קבלה על איוב 8:9

אמר רבי שמעון, נשמתו של אדם מתרה בו, ואומרת, עד שיפוח היום, וידמה בעיניך כהרף עין, בעודך בעולם הזה. ונסו הצללים: הה"ד כי צל ימינו עלי ארץ. בבקשה ממך, סוב דמה לך דודי לצבי וגו'.

כד נפיק לעלמא, אזדמן ההוא צולמא לגביה, ואשתתף בהדיה, ואתרבי עמיה. כמה דאתמר, אך בצלם יתהלך איש. ובההוא צלם אשתתפו יומוי דבר נש, ותליין ביה, הה"ד, כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי צל ימינו ודאי. ומן יומא דמתעברא אתתא עד יומא דאולידת, לא ידעין בני נשא עובדוי דקב"ה, כמה אינון רברבין, וכמה אינון עלאין. הה"ד, מה רבו מעשיך יי' וגו'.

א"ל ומהכא, דכתיב כי צל ימינו עלי ארץ. א"ל, כל אלין מלין דאת בעי עבידנא, אבל בעינא מינך דבההוא עלמא, תבריר דוכתאי גבך, כמה דהוינא בהאי עלמא. בכה רבי יצחק ואמר, במטו מינך, דלא תתפרש מנאי כל אלין יומין.