קבלה על במדבר 23:7

ודע כי דור הפלגה תחילה היתה ישיבתם בחיבור אחד, שנאמר: שפה אחת ודברים אחדים (בראשית יא, א), ועל זה רמז: ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם (שם י, ל). וכשרצו לקצץ בנטיעות כתיב: ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער (שם יא, ב), אותה הבקעה מקום התקלה מוכנת לפורענות, וראויה היתה להיותה סיבה למרוד ביחידו של עולם, ואלמלא שנתפלגו ונתפזרו יכולין היו לקצץ בנטיעות הגן והעדן. ואף על פי שלא נגמרה מחשבת דור הפלגה באותה בקעה, לאחר זמנם נתגלה פורענותם. הם אמרו: ונעשה לנו שם (שם, ד) ובא נבוכדנצר אחר שהחריב ארצות ועקר מלכויות ופשט ידו בבית המקדש, וירא כי יכול לו, חזר להוציא לפועל המחשבה הרעה אשר יזמו דור הפלגה לעשות. וזהו סוד שאמר: נבוכדנצר מלכא עבד צלם די דהב רומה אמין שתין פתיה אמין שת אקימה בבקעת דורא במדינת בבל (דניאל ג, א), וזהו: 'וימצאו בקעה בארץ שנער על כן קרא שמה בבל' (בראשית יא, ט). ואותו הרשע רצה לגמור כוונת דור הפלגה שלא יכלו לה, ומה עשה? ציוה לקבץ כל האומות להשתחוות לאותו צלם ורצה לקיים בה מה שאמרו 'ונעשה לנו שם'. ובאותו היום קיבץ כל עממיא אומיא ולשניא לחנוכת צלמא והכניס בפיו כלי מכלי בית המקדש שהיה שם חקוק בו, כדי לגמור מחשבת דור הפלגה. והכרוז קורא למעלה: ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים (ירמיהו נא, מד), ובא דניאל וגזר לצאת בלעו של צלם מפיו ואז נפל הצלם ונשבר, 'על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' וגו'. המבין זה יבין סוד כל מה שנאמר בפרשת דור הפלגה ופרשת צלם נבוכדנצר, וידע היאך הדברים אחדים, וידע עד היכן הגיעה כוונתו של אותו הרשע באותו צלם, וידע מה שאמרו ז"ל בפרק חלק בפסוק רפאנו את בבל ולא נרפתה (שם נא, ט), לפי שכל האומות יש להן אחיזה במרכבה בסוד גרי הצדק, מלבד אותו הרשע. וכל זה רמוז בסוד הפלגה באומרם 'ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה'. ונאמר בלוט: ויסע לוט מקדם (בראשית יג, יא), מה כתיב בתריה? 'ויפרדו איש מעל אחיו', כל הדברים אמורים ברמז ומה שתמצא כתוב מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם (במדבר כג, ז), הרים המסתירים הדרך הישר להגיע לקד"ם ומה שאמר הנביא: כי נטשתה עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים (ישעיהו ב, ו) - הנביא מתרעם עליהם ואמר: מדוע נטש ה' את בית יעקב? לפי שהוא לבדו מרום וקדוש בחר את ישראל להיות לו לעם סגולה, ומילא אותם מאורו הגדול השופע מספירת קד"ם, ונתן לישראל נביאים מלאים מרוח הקודש וממקור האצילות העליונה, ואמר להם: כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך י"י אלהיך נביא מקרבך מאחיך כמוני (דברים יח, טו), וזהו 'כי מלאו מקדם' - והם לא רצו משפע התורה והנבואה שבאה להם מספירת קדם, רק הם 'עוננים כפלשתים'. והכול מבואר. ואחר שביארנו זה, דע כי עולם הרחמים הנקרא קדם בהיותו מאיר פנים על כל הספירות אז כל העולמים ברצון ובמילוי, ועליו נאמר: במה אקדם ה' וגו' האקדמנו בעולות (מיכה ו, ו), נקדמה פניו בתודה (תהלים צה, ב). וכי יש מי שהוא מקדים לשם יתברך, והכתיב 'מי הקדימני ואשלם'? (איוב מא, ב). אלא במה אקדם - באיזו תפילה ותחנונים ומעשים טובים אעשה בעניין שיתגלה פני הרחמים הנקראים 'קדם' בשאר הספירות, וזהו 'במה אקדם ה'. והמבין זה העיקר, יבין כמה עניינים וסודות נאמרו בתורה בדמיון רמזים: חדש ימינו כקדם (איכה ה, כא), מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם (דברים לג, כז), למטה מג' ספירות הנקשרות כאחד בספירת קדם הם זרועות עולם, והכול רמוז. עתה התבונן כיצד ביארנו לך עניינים עמוקים ופקח עיניך אולי תתבונן נפלאות אל בעניינים שאין הכול זוכים להשיגם:

אמר ליה, כל הני עובדין וכל מה דידע בלעם, מאן אתר אוליף ליה. אמר ליה, מאבוי. אבל, באינון הררי קדם, דאיהו ארץ קדם, אוליף כל חרשין וכל זיני קוסמין, בגין דבאינון טורי, אינון מלאכי עז"א ועזא"ל דאפיל לון קב"ה מן שמיא, ואינון קטירין, בשלשלאי דפרזלא, ואודיעין חרשין לבני נשא, ומתמן הוה ידע בלעם, כמה דאת אמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם.

אופן לה
ראה משה ברוח הקודש של הברכות שבירך בלעם נהפכו לקללה כמ"ש בחלק (סנהדרין דף ק"ה:), רצה משה להעביר רעת בלעם בן בעור, ולזה יהיה פירוש בעת ההוא, באותו עת שהביא פנחס את בלעם לפני משה, ודנו בסנהדרין בד' מיתות בית דין, והטעם שהוצרכו לדון אותו בסנהדרין, לפי שלבסוף היה בלעם בעל תשובה כשזכר שם המפורש ונשתטח לפני כסא הכבוד ועשה שתי זרועותיו כשני לחות אבנים, ונסתפק פנחס אם להמיתו שאין לך דבר שעומד לפני בעל תשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א), ויצא מפי משה ובית דינו לדון אותו בד' מיתות בית דין, לפי שהמית כ"ד אלף מישראל ועברתו שמורה נצח שגרם כל צרות של ישראל. על זה התחיל משה ואתחנן שהוא בגימטריא תקט"ו כמנין תפל"ה, איתא במדרש רבה פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') שתקט"ו תפלות התפלל משה כמנין ואתחנן. וטעם זה המספר, לפי שבאותו פרק נשתטח בלעם תחת רגלי כסא הכבוד שהוא סוד תקט"ו, ר"ל ט"ו פעמים ת"ק יש מן הארץ עד מקום כסא הכבוד, (כדאיתא בחגיגה פרק ב' חגיגה דף י"ג.) רגליהם רגל ישרה (יחזקאל א ז), מנין ישר"ה שהוא ת"ק י"ה, ר"ל ט"ו פעמים ת"ק כמו שהביא הפייטן בראש השנה (תפלת מוסף), ולפי שבלעם היתה יניקתו מן שני בתי דינים שהם קשה ורפה, שכן מלוי בלעם בי"ת למ"ד עי"ן מ"ם, בגימטריא תרצ"ו כמנין קש"ה ורפ"ה, ואיהו סוד אותיות קו"ף רי"ש בזוהר תצוה (ח"ב), שמהם יניקת בלעם שאין להם רגלים שקר אין לו רגלים (עיין שבת ק"ד ע"א), ותלחץ רגל בלעם (במדבר כב כה), בסוד ויקר אלהים אל בלעם (במדבר כג ד), אתוון ק"ר הם אתוון דקליפה, והם סוד מדת הדין קש"ה רפ"ה, ויך את האתון במקל בזוהר עמוד ק"ד (זוהר ח"ג ר"ט ע"ב) בדינא תקיפא, שכן במקל עולה ב' פעמים אלהים, כי יש אלהים שופטים בארץ (תהלים נח יב), והם סוד יצחק ורבקה, יצחק קשה רבקה רפה, יצח"ק רבק"ה בגימטריא תקט"ו לבטל שתי בתי דינים אלו שהתעורר בלעם עלייהו דישראל, הוצרך משה כנגדן לבטל אותם והתפלל תקט"ו תפלות כמנין תפל"ה שהיא עולה תקט"ו. ז"ש בעת ההיא, בע"ת בגימטריא בלעם בן בעור, שרצה לקצץ עב"ת רשעים שהגדיל אותו רשע, ולזה אמר את גדלך את ידך החזקה, הם סוד ב' לחות (שמו"ר פמ"ו ג'), שגם באותו פרק איתא (במדרש פרשת מטות (במ"ר פכ"ב ה') זכר פנחס את שם המפורש, ופרח אחרי בלעם ועשה גם כן ב' זרועותיו כב' לחות אבנים, לכן זכר כאן מי אל בשמים ובארץ, שכן ב' לחות הם כנגד שמים וארץ, ובקש עתה משה שיכנס לארץ ישראל ויעבור כל הצרות וכל הדינים על צד מדת הדין קשה ורפה שצרר בלעם בכשפיו ובקסמיו. וזה נרמז במ"ש אעברה נא, רוצה אני להעביר רעת בעו"ר שהוא בגימטריא אעבר"ה, ולפי שכל יניקתו של בלעם הוא מצד נהורא דקיק קליפות נוגה ארמית, כמ"ש מן ארם ינחני בלק (במדבר כג ז), שהוא סוד נוגה שנקראת ארם, והוא סוד ארמי אובד אבי (דברים כו ה), שגם לבן הארמי שהוא גלגול בלעם בן בעור כדאיתא בתרגום יונתן פרשת בלק (במדבר כב ה), בגלגלא קדמאה דליה הכל היתה ענינו על ידי קליפות נוגה. ועל זה אמר משה אעברה נ"א, רוצה אני להעביר רעת בעו"ר שהוא גימטריא אעבר"ה, שכל יניקתו מן נ"א נוטריקון "נוגה "ארמית, לפי שהיה יניקתו מן יד שמאל במרכבה שהוא סוד יגר שהדותא שאמר לבן ליעקב (בראשית לא מז), שהם י"ד אותיות שבמזוזה שהם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, בגימטריא יג"ר, וזה סוד ויג"ר מואב (במדבר כב ג). וזה סוד ואראה, שהוא בגימטריא יג"ר, א"ת הארץ שהוא סוד כל הכחות של בלעם שהם תרצ"ו, והוא רוכב עליהם הרי תרצ"ז, לכן אמר משה בשעת מיתה והתפלל לפני ה' בארצ"ות החיים (תהלים קטז ט, דב"ר פי"א ה'), וכן יעקב אמר אל ה' בצרת"ה לי (תהלים קכ א), שהוא בגימטריא תרצ"ז: