ספר הזהר
אבל האי קרא, איהו על מה דאמרן. אבל רזא דמלה, דרחל ולאה תרי עלמין נינהו. חד עלמא דאתכסיא, וחד עלמא דאתגליא. וע"ד, דא אתקברת ואתחפיאת לגו במערתא ואתכסיאת. ודא קיימא בפרשת ארחין באתגליא. וכלא כגוונא עלאה. ובגין כך לא אעיל לה יעקב במערתא, ולא באתר אחרא, דהא כתיב בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ולא אעיל לה למתא. בגין דהוה ידע דאתרה הוה באתרא דאתגליא.
ספר הזהר
והכא אתענשת על ידא דיצר הרע, דקטרג בשעתא דסכנה, ואתענש יעקב, על נדרא דלא שלים, ודא קשיא ליה ליעקב, מכל עקו דעברו עליה. ומנלן דבגיניה דיעקב הוה, דכתיב מתה עלי רחל: עלי ודאי, על דאחרית נדרי.
ספר הזהר
תא חזי, דהכי הוא, דכלהו תריסר שבטין, תקונא דעלמא תתאה נינהו, וכיון דאתיליד בנימין, מיתת רחל, ונטלא דוכתא האי עלמא תתאה, לאתתקנא בהו. וע"ד לא אתיליד בנימין, אלא בארעא קדישא, הדא הוא דכתיב, ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, ותמן מיתת רחל ונטלא דוכתא, האי עלמא תתאה, לאתישבא בביתא שלימתא, וכל זמנא דרחל קיימא, עלמא תתאה לא אתתקנא בהו, מיתת רחל נטלא, ביתא בשלימו.