קבלה על איוב 4:19

ווי ליה, מאן דישוה ליה, לשום מדה, ואפילו מאלין מדות דיליה, כל שכן לבני האדם, אשר בעפר יסודם, דכלים ונפסדים. אלא דמיונא דיליה, כפום שלטנותיה על ההיא מדה, ואפילו על כל בריין. ולעילא מההיא מדה. וכד אסתליק מינה, לית ליה מדה, ולא דמיון, ולא צורה.

מב. ווי ליה מאן דישוה ליה לשום מדה, ואפילו מאלין מדות דיליה, כל שכן לבני האדם אשר בעפר יסודם, דכלים ונפסדים. ועם כל זה, ווי למי שישוה לו ית' לאיזה מדה, כלומר, שיאמר שהמדה נמצאת בו ית' כשהוא לעצמו, ואפילו באלו המדות הרוחניות שהוא מתראה להנשמות, ומכל שכן במדות גשמיות מטבע בני אדם שיסודם מעפר והם כלים ונפסדים. דהיינו כמו שאמרנו (לעיל באות לד), כי אף על פי שחפץ אלקי הוא, שהנשמות המקבלות תראינה, שהשינויים שבהן הן במשפיע ית', עכ"ז צריך להיות ברור לנשמות, שאין בו ח"ו שום שינוי ושום מדה, אלא הוא רק חפץ אלקי שיתדמה להם כן, בסוד הכתוב (הושע יב, יא) "וביד הנביאים אדמה". ואם ח"ו יטעו בזה, אז ווי להם, כי אבדו כרגע מהשפע האלקי. ואין צריך לומר כלפי הטפשים שידמו לו ית' איזה מקרה ממקרי בשר ודם הכלה ונפסד עכ"ל.

וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק, עָפָר וְלֹא חוֹמֶר, דְּאִלּוּ הֲוָה מֵחוֹמֶר, הֲוָה יַתִּיר בְּקִיּוּמָא, דְּהָא בִּנְיָינָא דְאִתְבְּנֵי מֵחוֹמֶר קִיּוּמָא אִית לֵיהּ. אֲבָל עָפָר מַמָּשׁ, לָא יָכֵיל לְאִתְקָיְימָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ג׳:י״ט) כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב, לָא אִיתְּמָר כִּי חוֹמֶר אָתָּה. אָמַר רִבִּי חָנִין, וְהָא כְּתִיב (איוב ד׳:י״ט) אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם.