איוב לו:ב קבלה: פרדס רמונים, מגלה עמוקות ותקוני הזהר

והנה לפד"ז הענפים מתפשטים מן הנוף לא מן העיקר כנודע, כי הכתר הוא העיקר ומרוב העלמו אין הענפים מתפשטים ממנו והת"ת הוא הנוף אשר משם מתפשטים הענפים, וכן תפאר"ת מלשון פארות פי' ענפים. וכן השש קצוות מסתעפים ממנו. והן אמת דבריו דברי אלהים חיים. ולנו עדיין הקושיא במקומה עומדת שננקטה באופן אחר והוא זה שאפילו לפי דבריו לא יבצר היות שם אהי"ה גדול ומשובח משם בן ד' אלא שאין הענפים מסתעפים ממנו ושם בן ד' הוא בת"ת ואע"פ ששבחו גדול אך לא כשם אהי"ה שהוא עיקר האילן, וא"כ למה שם בן ד' שהוא בת"ת אינו נהגה באותיותיו. ורחמנא ליצלן מדעת האומרים שכתר ענף לת"ת, כי אין זה בעינינו כ"א מהנוגעים בעצם האצילות שהם מהפכין הקערה על פיה וקוצצין בנטיעות ח"ו. אבל כאשר נזכור מה שהקדמנו בשער שם בן ד' בריש פ"א יתיישב אלינו הדבר מאוד. כי גם בכתר שם בן ד' נעלם תכלית ההעלם. והשמות האלה עם היות קדושתן גדולה ואינם נמחקים, עכ"ז הם היכלות להויו"ת כדפי'. ומטעם העלם הכתר אינו מתגלה בו שם כלל המגביל ומגדיר רוחניותו בהגיונו כשם בן ד' ושאר השמות. אבל שם אהיה הגיונו מורה העלם שפירושו הא אנא קאים למהוי [ולהתגלות]. והכונה כי עם היות שנאמר ספירת כתר אינו מפני שיש בו השגה כלל אלא מפני שעתיד להתגלות למטה בחכמה ובבינה, וכן פירשו הגאונים כי פי' כתר לשון המתן, מלשון (איוב לו ב) כתר לי זעיר ואחוך. והכונה אל תעמיק בו שאין בו השגה, והשגתו הוא בשאר הספי'. וא"כ נמצא כי הגיונו הוא סבת רוממותו והעלמו כדפי'. אבל אם היה שם בן ד' נהגה באותיותיו היה מראה כי האצילות מושג, וזה אין ראוי לרוב העלמו. ולכן אנו הוגים אותו בהיכלו, כי השגת הת"ת הוא במלכות כעניין (חבקוק ב) וה' בהיכל קדשו ה"ס כמנין היכל כמנין אדנ"י (ע' בעסיס רמונים ובפלח).

אופן צח
רצה משה לכנס לארץ ישראל, שיהיה היניקה משלשה מדות העליונות, כי לא קיבל משה התורה רק מז' קולות, שהם סוד ז' ספירות הבנין שמתחיל העולם ממדת החסד, אבל בארץ ישראל ששם מקור הקדושה יזכה להנהגת אריך אנפין. וזה סוד מבואר במה שכתב ואתחנן אל ה', התחיל בו' ואמר ו' אתוון במלת ואתחנן, שההנהגה עתה על ידי זעיר שהוא סוד ו' של שם, לכן אמר אל ה', שהוא סוד ו' של שם מדת זעיר, בעת הה"וא לאמ"ר, בגימטריא כ"תר ח"כמה ב"ינה, שרצה משה להתנהג העולם על ידי ג' מדות אלו, ולכן אמר שמע ישראל אתה עובר את הירדן (דברים ט א), שמע נוטרייקון ג' (ש"לשה) מ"דות ע"ליונות, לכן אמר אתה החלות להראות את דייקא, שהקב"ה העמיד את משה בעולם הזה כדמיון זעיר, והנה לא זכה לקבל את התורה רק מן זרועות עולם, וז"ש את גדלך שהוא מדת חסד, ואת ידך החזקה זו היא מדת הגבורה, אשר מי אל זו היא מדת תפארת, נמצא בזה העולם הוא בסוד זעיר, לכן אעברה נא, במלת אעבר"ה שהוא בגימטריא זער"א, שעליו אמר איוב שכתב משה ספרו כתר לי זעיר (איוב לו ב), ר"ל כתר הוא סוד אריך אנפין, אבל זעיר לי שלא זכיתי לקבל התורה רק מצד זעיר, ז"ש ואראה, שמשה ידבר והאלהים יעננו בקו"לו של משה (שמות יט יט, ברכות מ"ה ע"א), שהוא סוד תפארת, כמ"ש רז"ל תפארת (דברי הימים א' כט יא) זה מתן תורה (ברכות נ"ח.), אבל כשאראה אני את הארץ אז אזכה לאותיות נ"א, נוטריקון נ"תיב א"ריך. השיב הקב"ה רב לך, אין צריך אתה לארץ ישראל עבור זה, עלה אל הר העברים שהוא סוד ראש הפסגה, שג' מדות העליונים נקראים ראש למעלה מן הזרועות, וז"ש רב לך שהוא סוד אל ארך אפים, ואל תוסף דבר א"לי דייקא, שנרמזים במלת אלי ג' מדות עליונות, א' כתר, למ"ד בסוד בינה, י' בסוד חכמה, והוא צירוף של נהר כב"ר (יחזקאל א ג), שהוא נוטריקון "כתר "בינה "ראשית חכמה שזכה בו יחזקאל במרכבה. וזה שאמר צו את יהושע ותגלה לו גם כן סוד ג' עליונות, וחזקהו רמז על יחזקאל הנביא, מה שזכה יחזקאל לראות על נהר כבר, תגלה לו עתה כל אשר תראה:

תָּא חֲזִי אִית שְׁמָהָן דְּאוֹרַיְיתָא דְנָפְקִין מֵרֵישֵׁי תֵּיבִין דְּכָל פְּסוּקָא וּפְסוּקָא דְאוֹרַיְיתָא, וְאִית שְׁמָהָן דְּנָפְקִין מִסּוֹף תֵּיבִין, וְאִית דְּנָפְקִין מֵאֶמְצָעִיתָא, וְרָזָא דְמִלָּה (נ"א דכלא) (ישעיה מד ו) אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אלהי"ם, וְאִית שְׁמָהָן דְּנָפְקִין מִתְּרֵין אַתְוָון כָּל חַד וְחַד, וְאִית מִתְּלַת תְּלַת, וְאִית מֵאַרְבַּע, וְאִית מֵחָמֵשׁ, עַד עֲשָׂרָה, אִינוּן מֵעֲשַׂר סְפִירָאן תַּלְיָין, מִתְּרֵין עֲשַׂר אִינוּן תַּלְיָין מִכֶּתֶר עִלָּאָה, כְּגוֹן יואאחצ"צבירון, בְּהַאי שְׁמָא תַּמָּן אָח, תַּמָּן צִיץ, תַּמָּן אַבִּיר, תַּמָּן יָרוֹן, דָּא שְׁמָא דְתַלְיָא מִכִּתְרָא עִלָּאָה, כָּל שְׁמָא דְאִיהוּ מִתְּרֵין עֲשַׂר אַתְוָון, אִיהוּ בְּרָזָא דְאַלֶּ"ף, דְּאִיהוּ פֶּלֶ"א, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קלט יד) אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵאתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, וּתְרֵין עֲשַׂר שְׁמָהָן אִנּוּן אחצצביההירו"ן, (ס"א יואחציצבירו"ן), (ס"א אהצצביהרירו"ן), (נ"א אהה נצב הרירו"ן), כָּל חַד מִתְּרֵין עֲשַׂר אַתְוָון, וְאִינוּן מְמַנָּן עַל תְּרֵין עֲשַׂר צִנּוֹרִין, דְּנָפְקִין מִמְּקוֹר עִלָּאָה דְלֵית לֵיהּ סוֹף, וְאִינוּן מִסִּטְרָא דַאֲרִיךְ אַנְפִּין דְּאִיהוּ וָא"ו, וְאִינוּן הֵ"א הֵ"א, יוּ"ד אִיהוּ כ' כֶּתֶר בְּרֵישָׁא דְא' (נ"א דא) דְּאִיהוּ אֶרֶךְ אַפַּיִם, דְּאִיהוּ וָא"ו, א' אִיהִי אוֹרַיְיתָא, דְאִיהִי אִתְיְיהִיבַת בִּתְרֵין לוּחִין דְּאִינוּן ו' ו', וְאִית כִּתְרָא דִזְעִיר אַנְפִּין דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (איוב לו ב) כַּתַּר לִי זְעִיר וַאֲחַוְּךָּ, וְכַמָּה כִּתְרִין אִינוּן, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהוּנָה וְכֶתֶר מַלְכוּת.