קבלה על בראשית 4:22: זוהר ופרשנות מיסטית

וְצִלָּה גַם הִיא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן, לוֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל (בראשית ד כב), דָּא יֵצֶר הָרָע, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ אִם יִצְרָךְ מִתְגַּבֵּר עֲלָךְ מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמֶּדְרָשׁ וכו', וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָ''ה דָא אִימָּן שֶׁל שֵׁדִים, וְלֶמֶךְ בְּשַׁעִִתָּא דְשַׁלִּיט עַל בַּר נַשׁ וְאִיהִי בֵּיהּ תַּקִּיף כְּאַבְנָא וּכְפַרְזְלָא, וְלָא עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא, שַׁלִּיט עֲלֵיהּ וְקָטִיל לֵיהּ, וְעָבִיד בֵּיהּ פֶּצַע וְחַבּוּרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שם כג) כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבּוּרָתִי, בְּהַהוּא זִמְנָא עָתִיד לְנַטְלָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נוּקְמָא מִתַּרְוַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) כִּי שִׁבְעָתַיִם יוּקַם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כה ח) בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח.

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב, (בראשית ד׳:כ״ב) וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, צַדֶּקֶת הָיְתָה, וּנְעִימָה בְּמַעֲשֶׂיהָ. ר' אַבָּהוּ אָמַר, פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא מוֹרֶה, עַל שֶׁהָיְתָה חֲכָמָה בִּמְלֶאכֶת הַבַּרְזֶל, כְּמוֹ אָחִיהָ תּוּבַל קַיִן. מַשְׁמַע דִּכְתִיב, הוּא הָיָה אֲבִי כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל, וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה, הוּא הוֹצִיא אוּמָּנוּת זוֹ, וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה, שֶׁהָיְתָה בְּקִיאָה כְּמוֹתוֹ, וא''ו דְּוַאֲחוֹת מוֹסִיף עַל הָעִנְיָן שֶׁל מַעְלָה.