ישעיהו נב:ח קבלה: פרדס רמונים, זוהר חדש, תקוני הזהר ושערי אורה

עטרה המלכות נקראת עטרה ולא נקראת כן אלא בהיותה עולה עד הכתר ושם הוא עטרה בראש בעלה עטרת תפארת וכן היא עטרת בראש כל צדיק וכן היא תגא דס"ת ונאריך בשער האותיות בפירושו בביאור אות זי"ן (ע' בהקדמת ת"ז ד"י ע"ב) עין הוא כללות קצת הספירות יחד (ע' כ"ז בתקונא ד' דף י"ח ע"ב). כיצד גביגין דעינא שהם פותחין וסוגרין הם נצח והוד. והעין עצמו גדולה גבורה תפארת הם ג' גוונין דסחרין לבת עין לבן ואדם וירוק. ובת עין היא המלכות. ובת עין גדולה היא הבינה. אור בת עין דא י' מחכמה ע"י כ"ע. אמנם הקיבוץ הזה יהיה כאן מן הספירות. ובר"מ (פנחס דף רנ"ו ע"ב) פי' כי נקראת עין מסטרא דימינא. ואפשר לומר כי הוא כוללת בחינות אלו מצד הגדולה. והטעם ששם הראיה כאשר יתבאר. ולכן על המלכות נאמר (ירמיה ב ב) אהבת כלולותיך שהוא הכללות הזה מן הימין ומצדו האהבה מתעוררת. ולכן נאמר (שה"ש ד ט) לבבתני באחת מעיניך. ורבי משה פירש כי עין בעין (ישעיה נב ח) הם ת"ת והמלכות שניהם נקראים עין. ואפשר להיות כן על ידי כללות המדות האלה בהם. ומתוך הזהר בפ' משפטים (דף קכ"ב ע"ב) משמע כי העינים הם בגבורה שאמר דכד גבורה מתפשטא ועיינין מלהטין וכו' כמו שהעתקנוהו בשער מהות והנהגה. ויש שפי' כי עינים הם חכמה ובינה ויש שפי' בגדולה וגבורה. ויש קצת מקומות בזהר שנראה מהם שהם נצח והוד. ואין לנו לפרש [קז]. ועל כל העינים יש עין אחת שאין לה גבות עינים שמעולם אינו נסגר והוא הכתר ונקרא באידרא אשגחותא דכלא והוא משפיע הרחמים בכל עינים התחתונים. ובתיקונים המלכות בהיותה כלולה מהגוונים הנזכרים היא נקראת עין המים שאין בו הפסק:

דְּצַדִּיק אִיהוּ אָלֶף שְׁתִיתָאָה יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וְנָטִיל בִּימִינָא דְּאִיהוּ חֶסֶד כָּלִיל ע"ב וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר (בראשית א׳:י״ג) וְאַתָּה לֵךְ לְקֵץ וְתָנוּחַ בְּצַדִּיק וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין, דְּאִיהוּ יְמִינָא דְּבֵהּ (ישעיהו נ״ב:ח׳) כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. וְנָטִיל בְּע"ב דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּבֵהּ וַיְהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לְמַיִם, וּבְגִינָא אִתְּמַר לְלִבִּי גִּלִּיתִי ולמהר"ש לֹא גִלִּיתִי. לְלִבִּי גִלִּיתִי וּלְאֵבָרַי לֹא גִלִּיתִי. (חסר כאן) (נראה דקץ) אִית בְּכָל דָּרָא וְדָרָא כְּפוּם זִכְוָן דִּילְהוֹן. בְּכָל מָארֵהּ דְּדָרָא כְּפוּם דְּרֹב דָּרָא נוֹטִים אֲבַתְרֵהּ. וְאִם חוֹבִין מִתְרַבִּין עָלַהּ, אָמַר רִבִּי חִיָּא פֻּרְקָנָא עַד דָּרָא אָחֳרָא. וּבְגִין דָּא כָּל הַקִּצִּין כָּלוּ, וְכֹלָּא תַּלְיָא בִּתְיוּבְתָּא וּבְזִכְוָן דְּמִדּוֹת דְּכָל דָּרָא וְדָרָא. אֲבָל קֵץ וּזְמַן דְּשַׁוִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא תַּלְיָא בְּזִכְוָן וּבְמִדּוֹת דְּכָל דָּרָא וְדָרָא, אֶלָּא בֵּהּ תַּלְיָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיהו מ״ח:י״א) לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, וָאָעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי. וּבְגִין דָּא כָּל קֵץ דְּכָל דַּרְגָּא כְּפוּם זִכְוָן דִּבְנֵי נָשָׁא אִיהוּ. וְקֵץ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לא תַּלְיָא בְּזִכְוָן דִּלְהוֹן.

בְּהַהוּא זִמְנָא דִיְהוֹן נְהִירִין תְּלַת גַּוָּונִין דְּעִינָא, דְאִינוּן לָקֳבֵל תְּלַת גַּוָּונִין דְּקֶשֶׁת, מִיָּד וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם (בראשית ט טז), וּבְהַהוּא זִמְנָא כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ' צִיּוֹן (ישעיה נב ח).