קבלה על איוב 41:3

בגין, דכד קב״ה עאל ואוליף אורייתא, לאינון ינקין דאסתלקו מעלמא, כד יהבו ריחא עד לא מטא זמנייהו מהאי עלמא, אינון קדמאי באינון מלין. וקב״ה א״ל לההוא ממנא יופיא״ל שמיה, דקאים וקשיר קשרין דאורייתא, מאן הוא דין דאקדים לי. הה״ד, מי הקדימני ואשלם ואשלם ודאי.

כדין קרא קב״ה למטטרו"ן דאיהו קאים גו פרוכתא דפרסא, ושתין אלף רבוא מארי דאולפנא דאורייתא סחרניה, ואיהו מקשר קשרין למאריה. א״ל, מאן האי דאקדים לי, מי הקדימני ואשלם. איהו רשים גו מתיבתך, או לא. א״ל, מאריה דעלמא, לאו איהו במתיבתא דילי, גו מתיבתך איהו. וכל אינון דקדמי תחות כל שמיא דילי הוא. הה״ד תחת כל השמים לי הוא.

אופן עשירי
בא משה להודיע ענין התפלה לדורות שהקב"ה עושה עם האדם, שאי אפשר לו לאדם לשלם להקב"ה מה שנתן לאדם כבר, וכדאיתא במדרש (ויק"ר פכ"ז ב') מי הקדמני ואשלם (איוב מא ג), כלום עושה אדם מצות צצית עד שלא נתן לו הקב"ה טלית, וכן מזוזה שנתן לו הקב"ה בית וכו'. ועל זה אמר משה אתה החלות להראות, כי בשביל זה אני מבקש מתנת חנם ולא בשביל מעשים טובים שלי, לפי שאתה החלות מקודם לעשות עם האדם טובות קודם שעשה האדם המצוה. והשיב לו הקב"ה רב לך שיש לך הרבה מצות ומעשים טובים, ואפילו הכי אל תוסף דבר אלי. או רמז במלת רב לך, מה שאמרו במדרש קהלת דף פב (קה"ר פ"א ג') על פסוק (קהלת א ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, אם יעשה האדם כל המצות בעולם אינו יכול לשלם להקב"ה מה שמזריח השמש שנקרא רב, בסוד רב טובך (תהלים לא כ) הצפון לצדיקים שאמרו רז"ל (זוהר ח"ב ר"כ ע"א) הוא מאור הגדול הגנוז לצדיקים. וגם רמז שפני משה כפני חמה (במאמרם ז"ל בב"ב דף ע"ה.), והוא המאיר בכל העולם: