מגלה עמוקות
אופן פג
התפלל משה על דורו של רבינו הקדוש שגזרו שמד באותו דור, וגזרו שלא למול את בניהם, ובאותו זמן נולד רבי ומלו אותו, וגזר הקיסר שיביאו אליו בן הנימול, ונעשה נס שאמו של אנטונינוס נתנה בנה שנולד גם כן באותו פרק שנולד רבי בחיק של אמו דרבי, ומצאו הקיסר ערל ופטרו לשלום כדאיתא בעבודה זרה בתוספות דף יו"ד (י' ע"ב ד"ה אמר). וזה נרמז במלת אעבר"ה, נוטריק"ון א"נטנינוס ע"רל ב"רית ר"בינו ה"קדוש, ולכן נקרא רבי רבינו הקדוש, (ובשבת דף קי"ח: אמרו טעם אחר ומסייע לו). ולפי שאנטונינוס הוא גלגול של עשו, ורבי הוא גלגול של יעקב שתיקן ברכת אתה קדוש, לכן נקרא גם כן רבי רבינו הקדוש שהוא גלגול של יעקב. והתפלל משה בעת ההיא, על אותו עת שיתן הקב"ה חן לרבי בעיני אנטונינוס, אעברה נא, נוטריק"ון א"נטונינוס ע"שו "בימי ר"בינו ה"קדוש נ"צוץ אח"ד, כי קיימא לן (נדה כ"ז ע"א) תאומים טיפה אחת היא ונחלקה לשנים, נמצא שיעקב ועשו שהיו תאומים, היו ניצוץ אחד ונחלקו אחר כך לשתים. וכבר אמרו רז"ל (ברכות נ"ז ע"ב) שהשיב הקב"ה לרבקה שני גיים בבטנך (בראשית כה כ), על אנטונינוס ורבי, שאז נתקן יעקב ועשו, ולכן גיי"ם בב' יו"דין, שנחלקה טיפה אחת לתרין ניצוצין. ולכן פתח מתחילה ואתחנן, שביקש על חן שיהיה לרבי בעת ההיא, שיהיה שעת השמד עת צרה היא ליעקב (ירמיה ל ז), ליעקב ממש שהוא רבי שהיה ניצוצו של יעקב, ולכן נקרא רבי ר' יהודה נ"שיא, נוטרי"קון נ"יצוצו ש"ל י"עקב א"בינו, והוצרך רבי להתלבש בנשמתו של יעקב אבינו שהיא מדת תפארת תורה שבכתב, לפי שסוד משנה הוא תורה שבעל פה, ומתחלה כשנתן משה תורה שבכתב, איתמר ביה כה תאמר לבית יעקב (שמות יט ד), יעקב דייקא מגיד דבריו ליעק"ב חקיו ומשפטיו לישראל (תהלים קמז יט), שהיו י' דברות עק"ב תיבות, והוא חלק של תפארת כמ"ש רז"ל בפרק הרואה (ברכות דף נ"ח.) והתפארת (דברי הימים א' כט יב), זה מתן תורה, הרי שהתורה היא סוד לבושו של יעקב, ובזה (שחרית לשבת) ישמח משה במתנת חלקו עבד נאמן קראת לו, בשעת מתן תורה נקרא עבד, ואז כליל תפארת בראשו נתת, שנתלבש משה בלבושו של יעקב, דאיתמר במדרש (תנחומא עקב סי' י') בשביל יעקב ניתנה התורה, דהתורה נתנה מפי הגבורה (שבת פ"ח ע"ב), הרי מדתו של יצחק, ורצו מלאכי שרת לפגוע בו, עד שנתן הקב"ה קלסתר פניו של משה שהוא דומה לקלסתר פניו של אברהם כדאיתא במדרש רבה פרשת יתרו פרשה כ"ח (שמו"ר פכ"ח א') ועל ג' גוונין אלו שזכה משה להתלבש בשעה שקבל תורה שבכתב, ושלשתן רמוזים בקרא ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג) הא דרגא דיצחק, ויקרא אליו ה' הא דרגא דיעקב שהוא רחום, מן ההר זה אברהם שקראו הר. ולכן פתח בכאן משה בשם של אדנ"י, ומסיים בהוי"ה בנקודות אלהים, הן הן תרין ההי"ן, לקביל י' דברות שקבלו ה' מול ה' בתרין לוחין, ואז החלות להראות לי ג' גוונין, את גדלך, זה קלסתר פניו של אברהם תורת חסד על לשונו. ידך החזקה, זה יצחק מפי הגבורה. אשר מי אל, זה דרגא דיעקב שנתן התורה בז' קולות ירעם אל בקולו נפלאות (איוב לז ה) (כדאיתא במדרש שם) שאותן הז' קולות נתפשטו כל אחד לי' ניצוצין, הרי ע' קולות לקביל ע' אומות, ועל זה קאמר ירעם אל בקולו נפלאות, לכן אמר בכאן אשר מי אל דייקא, אשר יעשה כגבורתיך רעם גבורותיו מי יתבונן (איוב כו יד). ועל זה אמר בגמרא (גיטין דף נ"ט.) מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, הטעם שהוצרך משה לקבל תורה שהוא סוד תפארת, על ידי מדת אברהם שהיא גדולה כדי שיהיה תורת חסד על לשונו, לקיים כל אורחות ה' חסד ואמת (תהלים כה י), וכן רבי מאחר שהוא חיבר תורה שבעל פה, הוצרך גם כן להיות לו תורה וגדולה במקום אחד. ולפי שנתלבש רבי בניצוצו של יעקב שהוא תפארת, לכן התחיל רבי בפרקי אבות פרק ב' (אבות פ"ב מ"א) רבי אמר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה, על עצמו דיבר שנתלבש בלבוש של תפארת. ולכן אמר הקב"ה למשה רב לך, אותה הגדולה והתורה שיש לך, יהיה גם כן לרבי באותו פרק, כמ"ש שמימות משה לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד עד רבי, גם אותו הלבוש שהוא תפארת, היה גם כן לבושו של רבי באותו דור, וזה הוא רב לך דייקא, שלך הוא:
התפלל משה על דורו של רבינו הקדוש שגזרו שמד באותו דור, וגזרו שלא למול את בניהם, ובאותו זמן נולד רבי ומלו אותו, וגזר הקיסר שיביאו אליו בן הנימול, ונעשה נס שאמו של אנטונינוס נתנה בנה שנולד גם כן באותו פרק שנולד רבי בחיק של אמו דרבי, ומצאו הקיסר ערל ופטרו לשלום כדאיתא בעבודה זרה בתוספות דף יו"ד (י' ע"ב ד"ה אמר). וזה נרמז במלת אעבר"ה, נוטריק"ון א"נטנינוס ע"רל ב"רית ר"בינו ה"קדוש, ולכן נקרא רבי רבינו הקדוש, (ובשבת דף קי"ח: אמרו טעם אחר ומסייע לו). ולפי שאנטונינוס הוא גלגול של עשו, ורבי הוא גלגול של יעקב שתיקן ברכת אתה קדוש, לכן נקרא גם כן רבי רבינו הקדוש שהוא גלגול של יעקב. והתפלל משה בעת ההיא, על אותו עת שיתן הקב"ה חן לרבי בעיני אנטונינוס, אעברה נא, נוטריק"ון א"נטונינוס ע"שו "בימי ר"בינו ה"קדוש נ"צוץ אח"ד, כי קיימא לן (נדה כ"ז ע"א) תאומים טיפה אחת היא ונחלקה לשנים, נמצא שיעקב ועשו שהיו תאומים, היו ניצוץ אחד ונחלקו אחר כך לשתים. וכבר אמרו רז"ל (ברכות נ"ז ע"ב) שהשיב הקב"ה לרבקה שני גיים בבטנך (בראשית כה כ), על אנטונינוס ורבי, שאז נתקן יעקב ועשו, ולכן גיי"ם בב' יו"דין, שנחלקה טיפה אחת לתרין ניצוצין. ולכן פתח מתחילה ואתחנן, שביקש על חן שיהיה לרבי בעת ההיא, שיהיה שעת השמד עת צרה היא ליעקב (ירמיה ל ז), ליעקב ממש שהוא רבי שהיה ניצוצו של יעקב, ולכן נקרא רבי ר' יהודה נ"שיא, נוטרי"קון נ"יצוצו ש"ל י"עקב א"בינו, והוצרך רבי להתלבש בנשמתו של יעקב אבינו שהיא מדת תפארת תורה שבכתב, לפי שסוד משנה הוא תורה שבעל פה, ומתחלה כשנתן משה תורה שבכתב, איתמר ביה כה תאמר לבית יעקב (שמות יט ד), יעקב דייקא מגיד דבריו ליעק"ב חקיו ומשפטיו לישראל (תהלים קמז יט), שהיו י' דברות עק"ב תיבות, והוא חלק של תפארת כמ"ש רז"ל בפרק הרואה (ברכות דף נ"ח.) והתפארת (דברי הימים א' כט יב), זה מתן תורה, הרי שהתורה היא סוד לבושו של יעקב, ובזה (שחרית לשבת) ישמח משה במתנת חלקו עבד נאמן קראת לו, בשעת מתן תורה נקרא עבד, ואז כליל תפארת בראשו נתת, שנתלבש משה בלבושו של יעקב, דאיתמר במדרש (תנחומא עקב סי' י') בשביל יעקב ניתנה התורה, דהתורה נתנה מפי הגבורה (שבת פ"ח ע"ב), הרי מדתו של יצחק, ורצו מלאכי שרת לפגוע בו, עד שנתן הקב"ה קלסתר פניו של משה שהוא דומה לקלסתר פניו של אברהם כדאיתא במדרש רבה פרשת יתרו פרשה כ"ח (שמו"ר פכ"ח א') ועל ג' גוונין אלו שזכה משה להתלבש בשעה שקבל תורה שבכתב, ושלשתן רמוזים בקרא ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג) הא דרגא דיצחק, ויקרא אליו ה' הא דרגא דיעקב שהוא רחום, מן ההר זה אברהם שקראו הר. ולכן פתח בכאן משה בשם של אדנ"י, ומסיים בהוי"ה בנקודות אלהים, הן הן תרין ההי"ן, לקביל י' דברות שקבלו ה' מול ה' בתרין לוחין, ואז החלות להראות לי ג' גוונין, את גדלך, זה קלסתר פניו של אברהם תורת חסד על לשונו. ידך החזקה, זה יצחק מפי הגבורה. אשר מי אל, זה דרגא דיעקב שנתן התורה בז' קולות ירעם אל בקולו נפלאות (איוב לז ה) (כדאיתא במדרש שם) שאותן הז' קולות נתפשטו כל אחד לי' ניצוצין, הרי ע' קולות לקביל ע' אומות, ועל זה קאמר ירעם אל בקולו נפלאות, לכן אמר בכאן אשר מי אל דייקא, אשר יעשה כגבורתיך רעם גבורותיו מי יתבונן (איוב כו יד). ועל זה אמר בגמרא (גיטין דף נ"ט.) מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, הטעם שהוצרך משה לקבל תורה שהוא סוד תפארת, על ידי מדת אברהם שהיא גדולה כדי שיהיה תורת חסד על לשונו, לקיים כל אורחות ה' חסד ואמת (תהלים כה י), וכן רבי מאחר שהוא חיבר תורה שבעל פה, הוצרך גם כן להיות לו תורה וגדולה במקום אחד. ולפי שנתלבש רבי בניצוצו של יעקב שהוא תפארת, לכן התחיל רבי בפרקי אבות פרק ב' (אבות פ"ב מ"א) רבי אמר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה, על עצמו דיבר שנתלבש בלבוש של תפארת. ולכן אמר הקב"ה למשה רב לך, אותה הגדולה והתורה שיש לך, יהיה גם כן לרבי באותו פרק, כמ"ש שמימות משה לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד עד רבי, גם אותו הלבוש שהוא תפארת, היה גם כן לבושו של רבי באותו דור, וזה הוא רב לך דייקא, שלך הוא:
מגלה עמוקות
אופן קע
מהידוע כי השיעור קומה הוא רמ"ח דמות כמראה אדם (יחזקאל א כו), ואדם כלול מן רמ"ח אברים, ואברהם לא היה לו השיעור קומה של רמ"ח, עד שנקרא אברה"ם שהוא בגימטריא רמ"ח, כי קודם לכן נקרא אברם. ויצחק לא תיקן השיעור קומה עד שנשא את רבקה, כי אז היה בן מ' שנה בקחתו את רבקה (בראשית כה כ), תצרף מ' אל יצחק יהיה רמ"ח. ויעקב לא תיקן השיעור קומה עד שירד למצרים כל נפש הבאה לבית יעקב ששים ושש (בראשית מו כו), תצרף ס"ו אל יעקב יעלה רמ"ח. וזה שכתוב ואתחנן אל ה', כי שם הויה הוא רמ"ח, כי ד' מלואי הויה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, בגימטריא רל"ב, ועם י"ו אותיות של ד' שמות הויה יעלה רמ"ח. וזה שכתוב בעת ההיא, וכתיב ההוא, כי מלכו"ת בגימטריא ב' פעמים רמ"ח, על שם שהוא כלול מן רמ"ח אברים דשכינתא, וזהו ההיא, ורמח אברים דקודשא בריך הוא, וזהו ההוא. וזהו שכתוב "אתה "החלות "להראות, ר"ת אה"ל, שהוא המשכן, כי שם הראית לי שיעור קומה של רמ"ח, כי הם ק' לולאות, וק' אדנים, וארבעים ושמונה קרשים, לכן נמצאים רמח צוויים במלאכת המשכן. וזה שכתוב ככל אשר אני מראה אותך (שמות כה ט), ר"ל כמו אתה, כי לך יש רמח אברים, כך תעשה המשכן גם כן רמח, וכן תעשה, ר"ל כל כך מצוות עשה תעשו שהם גם כן רמ"ח. (ז"ש במרא"ה אליו אתודע (במדבר יב ו), במרא"ה עולה רמ"ח, אליו דייקא שהוא כלול גם כן מן רמ"ח). החלו"ת, בהיפך אתוון הלח"ת, שהם גם כן רמ"ח, כי הם רי"ו טפחים, וכוללים ל"ב נתיבות חכמה שהם רמ"ח, וכנגד זה הם רמ"ח תיבות בקריאת שמע, וכשמדקדק אדם באותיותיה, אזי מלאך אחד נקרא חלוני' פותח רמ"ח חלונים ברקיע, וכנגד זה קורין רמ"ח פעמים בשנה בספר תורה. והמן היא כנגד הלחות, כי לא ניתנה אלא לאוכלי מן (מכילתא בשלח), ולכן נזכר כ"ח פעמים מן בתורה, כנגד כ"ח פעמים לחות שנזכרו בתורה, י"ד פעמים בפרשת כי תשא, וי"ד פעמים בפרשת עקב. ולכן נבלע המן ברמ"ח אברים. וז"ש (שמות טז יד) ד"ק מחספ"ס בגימטריא רמ"ח (כדאיתא ביומא ע"ה:). וז"ש את גדלך מסטרא דאברה"ם שהיה כלול מן רמ"ח, ואת ידך החזקה מסטרא דיצחק שהוא גם כן בסוד רמ"ח, אשר מי אל מסטרא דיעקב, ויקרא לו אל אלהי ישראל (בראשית לג כ, עיין מגילה י"ח ע"א), שהוא גם כן רמ"ח, בשמים ובארץ שהם כוללים עולם שנה נפש, רמ"ח חלונות בעולם, רמ"ח קריאות בתורה בשנה, רמ"ח אברים בנפש. אשר יעשה כמעשך, שהם הלחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז), ששם הראית לי שיעור קומה של רמ"ח, וכגבורתך שהוא הקמת המשכן, ששם הראית לי גם כן שיעור קומה של רמ"ח, לכן אעברה נא ואראה את הארץ, כי הארץ יש לה גם כן רמ"ח אברים (כדאיתא במדרש רבה), וארץ ישראל היא כלולה מן כלם, על דרך ולציון יאמר איש ואיש יולד בה (תהלים פז ה), ולכך נקראת ראש עפרות תבל (משלי ח כו). ואז השיב לו הקב"ה רב לך, כי כבר השגת שיעור קומה של רמ"ח, וזהו דאיתא בספר סודי רזיא שלא עלה משה למעלה עד צ"ז יום, דהיינו שתיקן שם של מ"ה ובן שקלקלו אדם וחוה, תחבר רמ"ח אל צ"ז ויעלה מש"ה, כמו שמביא הזוהר משפטים עמוד רו (זוהר ח"ב קט"ז ע"ב) על פסוק במרא"ה אליו אתוודע, כגוונא דכלה דאתפשטא מלבושה, ומתייחדת עם בעלה בקירוב בשר ברמ"ח אברים דילה, לכן רב לך אל תוסף:
מהידוע כי השיעור קומה הוא רמ"ח דמות כמראה אדם (יחזקאל א כו), ואדם כלול מן רמ"ח אברים, ואברהם לא היה לו השיעור קומה של רמ"ח, עד שנקרא אברה"ם שהוא בגימטריא רמ"ח, כי קודם לכן נקרא אברם. ויצחק לא תיקן השיעור קומה עד שנשא את רבקה, כי אז היה בן מ' שנה בקחתו את רבקה (בראשית כה כ), תצרף מ' אל יצחק יהיה רמ"ח. ויעקב לא תיקן השיעור קומה עד שירד למצרים כל נפש הבאה לבית יעקב ששים ושש (בראשית מו כו), תצרף ס"ו אל יעקב יעלה רמ"ח. וזה שכתוב ואתחנן אל ה', כי שם הויה הוא רמ"ח, כי ד' מלואי הויה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, בגימטריא רל"ב, ועם י"ו אותיות של ד' שמות הויה יעלה רמ"ח. וזה שכתוב בעת ההיא, וכתיב ההוא, כי מלכו"ת בגימטריא ב' פעמים רמ"ח, על שם שהוא כלול מן רמ"ח אברים דשכינתא, וזהו ההיא, ורמח אברים דקודשא בריך הוא, וזהו ההוא. וזהו שכתוב "אתה "החלות "להראות, ר"ת אה"ל, שהוא המשכן, כי שם הראית לי שיעור קומה של רמ"ח, כי הם ק' לולאות, וק' אדנים, וארבעים ושמונה קרשים, לכן נמצאים רמח צוויים במלאכת המשכן. וזה שכתוב ככל אשר אני מראה אותך (שמות כה ט), ר"ל כמו אתה, כי לך יש רמח אברים, כך תעשה המשכן גם כן רמח, וכן תעשה, ר"ל כל כך מצוות עשה תעשו שהם גם כן רמ"ח. (ז"ש במרא"ה אליו אתודע (במדבר יב ו), במרא"ה עולה רמ"ח, אליו דייקא שהוא כלול גם כן מן רמ"ח). החלו"ת, בהיפך אתוון הלח"ת, שהם גם כן רמ"ח, כי הם רי"ו טפחים, וכוללים ל"ב נתיבות חכמה שהם רמ"ח, וכנגד זה הם רמ"ח תיבות בקריאת שמע, וכשמדקדק אדם באותיותיה, אזי מלאך אחד נקרא חלוני' פותח רמ"ח חלונים ברקיע, וכנגד זה קורין רמ"ח פעמים בשנה בספר תורה. והמן היא כנגד הלחות, כי לא ניתנה אלא לאוכלי מן (מכילתא בשלח), ולכן נזכר כ"ח פעמים מן בתורה, כנגד כ"ח פעמים לחות שנזכרו בתורה, י"ד פעמים בפרשת כי תשא, וי"ד פעמים בפרשת עקב. ולכן נבלע המן ברמ"ח אברים. וז"ש (שמות טז יד) ד"ק מחספ"ס בגימטריא רמ"ח (כדאיתא ביומא ע"ה:). וז"ש את גדלך מסטרא דאברה"ם שהיה כלול מן רמ"ח, ואת ידך החזקה מסטרא דיצחק שהוא גם כן בסוד רמ"ח, אשר מי אל מסטרא דיעקב, ויקרא לו אל אלהי ישראל (בראשית לג כ, עיין מגילה י"ח ע"א), שהוא גם כן רמ"ח, בשמים ובארץ שהם כוללים עולם שנה נפש, רמ"ח חלונות בעולם, רמ"ח קריאות בתורה בשנה, רמ"ח אברים בנפש. אשר יעשה כמעשך, שהם הלחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז), ששם הראית לי שיעור קומה של רמ"ח, וכגבורתך שהוא הקמת המשכן, ששם הראית לי גם כן שיעור קומה של רמ"ח, לכן אעברה נא ואראה את הארץ, כי הארץ יש לה גם כן רמ"ח אברים (כדאיתא במדרש רבה), וארץ ישראל היא כלולה מן כלם, על דרך ולציון יאמר איש ואיש יולד בה (תהלים פז ה), ולכך נקראת ראש עפרות תבל (משלי ח כו). ואז השיב לו הקב"ה רב לך, כי כבר השגת שיעור קומה של רמ"ח, וזהו דאיתא בספר סודי רזיא שלא עלה משה למעלה עד צ"ז יום, דהיינו שתיקן שם של מ"ה ובן שקלקלו אדם וחוה, תחבר רמ"ח אל צ"ז ויעלה מש"ה, כמו שמביא הזוהר משפטים עמוד רו (זוהר ח"ב קט"ז ע"ב) על פסוק במרא"ה אליו אתוודע, כגוונא דכלה דאתפשטא מלבושה, ומתייחדת עם בעלה בקירוב בשר ברמ"ח אברים דילה, לכן רב לך אל תוסף:
מגלה עמוקות
אופן רמו
איתא בספר הזוהר (ח"א) פרשת ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י) רזי לתורה שבעל פה, כד"א (דברים א ג) ויהי בארבעים שנה הואיל משה באר את התורה. והנה כוונת הזוהר שעניין משנה תורה, היא על סוד תורה שבעל פה שקבלו ישראל בסוף מ' שנה בכניסתם לארץ, (ושמה משנה תורה מוכיח על זה). ולדעתי זהו סוד הפסוק (בראשית כה כ) ויהי יצחק בן ארבעים שנה "בקחתו "את "רבקה, ר"ת בא"ר, לפי שיצחק הוא סוד תורה שבכתב מפי הגבורה שמענו (שבת פ"ח ע"ב) וידבר אלהים את כל וגומר (שמות כ א), אלהים דייקא שהוא יצחק. וז"ש דודי צח ואדום (שיר השירים ה' י), ר"ל הקב"ה שנתן תורה מ"ט פנים טהור מ"ט פנים טמא (במ"ר פ"ב ג'), כמניין צ"ח ואדום מסטרא דיצחק שגוונו אדום (זוהר ח"ג רט"ו ע"א), ורבקה היא סוד תורה שבעל פה, והוצרך יצחק להמתין מ' שנה ליקח את רבקה, שכן מ' שנה המתינו ישראל לקבל תורה שבכתב בתחלת מ', ולבסוף מ' שנה הואיל משה באר שהיא תורה שבעל פה, ומזה הטעם מ' דורות ממשה רבינו עד רבי שסידר המשניות, וכן נרמז במלת משנה מ' שנה, שהמתינו ישראל מ' שנה בין קבלת תורה שבכתב לתורה שבעל פה, (ולכן פתח תורה שבעל פה במ' מאימתי (ברכות ב' ע"א), וסיים במ' בשלום (עוקצין פ"ג מי"ב), לכן אמר משה קבל התורה מסיני (אבות פ"א מ"א), ולא אמר בסיני. אבל רמז קרמז על מ' שנה שהמתינו לקבל תורה שבעל פה, וכן מ' דורות ממשה עד רבי שסידר המשניות. והנה על זה יהיה תפלתו של משה שיסדר הוא המשניות עתה, מה שיעשה רבי אחר מ' דורות, לכן פתח ואתחנן, והתפלל על המכוון במנין ואתחנן שהוא תקט"ו, שהוא חשבון יצחק רבקה, שהם סוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שאמרנו. ולכן ההוא כתיב על תורה שבכתב, ההיא קרי על תורה שבעל פה. גם בעת ההיא, רצה לתקן מה שיסדר רבינו הקדוש בדורות הבאים, ועל זה אמר תרין שמהון אדני לקביל תורה שבעל פה שהיא רבקה, הויה בנקודת אלהים שהוא יצחק לקביל תורה שבכתב, דמתמן מ"ט פנים טהור מ"ט פנים טמא, מ"ט שערי בינה כמ"ש (תהלים ח ו) מעט מאלהים ע' תלויה (נדרים ל"ח ע"א). וזה נרמז בשם של יצחק, שקבלו י' דברות כל אחד כלולה מעשר, וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים (בראשית כו יב), שהם סוד תרין נוני"ן של מלת ואתחנן, שהם נ' שערי בינה טהור, נ' שערי בינה טמא, אבל ותחסרהו מעט מאלהים, שלא נמסר למשה רק מ"ט טהור ומ"ט טמא, וזה מורים צ"ח של יצחק, שלא קיבל משה מסיני רק צ"ח פנים. וז"ש "אתה "החלות "להראות ר"ת אה"ל, בשעה שהוקם אהל מועד התחיל הקב"ה ללמד עם משה תורה שבעל פה, כמו שדרשו ז"ל במגלה (מגילה י"ט ע"ב) שהראה למשה כל דקדוקי סופרים וכו'. ויצחק הוא תורה שבכתב, ואמר וכגבורתיך הוא תורה שבעל פה, לכן אמר אעב"רה נא, נוטריקון "אתקן "עתה "בימי "רבינו "הקדוש, ר"ל מה שיתקן ויחדש רבינו הקדוש בימיו, נ"א נוטריקון "נתן "אבות, ר"ל רבי ור' נתן סוף התנאים כדאיתא בב"מ דף פו (פ"ו ע"א), ור' נתן רמז על מסכת אבות דרבי נתן. ואמר החזקה, גם כן רמז על תורה שבעל פה לקביל רבי, ורבי שהוא גלגולא דיעקב אבינו עליו אמר גדלך, [ואמרו ז"ל בע"ז (י"א ע"א)] שהשיב הקב"ה לרבקה שני גיים בבטנך (בראשית כה כג) זה רבי ואנטנינוס, ויאמר ה' לה דייקא, שגילה לרבקה תורה שבעל פה שיהיה בימי רבינו הקדוש, נמצא על ידה נגמרה התורה שבעל פה. ואמר בבטנך, כד"א (שה"ש ז ג) בטנך ערימת חטים, הכל צריכין למארי חטיא כמאמר ז"ל בהוריות (י"ד ע"א), ולכן אמר גיים בשני יודי"ן, לרמז על סוד תורה שבעל פה, שעל ידי שניהם הוא רבי ואנטנינוס נגמרה התורה שבעל פה, ומלת אעבר"ה מרמז על זה, שהוא נוטריקון "אנטנינוס "עשו "בימי "רבינו "הקדוש, ר"ל מה שיתוקן בגילגולו של עשו שהוא אנטנינוס, ויעקב שהוא בגלגולא רבינו הקדוש, רוצה אני לתקן עתה, ואין נא אלא עתה, כמו הנה נא ידעתי דפרשת לך לך (בראשית יב יא), ותושלם תורה שבעל פה שהיא סוד ה' אחרונה שבשם, לכן אמר אעברה להעביר עתה, לזה אעברה בהי"א יתירא, רמז על תורה שבעל פה שהיא אות ה', ואמר ואראה בתוספות ו', לרמז על ו' סדרים משניות שסידר רבינו הקדוש, הארץ הטובה לקביל תורה שבכתב ההר הטוב, לכן אמר והלבנון בתוספות ו"ה, לרמז שיהיו ב' תורות שהם סוד ו"ה מן השם, (מן ואתחנן עד והלבנון מ' תיבות, רמז על תורה שבעל פה). והשיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל באותו תשובה שהשבתי לרבקה רב יעבוד צעיר, שם תמצא תשובה לדבריך, שדבר זה יהיה לשני גוים שלבסוף בימי רבי ואנטנינוס. וגם כן רמז במלת רב לך, שצריך להמתין זמן רב לנתינת משניות, ומלת לך דייקא שהוא תורה שבעל פה, כמו שאתה הוצרכת להמתין מ' יום בהר כדי לקבל תורה שבעל פה (דברים ט ט), כן גם כן צריכין ישראל להמתין מ' דורות עד רבינו הקודש, וכמו שאתה הוצרכת להמתין מתחלת מ' שנה עד סוף מ' שנה שהואיל משה באר את התורה שבעל פה, וכן חותם של תורה שבעל פה פתח במ' של מאימתי, ומסיים במ' של בשלום, וז"ש (שה"ש ו ח) ששים המה מלכות סמ"ך מסכתות, ושמונים פלגשים, פלגשים חותם שהוא ב' ממי"ן, לכן נקראת תורה שבעל פה, שחותם שלה שהוא מניין פ', ולכן פתח משנה תורה (דברים א א) אלה הדברים אשר דבר וגומר, דברים דייקא שהוא תורה שבעל פה, זמנו רב כזה שהוא מ' דורות עד רבי, לכן אל תוסף דבר אלי עוד, רק צו את יהושע, ואין צו אלא זירוז (קידושין כ"ט ע"א), שיותר צריך לזרז על הלכות שלא ישכח, דאתמר עלייהו (משלי כג ה) התעיף עיניך בו ואיננו, ולכן אמר וראה בעיניך וצו את יהושע, שגם הוא יראה בעיניו שמיד התעיף עיניך ואיננו, וחזקהו על תורה שבכתב, ואמצהו על תורה שבעל פה:
איתא בספר הזוהר (ח"א) פרשת ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י) רזי לתורה שבעל פה, כד"א (דברים א ג) ויהי בארבעים שנה הואיל משה באר את התורה. והנה כוונת הזוהר שעניין משנה תורה, היא על סוד תורה שבעל פה שקבלו ישראל בסוף מ' שנה בכניסתם לארץ, (ושמה משנה תורה מוכיח על זה). ולדעתי זהו סוד הפסוק (בראשית כה כ) ויהי יצחק בן ארבעים שנה "בקחתו "את "רבקה, ר"ת בא"ר, לפי שיצחק הוא סוד תורה שבכתב מפי הגבורה שמענו (שבת פ"ח ע"ב) וידבר אלהים את כל וגומר (שמות כ א), אלהים דייקא שהוא יצחק. וז"ש דודי צח ואדום (שיר השירים ה' י), ר"ל הקב"ה שנתן תורה מ"ט פנים טהור מ"ט פנים טמא (במ"ר פ"ב ג'), כמניין צ"ח ואדום מסטרא דיצחק שגוונו אדום (זוהר ח"ג רט"ו ע"א), ורבקה היא סוד תורה שבעל פה, והוצרך יצחק להמתין מ' שנה ליקח את רבקה, שכן מ' שנה המתינו ישראל לקבל תורה שבכתב בתחלת מ', ולבסוף מ' שנה הואיל משה באר שהיא תורה שבעל פה, ומזה הטעם מ' דורות ממשה רבינו עד רבי שסידר המשניות, וכן נרמז במלת משנה מ' שנה, שהמתינו ישראל מ' שנה בין קבלת תורה שבכתב לתורה שבעל פה, (ולכן פתח תורה שבעל פה במ' מאימתי (ברכות ב' ע"א), וסיים במ' בשלום (עוקצין פ"ג מי"ב), לכן אמר משה קבל התורה מסיני (אבות פ"א מ"א), ולא אמר בסיני. אבל רמז קרמז על מ' שנה שהמתינו לקבל תורה שבעל פה, וכן מ' דורות ממשה עד רבי שסידר המשניות. והנה על זה יהיה תפלתו של משה שיסדר הוא המשניות עתה, מה שיעשה רבי אחר מ' דורות, לכן פתח ואתחנן, והתפלל על המכוון במנין ואתחנן שהוא תקט"ו, שהוא חשבון יצחק רבקה, שהם סוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שאמרנו. ולכן ההוא כתיב על תורה שבכתב, ההיא קרי על תורה שבעל פה. גם בעת ההיא, רצה לתקן מה שיסדר רבינו הקדוש בדורות הבאים, ועל זה אמר תרין שמהון אדני לקביל תורה שבעל פה שהיא רבקה, הויה בנקודת אלהים שהוא יצחק לקביל תורה שבכתב, דמתמן מ"ט פנים טהור מ"ט פנים טמא, מ"ט שערי בינה כמ"ש (תהלים ח ו) מעט מאלהים ע' תלויה (נדרים ל"ח ע"א). וזה נרמז בשם של יצחק, שקבלו י' דברות כל אחד כלולה מעשר, וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים (בראשית כו יב), שהם סוד תרין נוני"ן של מלת ואתחנן, שהם נ' שערי בינה טהור, נ' שערי בינה טמא, אבל ותחסרהו מעט מאלהים, שלא נמסר למשה רק מ"ט טהור ומ"ט טמא, וזה מורים צ"ח של יצחק, שלא קיבל משה מסיני רק צ"ח פנים. וז"ש "אתה "החלות "להראות ר"ת אה"ל, בשעה שהוקם אהל מועד התחיל הקב"ה ללמד עם משה תורה שבעל פה, כמו שדרשו ז"ל במגלה (מגילה י"ט ע"ב) שהראה למשה כל דקדוקי סופרים וכו'. ויצחק הוא תורה שבכתב, ואמר וכגבורתיך הוא תורה שבעל פה, לכן אמר אעב"רה נא, נוטריקון "אתקן "עתה "בימי "רבינו "הקדוש, ר"ל מה שיתקן ויחדש רבינו הקדוש בימיו, נ"א נוטריקון "נתן "אבות, ר"ל רבי ור' נתן סוף התנאים כדאיתא בב"מ דף פו (פ"ו ע"א), ור' נתן רמז על מסכת אבות דרבי נתן. ואמר החזקה, גם כן רמז על תורה שבעל פה לקביל רבי, ורבי שהוא גלגולא דיעקב אבינו עליו אמר גדלך, [ואמרו ז"ל בע"ז (י"א ע"א)] שהשיב הקב"ה לרבקה שני גיים בבטנך (בראשית כה כג) זה רבי ואנטנינוס, ויאמר ה' לה דייקא, שגילה לרבקה תורה שבעל פה שיהיה בימי רבינו הקדוש, נמצא על ידה נגמרה התורה שבעל פה. ואמר בבטנך, כד"א (שה"ש ז ג) בטנך ערימת חטים, הכל צריכין למארי חטיא כמאמר ז"ל בהוריות (י"ד ע"א), ולכן אמר גיים בשני יודי"ן, לרמז על סוד תורה שבעל פה, שעל ידי שניהם הוא רבי ואנטנינוס נגמרה התורה שבעל פה, ומלת אעבר"ה מרמז על זה, שהוא נוטריקון "אנטנינוס "עשו "בימי "רבינו "הקדוש, ר"ל מה שיתוקן בגילגולו של עשו שהוא אנטנינוס, ויעקב שהוא בגלגולא רבינו הקדוש, רוצה אני לתקן עתה, ואין נא אלא עתה, כמו הנה נא ידעתי דפרשת לך לך (בראשית יב יא), ותושלם תורה שבעל פה שהיא סוד ה' אחרונה שבשם, לכן אמר אעברה להעביר עתה, לזה אעברה בהי"א יתירא, רמז על תורה שבעל פה שהיא אות ה', ואמר ואראה בתוספות ו', לרמז על ו' סדרים משניות שסידר רבינו הקדוש, הארץ הטובה לקביל תורה שבכתב ההר הטוב, לכן אמר והלבנון בתוספות ו"ה, לרמז שיהיו ב' תורות שהם סוד ו"ה מן השם, (מן ואתחנן עד והלבנון מ' תיבות, רמז על תורה שבעל פה). והשיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל באותו תשובה שהשבתי לרבקה רב יעבוד צעיר, שם תמצא תשובה לדבריך, שדבר זה יהיה לשני גוים שלבסוף בימי רבי ואנטנינוס. וגם כן רמז במלת רב לך, שצריך להמתין זמן רב לנתינת משניות, ומלת לך דייקא שהוא תורה שבעל פה, כמו שאתה הוצרכת להמתין מ' יום בהר כדי לקבל תורה שבעל פה (דברים ט ט), כן גם כן צריכין ישראל להמתין מ' דורות עד רבינו הקודש, וכמו שאתה הוצרכת להמתין מתחלת מ' שנה עד סוף מ' שנה שהואיל משה באר את התורה שבעל פה, וכן חותם של תורה שבעל פה פתח במ' של מאימתי, ומסיים במ' של בשלום, וז"ש (שה"ש ו ח) ששים המה מלכות סמ"ך מסכתות, ושמונים פלגשים, פלגשים חותם שהוא ב' ממי"ן, לכן נקראת תורה שבעל פה, שחותם שלה שהוא מניין פ', ולכן פתח משנה תורה (דברים א א) אלה הדברים אשר דבר וגומר, דברים דייקא שהוא תורה שבעל פה, זמנו רב כזה שהוא מ' דורות עד רבי, לכן אל תוסף דבר אלי עוד, רק צו את יהושע, ואין צו אלא זירוז (קידושין כ"ט ע"א), שיותר צריך לזרז על הלכות שלא ישכח, דאתמר עלייהו (משלי כג ה) התעיף עיניך בו ואיננו, ולכן אמר וראה בעיניך וצו את יהושע, שגם הוא יראה בעיניו שמיד התעיף עיניך ואיננו, וחזקהו על תורה שבכתב, ואמצהו על תורה שבעל פה: