וְאֶת־יְהוֹשׁ֣וּעַ צִוֵּ֔יתִי בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר עֵינֶ֣יךָ הָרֹאֹ֗ת אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ לִשְׁנֵי֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֵּֽן־יַעֲשֶׂ֤ה יְהוָה֙ לְכָל־הַמַּמְלָכ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹבֵ֥ר שָֽׁמָּה׃
מגלה עמוקות
אופן הרביעי
יש לתרץ קושיות ר' שמלאי במסכת סוטה דף י"ד (ע"א) מפני מה נתאווה משה לכנס לארץ ישראל, וכי לאכל מפריו היה צריך. והנה אומר אני שראה משה ברוח הקודש מה שאמרו במסכת ערכין דף ל"ב (ע"ב) שהקב"ה כעס על יהושע שלא התפלל על היצר הרע של עבודה זרה, כמו שעשה עזרה ואנשי כנסת הגדולה בבית השני שקראו בקול גדול בייא וכו' (כדאיתא ביומא דף ס"ט: וסנהדרין דף ס"ד.), ולכן כתיב בעזרא (נחמיה ח יז) לא ישבו ישראל בסוכת מימות יהושע בן נון, שמלת סוכות קאי על הקב"ה שפורס סכת שלום עליהם, והב"ה כעס על יהושע שלא העביר הוא היצר הרע מן העולם, לכן החסיר אות אחת משמו שהיא הה"א, וכתיב ישוע בן נון. ומקשה שם בגמרא למה לא כעס על משה שלא העביר עבודה זרה מהעולם. ותירץ התם משה לא היה לו זכות של ארץ ישראל להעבירו מן העולם, אבל יהושע שהיה לו זכות של ארץ ישראל, והיה יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה, לכן כעס עליו הקב"ה. אם כן אומר אני שדבר זה ראה משה ברוח הקודש, שמי שיש לו זכות של ארץ ישראל יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה מן העולם, בשביל זה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל. לכן כתיב לפני פרשה זו (דברים ג כא) ואת יהושע בן נון צויתי בעת ההיא, וכתיב מלת יהושע מלא בוי"ו, שרמז על אותו עניין שכתב שם בעזרא מימות יהושוע בן נון מלא בוי"ו אחר השי"ן. ולזה אמר כאן ואתחנן אל ה' בעת ההיא, רמז על אותו עת שנטלה הה"א מן יהושע, לאמר לדורות שהתפלה היתה לתקן הדורות מן עבודה זרה. לכן פתח ה' אלהים, למען שמו רצה לכנס לארץ ישראל. לזה אמר אתה החלות להראות את עבדך, שהראת לי ספרו של אדם הראשון שכתובים בו כל הדורות כמ"ש לעיל (סנהדרין ל"ח ע"ב). וכשבא לדורו של עזרא שהעביר עבודה זרה מן העולם, אמר רבש"ע אעברה נא, אני רוצה להעביר את יצר הרע של עבודה זרה עתה, ולכן צריך אני זכות של ארץ ישראל, ועל כן ואראה את הארץ. ובמלת נא מרומז גם כן עניין עבודה זרה, שכתב הרמב"ם ז"ל בספר הי"ד שלו (הלכות עבודה זרה) שיש בתורה נ"א לאוין בענינים השייכים לעבודה זרה, רמז באמרו אעברה נא, שרצוני להעביר נ"א לאוין השייכים להלכתא של עבודה זרה, ומלת אעברה בגימטריא עזרא, ר"ל מה שיעשה עזרא אעשה אני בכניסתי לארץ ישראל. והשיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל צריך אתה להקבר בעבר הירדן להכניע רב החובל שבקליפה שהוא קבור נגד קברו של משה, והוא חרו"ן א"ף עומד לקבל מש"ה חושבן דדין כחושבן דדין, וכשישראל חוטאין פוער פיו לבלוע אותם, וכשרואה קברו של משה חוזר לאחוריו וכדאיתא בפרקי ר' אליעזר (פמ"ה). וז"ש ונשב בגי מול בית פעור, ויקבר אותו בגי (דברים לד ו), לקביל פעור שפוער פיו לבלוע את ישראל, בשביל זה הוצרך להקבר בעבר הירדן. ועל עניין העברות עבודה זרה, אמר צו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה כמ"ש (הושע ה' יא) הואיל העם הלך אחר הצו (סנהדרין נ"ו ע"ב), ולכן כעס הב"ה על יהושע על שלא העביר היצר הרע של עבודה זרה כמו שעשה עזרא, ומאחר שכן הוא אמר (ואחזקהו)[וחזקהו]ואמצהו בכל דבר השלמות.
יש לתרץ קושיות ר' שמלאי במסכת סוטה דף י"ד (ע"א) מפני מה נתאווה משה לכנס לארץ ישראל, וכי לאכל מפריו היה צריך. והנה אומר אני שראה משה ברוח הקודש מה שאמרו במסכת ערכין דף ל"ב (ע"ב) שהקב"ה כעס על יהושע שלא התפלל על היצר הרע של עבודה זרה, כמו שעשה עזרה ואנשי כנסת הגדולה בבית השני שקראו בקול גדול בייא וכו' (כדאיתא ביומא דף ס"ט: וסנהדרין דף ס"ד.), ולכן כתיב בעזרא (נחמיה ח יז) לא ישבו ישראל בסוכת מימות יהושע בן נון, שמלת סוכות קאי על הקב"ה שפורס סכת שלום עליהם, והב"ה כעס על יהושע שלא העביר הוא היצר הרע מן העולם, לכן החסיר אות אחת משמו שהיא הה"א, וכתיב ישוע בן נון. ומקשה שם בגמרא למה לא כעס על משה שלא העביר עבודה זרה מהעולם. ותירץ התם משה לא היה לו זכות של ארץ ישראל להעבירו מן העולם, אבל יהושע שהיה לו זכות של ארץ ישראל, והיה יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה, לכן כעס עליו הקב"ה. אם כן אומר אני שדבר זה ראה משה ברוח הקודש, שמי שיש לו זכות של ארץ ישראל יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה מן העולם, בשביל זה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל. לכן כתיב לפני פרשה זו (דברים ג כא) ואת יהושע בן נון צויתי בעת ההיא, וכתיב מלת יהושע מלא בוי"ו, שרמז על אותו עניין שכתב שם בעזרא מימות יהושוע בן נון מלא בוי"ו אחר השי"ן. ולזה אמר כאן ואתחנן אל ה' בעת ההיא, רמז על אותו עת שנטלה הה"א מן יהושע, לאמר לדורות שהתפלה היתה לתקן הדורות מן עבודה זרה. לכן פתח ה' אלהים, למען שמו רצה לכנס לארץ ישראל. לזה אמר אתה החלות להראות את עבדך, שהראת לי ספרו של אדם הראשון שכתובים בו כל הדורות כמ"ש לעיל (סנהדרין ל"ח ע"ב). וכשבא לדורו של עזרא שהעביר עבודה זרה מן העולם, אמר רבש"ע אעברה נא, אני רוצה להעביר את יצר הרע של עבודה זרה עתה, ולכן צריך אני זכות של ארץ ישראל, ועל כן ואראה את הארץ. ובמלת נא מרומז גם כן עניין עבודה זרה, שכתב הרמב"ם ז"ל בספר הי"ד שלו (הלכות עבודה זרה) שיש בתורה נ"א לאוין בענינים השייכים לעבודה זרה, רמז באמרו אעברה נא, שרצוני להעביר נ"א לאוין השייכים להלכתא של עבודה זרה, ומלת אעברה בגימטריא עזרא, ר"ל מה שיעשה עזרא אעשה אני בכניסתי לארץ ישראל. והשיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל צריך אתה להקבר בעבר הירדן להכניע רב החובל שבקליפה שהוא קבור נגד קברו של משה, והוא חרו"ן א"ף עומד לקבל מש"ה חושבן דדין כחושבן דדין, וכשישראל חוטאין פוער פיו לבלוע אותם, וכשרואה קברו של משה חוזר לאחוריו וכדאיתא בפרקי ר' אליעזר (פמ"ה). וז"ש ונשב בגי מול בית פעור, ויקבר אותו בגי (דברים לד ו), לקביל פעור שפוער פיו לבלוע את ישראל, בשביל זה הוצרך להקבר בעבר הירדן. ועל עניין העברות עבודה זרה, אמר צו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה כמ"ש (הושע ה' יא) הואיל העם הלך אחר הצו (סנהדרין נ"ו ע"ב), ולכן כעס הב"ה על יהושע על שלא העביר היצר הרע של עבודה זרה כמו שעשה עזרא, ומאחר שכן הוא אמר (ואחזקהו)[וחזקהו]ואמצהו בכל דבר השלמות.
מגלה עמוקות
אופן רם
ראה משה ברוח הקדש התחלת מפלת ל"א מלכים שמעל עכן בחרם ומעל בה' חרמות, ואמרו ז"ל בסנהדרין (מ"ד ע"א) שהיה כפר בה' חומשי תורה, וזה גרם תחלת מלחמות שלהן שנסו ישראל מפני אויב. על זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, קאי אמקרא שלפניו שאמרו את יהושע צויתי בעת ההיא (דברים ג כא), ואמר אתה החלות להראות, החלות דייקא, שהתחלה של ישראל שהראה הקב"ה את גדלך, כמד"א ביום ההוא אחל תת גדלך וגו' (יהושע ג ז), ואת ידך החזקה על מלחמת עי שנענשו ישראל עליה. לכן אמר שם של אל אשר מי אל בשמים ובארץ, לקביל ל"א מלכים שהיה לו ליהושע לכבוש בארץ כנען. ועל זה ביקש אעברה נא, והוא על דרך שאמר ר' יהושע דסכנין [ברבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז')] כשהראה הקב"ה למשה שאול המלך, אמר רבש"ע מלך ראשון שבישראל ידקר בחרב (שמואל א' לא ד). וכן בכאן התפלל משה על ההתחלה של ישראל שאתה החלות להראות, אז מיד אתה מראה לי יד החזקה שישראל ינוסו מפני העי, ובזה חילול השם בדבר, לכן אעברה נא, אמר אעברה בה"י, לרמז אעביר ה' חרמות שעבר עכן ועבר בה' חומשי תורה. לכן אמר בעת ההיא, קרי ביה ה', ר"ל שעבר ה' חרמות, ובזה גרם ב' חורבנין, לפי שלקח עכן אדרת שלל (יהושע ז כא), ואיתא בתנחומא פרשת וישב [סי' ב'] שכל מלכים שבעולם היה להם בתים ביריחו, וכל מי שלא היה לו בית אין נקרא מלך, ואדרת שלל שלקח עכן, היא היתה מונחת בביתו של מלך בבל, ושם עבודה זרה היה כתוב עליה. ולדעתי רזי עילאי הוא, ואתמר את הארץ ואת יריחו (יהושע ב' א), כי יריחו היא כלל כל הארץ, והנה רזא דחכמתא שהיו ז' חומות ביריחו לקביל שבע תועבות נפשו (משלי ו טז), וכל תועבה כלולה מעשר, כדאיתא במדרש אל תקרי שבע אלא שבעים. הרי שיריחו מוקפת בז' חומות, שהם סוד ז' קליפות, וכל קליפה כלולה מעשר, הרי ע' שרים שלמעלה, לכן היו גם כן לכל אחד מן המלכים בית שם. והטעם שנקרא קליפת מלך בבל אדרת, לפי שסופו להחריב בית המקדש, כמ"ש והלבנון באדיר יפול (ישעיה י' לד), מזה הטעם אתמר גם כן גבי עשו כלו כאדרת שער (בראשית כה כה), לפי שגם עשו החריב בית שני. נמצא לפי זה כמו ששם עבודה זרה כתובה על אדרת שלקח עכן והיא קליפת בבל, כן הוא קליפת עשו, ולכן במזמור על נהרות בבל, אמר גם כן שם (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום, כי שניהם יונקים מן אדרת, ולכן שניהם החריבו הלבנון שהוא בית המקדש, לקיים מ"ש הלבנון באדי"ר יפול. ונמצא שאלו בא משה לארץ ישראל, לא היה עכן נכשל בחרם שלקח אדרת, ונתן כח בקליפה של אדרת להחריב בית המקדש. וזה נרמז במלת אעברה, נוטרייקון 'אדרת 'עשו 'בבל 'ראש 'הקליפות, ר"ל אמר משה רואה אני המעל שימעול עכן בחרם, ויקח אדרת שהיא עבודה זרה של עשו בבל ראש ראש הקליפות, אנת רישא דדהבא (דניאל ב' לח), מזה הטעם אעברה נא ולא יהיה בית המקדש חרב, כנגד הר ציון ששמם (איכה ה יח), אמר ההר הטוב הזה והלבנון, שלא יפול באדיר. השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה ליכנס שלא ימעול עכן בחרם, הלא גם בימי משה מעל עכן בשלשה חרמות, וסימן החרמות שמעל עכן אלה מסע"י בני ישראל (במדבר לג א), 'מדין 'סיחון 'עוג 'יריחו, שלשה חרמות מעל עכן בימי משה, ונמצא שחטא בימי משה יותר מבימי יהושע. (ולכן הוצרכו ישראל לגלות בארבעה מלכיות, שנרמזין בר"ת של 'אלה 'מסעי 'בני 'ישראל, 'אדום 'מדי' 'בבל 'יון. לכן הטעם על אלה הוא אזלא גרש, ועל מסעי בני ישראל הטעם הוא מונח רביעי). לכן על זה אמר הקדוש ברוך הוא רב לך, רצה לומר הלא בימיך היה חוטא יותר מבימי יהושע, ואיך אתה רוצה ליכנס לארץ ישראל שלא ימעול כשתכנס לשם, הלא כבר חטא בימיך ורב הוא, לכן אל תוסף דבר אלי, אבל צו את יהושע וחזקהו על המלחמה, ואמצהו שהוא בעצמו ילך, כי הוא יעבור, כשהוא בעצמו יעבור אז הוא ינחיל, אבל בעי שלא הלך היא בעצמו, לכן נפלו במלחמה כמ"ש הקב"ה קום לך (יהושע ב' י). גם נרמז במלת רב לך, אתה רוצה לבטל ב' חרבנות 'רומי 'בבל, ר"ב לך אל תוסף:
ראה משה ברוח הקדש התחלת מפלת ל"א מלכים שמעל עכן בחרם ומעל בה' חרמות, ואמרו ז"ל בסנהדרין (מ"ד ע"א) שהיה כפר בה' חומשי תורה, וזה גרם תחלת מלחמות שלהן שנסו ישראל מפני אויב. על זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, קאי אמקרא שלפניו שאמרו את יהושע צויתי בעת ההיא (דברים ג כא), ואמר אתה החלות להראות, החלות דייקא, שהתחלה של ישראל שהראה הקב"ה את גדלך, כמד"א ביום ההוא אחל תת גדלך וגו' (יהושע ג ז), ואת ידך החזקה על מלחמת עי שנענשו ישראל עליה. לכן אמר שם של אל אשר מי אל בשמים ובארץ, לקביל ל"א מלכים שהיה לו ליהושע לכבוש בארץ כנען. ועל זה ביקש אעברה נא, והוא על דרך שאמר ר' יהושע דסכנין [ברבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז')] כשהראה הקב"ה למשה שאול המלך, אמר רבש"ע מלך ראשון שבישראל ידקר בחרב (שמואל א' לא ד). וכן בכאן התפלל משה על ההתחלה של ישראל שאתה החלות להראות, אז מיד אתה מראה לי יד החזקה שישראל ינוסו מפני העי, ובזה חילול השם בדבר, לכן אעברה נא, אמר אעברה בה"י, לרמז אעביר ה' חרמות שעבר עכן ועבר בה' חומשי תורה. לכן אמר בעת ההיא, קרי ביה ה', ר"ל שעבר ה' חרמות, ובזה גרם ב' חורבנין, לפי שלקח עכן אדרת שלל (יהושע ז כא), ואיתא בתנחומא פרשת וישב [סי' ב'] שכל מלכים שבעולם היה להם בתים ביריחו, וכל מי שלא היה לו בית אין נקרא מלך, ואדרת שלל שלקח עכן, היא היתה מונחת בביתו של מלך בבל, ושם עבודה זרה היה כתוב עליה. ולדעתי רזי עילאי הוא, ואתמר את הארץ ואת יריחו (יהושע ב' א), כי יריחו היא כלל כל הארץ, והנה רזא דחכמתא שהיו ז' חומות ביריחו לקביל שבע תועבות נפשו (משלי ו טז), וכל תועבה כלולה מעשר, כדאיתא במדרש אל תקרי שבע אלא שבעים. הרי שיריחו מוקפת בז' חומות, שהם סוד ז' קליפות, וכל קליפה כלולה מעשר, הרי ע' שרים שלמעלה, לכן היו גם כן לכל אחד מן המלכים בית שם. והטעם שנקרא קליפת מלך בבל אדרת, לפי שסופו להחריב בית המקדש, כמ"ש והלבנון באדיר יפול (ישעיה י' לד), מזה הטעם אתמר גם כן גבי עשו כלו כאדרת שער (בראשית כה כה), לפי שגם עשו החריב בית שני. נמצא לפי זה כמו ששם עבודה זרה כתובה על אדרת שלקח עכן והיא קליפת בבל, כן הוא קליפת עשו, ולכן במזמור על נהרות בבל, אמר גם כן שם (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום, כי שניהם יונקים מן אדרת, ולכן שניהם החריבו הלבנון שהוא בית המקדש, לקיים מ"ש הלבנון באדי"ר יפול. ונמצא שאלו בא משה לארץ ישראל, לא היה עכן נכשל בחרם שלקח אדרת, ונתן כח בקליפה של אדרת להחריב בית המקדש. וזה נרמז במלת אעברה, נוטרייקון 'אדרת 'עשו 'בבל 'ראש 'הקליפות, ר"ל אמר משה רואה אני המעל שימעול עכן בחרם, ויקח אדרת שהיא עבודה זרה של עשו בבל ראש ראש הקליפות, אנת רישא דדהבא (דניאל ב' לח), מזה הטעם אעברה נא ולא יהיה בית המקדש חרב, כנגד הר ציון ששמם (איכה ה יח), אמר ההר הטוב הזה והלבנון, שלא יפול באדיר. השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה ליכנס שלא ימעול עכן בחרם, הלא גם בימי משה מעל עכן בשלשה חרמות, וסימן החרמות שמעל עכן אלה מסע"י בני ישראל (במדבר לג א), 'מדין 'סיחון 'עוג 'יריחו, שלשה חרמות מעל עכן בימי משה, ונמצא שחטא בימי משה יותר מבימי יהושע. (ולכן הוצרכו ישראל לגלות בארבעה מלכיות, שנרמזין בר"ת של 'אלה 'מסעי 'בני 'ישראל, 'אדום 'מדי' 'בבל 'יון. לכן הטעם על אלה הוא אזלא גרש, ועל מסעי בני ישראל הטעם הוא מונח רביעי). לכן על זה אמר הקדוש ברוך הוא רב לך, רצה לומר הלא בימיך היה חוטא יותר מבימי יהושע, ואיך אתה רוצה ליכנס לארץ ישראל שלא ימעול כשתכנס לשם, הלא כבר חטא בימיך ורב הוא, לכן אל תוסף דבר אלי, אבל צו את יהושע וחזקהו על המלחמה, ואמצהו שהוא בעצמו ילך, כי הוא יעבור, כשהוא בעצמו יעבור אז הוא ינחיל, אבל בעי שלא הלך היא בעצמו, לכן נפלו במלחמה כמ"ש הקב"ה קום לך (יהושע ב' י). גם נרמז במלת רב לך, אתה רוצה לבטל ב' חרבנות 'רומי 'בבל, ר"ב לך אל תוסף: