולים

והנה כאשר נחרב בית המקדש, גלתה שכינה בין הקליפות, לפי שהנשמות שגלו ביניהם, אין בהם כח ויכולת לצאת מתוכם, כיון שנפגמו בחטאם. וע"כ שכינתו יתברך, אשר עליה נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה, נכנסת ביניהם כדי ללקט אותם נצוצות נשמות אטר בתוכם, ומבררת אותם ומעלה אותם למקום הקדושה, ומחדשם, ומורידם בעה"ז, בגופות האנשים. ובזה תבין היטב סוד גלות שכינה. ומיום שנחרב בית המקדש, זו מלאכתו יתברך, עד שיכלה מלאכתו ללקוט כל הנשמות שנפלו בין הקליפות של האדם הבליעל ונתערבו בו מראשו ועד רגליו, ועד שיגמר ללקט אפילו אותם שנפלו עד הרגלים, אין המשיח נגלה, ואין ישראל נגאלים. כמבואר אצלינו בזוהר בפרשת פקודי וז"ל, כד מטו רגלין ברגלין, כדין כתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. ואמנם אין השכינה מלקטת אותם, אלא ע"י מעשה התחתונים ותפלותיהם, בסוד תנו עז לאלהים. וכפי גדר מעשה התחתונים, כך גדר הוצאות הנשמות והנצוצות ההם. ואלו כל ישראל היו שבים בתשובה גמורה, היה כח בשכינתו יתברך להוציא כל הנשמות משם ברגע אחד. אבל חטאתינו מתישים כחה, וכמש"ה צור ילדך תשי. וכאשר יכלו הנשמות מלצאת משם, אז גם שכינתו יתברך תצא משם, ויסתלק חיותם, וימותו הקליפות, והרשעה כלה בעשן תכלה, וז"ס פסוק בלע המות לנצח וגו'. ר"ל, שהקליפות הנקראות מות, יכלו ויבולעו ברגע אחד, מסבת הסתלקות שכינתו יתברך מתוכם. וכל נצוצות נשמות אשר ביניהם כנזכר:
שאל רבBookmarkShareCopy

קל"ח פתחי חכמה

הב' - שהבלתי -תכלית מנהג את הרשימו הנהגה וסידור ממש. וזה בא בבת אחת עם מה שהפעיל את הפועל - הוא הבלתי -תכלית בבלתי תכליותו. כי בדרך זה הוא גורם שאף על פי שהנפעל הוא דרך אחר, אף על פי כן יהיה כללות תכליתו מסודר ממנו, ומתנהג לפי הנהגתו. ופירוש זה הענין - יש לבלתי -תכלית סגולה - שהוא שלם בתכלית השלמות, ובשלמות זה הוא כלו טוב, כמ"ש למעלה בענין היחוד, שאין רע נמצא לפניו. אלא בהעלם שלמותו יש מציאות לרע. ובהתגלות שלמותו - הרע איננו עוד, בסוד, "בלע המות לנצח".
שאל רבBookmarkShareCopy