איוב א:טו קבלה: פרדס רמונים, מגלה עמוקות ותקוני הזהר

וענין אוכם ותכלת וסומק בארנוהו למעלה. ובענין שבע מיני זהב ראיתי מי שהפליג לדבר בהם. וז"ל ז' מיני זהב הם, ג' מיני זהב למעלה בסוד הפנים הנוראים, וד' הם למטה בסוד אבני קדש המתנוססות. ג' הם כמו שאמרנו. ואלו הם, זהב סגור הוא הזהב הנסתר והסגור מכל עבריו אשר עין לא ראתה אלקים זולתיך. זהב שחוט בסוד צפון בזמן שרוח רעה באה מן הצפון כי מתחלפות הסבה ומתחלפות הנקודה. כשהיא בדין על העולם הזהב נקרא זהב שחוט. וכשהיא מתבסמת בנקודות הימין נקרא זהב תרשי"ש זה הבא מתרי שיש ב' נקודות שכל אחד מהם כלל ו' קצוות. אבל כשהיא בדין נקרא זהב שחוט כאשר אמרנו. זהב ירקרק מלכות בסוד מדת הדין שלמטה, אסתר ירקרקת היתה. ובעל המשיח יונק משתי סבות הללו מזהב שחוט ומזהב ירקרק, וע"כ שוחט והופך כל פנים לירקון כפי הסבות שיונק בהם. וארבעה הם למטה. זהב אופיר והוא מקום דין הבא אחר דין ויונק מסוד זהב שב"א [כב] הוא מקום דין ונסתר בסוד נקבה והסוד (איוב א) ותפול שבא ותקחם כפי הסוד אשר תרגם רב יוסף בפסוק הזה [כג]. זהב טהור כלו טוב מפני הסוד אשר אמרנו והוא למעלה בסוד (ירמיה י ט) כסף מרוקע מתרשיש יובא, ובסודו זהב תרשיש והוא בנין מצידי הטוב והמובחר הוא למטה כמו בתערובות הטוב. וע"כ דהמע"ה כל אלו ז' מיני גווני זהב היו נראים בו בשערו בשבעה מקומות בשער הראש בשער שעל גבי עיניו בגבות עיניו ובזקן ובגרון ובחזה ותחת זרועותיו וכבר רמזנוהו זה בפי' קהלת. אמנם כי אמרו שער שבגרון תחת הזקן היא הנקרא זהב שבא. ולפי הסוד שאמרנו כי סוד זהב שבא סוד דין נסתר בנקבה כענין אמרו ותפול שבא ותקחם ותרגם רב יוסף ונפקת לילית חייבתא. אמנם כי סוד עניינה נסתר כי היא אסכרה שנבראת ביום ד' במעשה בראשית ולא לתינוקות בלבד אלא היא עוררת כמה מבני העולם ועל סוד זה נאמר במלך המשיח (תהלים עב טו) ויחי ויתן לו מזהב שבא, ישית בו חיים תחלה קודם הכנסו בה מפני שהיא אסכרה ויתן הקב"ה מאותו דין הנמצא בה להיות מפעליה בכרך גדול של רומי ובה יפלו שוכניה וזהו סוד (ישעיה לד יד) שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, כי משרש ועד ענף תכלה. וע"כ דוד המלך במקום הגרון שם גנוז זהב שבא להורות שבמקום האסכרה שם החיות עכ"ל. ודבריו ודאי דברי קבלה ומתוקים מדבש ולפיכך הארכנו בהם:

אופן צ
איתא בזוהר פרשת פנחס עמוד תכ"ח (זוהר ח"ג רל"ד ע"א) אין מתחילין בב' ד', ביומא תניינא אתבריא מותא רברבא, ביומא רביעא איתבריא מותא זוטרא. וזה סוד אסכרה, שהיו מתענין ביום רביעי על תינוקות (תענית כ"ז ע"ב), והיא רוח שהאריך הזוהר בפרשת פקודי עמוד תמ"ו (זוהר ח"ב רמ"ח ע"ב) דקיימא על קטילא דילהון עד י"ג שנה, ומן י"ג שנה עד עשרים יש רוח אחרא ושמו אגריסיו"ן. וזה סוד כשהוקם המשכן שמתו נדב ואביהוא, ועדיין לא יצאו מרשות אביהם שהיו פחותים מעשרים שנה, כמו שאמר הכתוב שני בני אהרן (ויקרא טז א), עדיין לא נפקו מרשותא דאבא כדאיתא בזוהר שם עמוד ק (זוהר ח"ג נ"ו ע"ב), רזא דא אמר במזמור ע"ה הארכתי בו בפרשת שמיני על פסוק (תהלים עה ה) אמרתי להוללים אל תהולו, שחשבו הסטרא אחרא שהם ישלטו על נדב ואביהוא, דהיינו אותן שנים הממונים על המתים פחותים מנ' שנה, כנגד אגיריסיו"ן אמר ולרשעים אל תרומו קר"ן, שהוא בגימטריא אגיריסיו"ן, (תהלים עה ו) אל תרימו למרום קרניכם, מרו"ם הם כחות של אסכרה ואגיריסיו"ן, שניהם יחד הם סוד מאר"ת חסר שנבראו ברביעי (בראשית א יד), ואותו המזמור אמר משה בשעה שהוקם אהל מועד, כמ"ש כי אקח מועד (תהלים עה ג), ובאותו היום הכניע כחות של מותא זוטרא כמ"ש, וגם כחות של מותא רברבא, כמ"ש הזוהר על פסוק (שמות מ יח) ויקם את המשכן, עיין שם פרשת פקודי (זוהר ח"ב רמ"ה ע"ב). ועל זה אמר משה ואתחנן בעת ההיא, שהיא סוד עת רעה כמ"ש האר"י ז"ל, שכן ליל"ת חסר י' בתרא כמנין ע"ת, ותרווייהו נרמזין בקרא, יש אם למקרא ההיא שנבראת ביום ד' מותא זוטרא, ויש אם למסורת מותא רברבא, על שתיהן קא מכוין משה להעביר מן העולם ויניקתם מן מדת הדין הקשה ורפה, שהם סוד יצח"ק רבק"ה. לכן התפלל משה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן כדאיתא במדרש רבה (דב"ר פי"א י'), הטעם של תקט"ו, שהוא סוד יצח"ק רבק"ה, יצחק שמכחו יונק של עשו שהוא מותא רברבא, רבקה היא סוד מותא זוטרא. ולכן אמר 'אתה 'החלות 'להראות בשעת הקמת המשכן, ר"ת אה"ל, כשהוקם אה"ל מוע"ד, להראו"ת בגימטריא אגיריסיו"ן ואסכר"ה, עליו אמר את גדלך, ובזה התחיל להכניע כחו של גדול שהוא סטרא דדכורא עומד בימין הקליפה, ידך החזקה סטרא דנוקבא משמאל, ולכן רצה ליכנס לארץ ישראל אעבר"ה נ"א וארא"ה, לבטל מלא"ך המו"ת לגמרי שלא יהיה שליטא, ומלת אעבר"ה בגימטריא זער"א, נ"א נוטריקון 'נדב 'אביהו, ר"ל כמו שבמיתת נדב אביהו נתבטל מותא זעירא, ונודע לכל שיצא האש מלפני ה' ומתו בנשיקה (ויקרא י ב), ולא על ידי לילית חייבתא וכוחותיה שנקראת שבא, כנרמז בר"ת 'שני 'בני 'אהרן שהוא סוד ותפול שב"א ותקחם (איוב א טו), דמתרגמינן לילית חייבתא, אבל אינו כן, התורה העידה בקרבתם לפני ה' וימותו, שמתו בנשיקה ולא על ידי שב"א. וכמו שנתברר אצל נדב אביהו שביטלו מותא זעירא, כן רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ולבטל מותא רברבא. השיב לו הקב"ה רב לך, אתה רוצה לבטל גם כן רב החובל שהוא מותא רברבא, אי אתה צריך עבור זה ליכנס לארץ ישראל, לכן אל תוסף צו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), שהוא יבטל אל זר איהו זר ואיהי זרה, ובהריגת ל"א מלכים יש לא"ל ידו לבטל כח אל זר, לכן הקפיד הקב"ה בימי אנשי כנסת הגדולה שהיה לו לבטל עבודה זרה שהיא אשה זרה (ערכין ל"ב ע"ב), כנגד אל זר אמר וחזקה"ו, שהוא בגימטריא סמא"ל עם הכולל שנקרא עו"ן דא דכורא, וכן חזקה"ו, בגימטריא עו"ן. וכנגד אשה זרה שהיא לילית, אמר אמצה"ו, שהוא סוד המצב"ה אשר עליה אמר יעקב עדה המצב"ה (בראשית לא נב), יניקת בלע"ם הכי הוה, ועד הגל הזה, כנגד גל של עצמות שהוא רזא דדכורא, כי הוא יעבור לקביל אל זר, והוא ינחיל בכל אשר תראה דייקא:

סֶגוֹ"ל דָּא חֶסֶד, בֵּיהּ שְׁכִינְתָּא אִיהוּ סֶגוֹלְתָּ"א לְעִילָא, סֶגוֹ"ל לְתַתָּא, סֶגוֹלְתָּא וּרְחִימָא מִסִּטְרָא דִימִינָא, שְׁבָ"א כְּגַוְונָא דָא מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, כִּי בָאֵ"שׁ יהו"ה נִשְׁפָּט (שם סו טז), וַתִּפּוֹל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם (איוב א טו), שְׁבָה עִמָּדִי (בראשית כט יט) דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא דְאִתְקְרֵי שְׁבָ"א מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא. וְאִתְקְרֵי חֹלֵ"ם כְּגַוְונָא דָא מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, מִשָּׁם רוֹעִִה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל (שם מט כד), אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה (תהלים קיח כב), כָּל מַרְגְּלִיתָא יַקִּירָא אִיהִי בְּחֹלֵ"ם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כח יט) לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה, וּבֵיהּ וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם (בראשית מא מא).