ספר הזהר
ולילה ללילה יחוה דעת, רתיכין דילה דאינון גופא דכרסייא, וכלהו אקרון לילות, כד"א אף לילות יסרוני כליותי. רתיכא עלאה, אתקרי ימים, יום ליום. רתיכא תתאה, אקרי לילות, לילה ללילה.
ספר הזהר
אלא מלה הכא, ולא ידענא בה, ולא זכינא בה, עד דאתא רבי אלעזר ודרש, אברכה את יי' בכל עת תמיד תהלתו בפי. וכתיב אברך את יי' אשר יעצני. מאן דאצטריך ברכתא מן תתאי. את, דהא אתאחד בהו כשלהובא בפתילה. ודוד דהוה ידע דא, אמר אברכה את. אמר ההוא רשע, ההוא דרגא דלהון, אחיד בהו, בגין ברכאן דלהון, דקא מברכין ליה בכל יומא. חילא אית לך לברכא לההוא דרגא, ותעקר לה מנייהו ודא הוא כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו'. ובדא ניכול בהו. תברך לההוא דרגא ותילוט לפתילה. ועל דא אמר, ואנכי אקרה כה, אעקר לה מנייהו, דלא יתאחד בהו.
ספר הזהר
וכל מלין דעלמא, אהדרו כלהו, לעקרא ויסודא ושרשא, דנפקו מניה. וכמה לילוון זמינין לנטלא כל חד וחד מה דאתחזי ליה. כד"א אף לילות יסרוני כליותי. נפשא אזלת ושטאת, ותבת לההוא עקרא דאתחזי לה. גופא קאים שכיך כאבנא, ואהדר לההוא אתר דאתחזי ליה, למשרי עלוי, ובגין כך תב גופא לסטריה, ונפשא לסטרה.