קבלה על איוב 34:2

רבי יהודה פתח, שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי. האי קרא אליהוא אמרו. ת"ח, מה כתיב ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וגו'. דהא אינון הוו אמרין מלין, ואיוב לא הוה אתנחים עלייהו. מהכא אוליפנא, מאן דעאל לנחמא לאבל, בעי ליסדא מלין בקדמיתא, דהא חברייא דאיוב הוו אמרי מלי קשוט, אבל לנחמא ליה לאו, בגין דבעי מלין דאיהו יודי עלייהו, וכדין יקבל עליה דינא, ויודי למלכא קדישא עליה. מה כתיב, ואליהו חכה את איוב בדברים וגו'. דאודי לבתר לקב"ה, וקביל עליה דינא דשמיא.

מִתְּלַת חַלָלֵי דְּמוֹחֵי, נָטִיף נְטִיפָא לְאוּדְנִין, וְהַהוּא אִקְרֵי נַחַל כְּרִית. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (מלכים א יז) נַחַל כְּרִית, כְּלוֹמַר, כְּרוּתָא דְּאוּדְנִין. וְקָלָא עַיִּיל בְּהַהוּא עֲקִימָא, וְאִשְׁתְּאַב בְּהַהוּא נַהֲרָא, דְּהַהוּא נְטִיפָא. וּכְדֵין אִתְעַכָּב תַּמָּן, וְאִתְבְּחִין בֵּין טַב לְבִישׁ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב ל״ד:ג׳) כִּי אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן. וּמַאי טַעְמָא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן. מִשּׁוּם דְּאִתְעַכָּב קָלָא בְּהַהוּא נַהֲרָא דִּנְטִיפָא, בַּעֲקִימוּתָא דְּאוּדְנִין, וְלָא עַיִּיל בִּבְהִילוּ. וּבְגִין כָּךְ אִתְבְּחִין בֵּין טַב לְבִישׁ, (שם) וְחֵיךְ יִטְעַם לֶאֱכוֹל. מַאי טַעְמָא חֵיךְ יִטְעַם לֶאֱכוֹל. בְּגִין דְּיִתְעַכָּב תַּמָּן, וְלָא עַיִּיל בִּבְהִילוּ בְּגוּפָא, וְעַל דָּא יִטְעַם וְיִתְבְּחָן, בֵּין מְתִיקָא לִמְרִירוּ.

וְהָא בְּרָזֵי דְּאַתְוָון דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, אִתְעַטָּרוּ אִלֵּין אַתְוָון ד', בד' גיכ"ק בַּחֵיךְ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְחֵיךְ יִטְעַם לֶאֱכוֹל, (איוב ו׳:ו׳) הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח וְגוֹ'. וּכְתִיב (ישעיהו ל״ב:י״ז) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. (תהילים י״ט:י׳-י״א) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים וְגוֹ'. מְתוּקִים וַדַּאי.