קבלה על בראשית 12:1

תְּוַוהוּ, וַאֲמָרוּ לְאָן. אָמַר לֵיהּ תְּרֵין מַלְאָכִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲמַר (בראשית י״ב:א׳) לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ. מֵאַרְצְךָ: דָּא גִּנְתָא דְעֵדֶן דִּלְתַתָּא. וּמִבֵּית אָבִיךָ: דָּא גִּנְתָא דְּעֵדֶן דִּלְעֵילָא. אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ: דָּא אַרְעָא חֲשׁוֹכָא שְׁפָלָה.

דבגין דלא ישתמודעו ביה אינון מארי חובין, צריך למעבד ליה שנוי מקום, ושנוי השם, ושנוי מעשה. כגוונא דאברהם, דאתמר ביה לך לך מארצך וממולדתך, הרי שנוי מקום. ולא יקרא עוד שמך אברם, והיה שמך אברהם, הרי שנוי השם. שנוי מעשה דאשתני מעובדין בישין דעבד בקדמיתא, לעובדין טבין. איהו מתלא. לרוח דההוא דמית בלא בנין. כגוונא דא עבד קב"ה לאדם, כך תריך ליה מההוא עלמא, ואייתי ליה להאי עלמא. והא אתמר לעיל.

וּבָתַר כֵּן יֵימְרוּן לֵיהּ, (בראשית י״ב:א׳) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ וְגו' (שם) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל וְגו'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, דָּא נִשְׁמָתָא, דְּהִיא אָב לַרוּחַ, וְרָם לַגּוּף. לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, דָּא גִנְתָא דְעֵדֶן. וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, דָּא בֶּטֶן דְּאִימָּא, שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. וּמִבֵּית, דָּא שְׁכִינְתָא. אָבִיךָ, דָּא הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁאֵין אָבִיו, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵין אִמּוֹ, אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אֶל הָאָרֶץ, זֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל. וְיַהֲבוּ לֵיהּ ז' בִּרְכָאן דַּאֲמִירָן לְעֵיל, מִוְּאֶעֶשְׂךָ וְגו' עַד כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה וְגו'.