יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־זכרתי [זָכַרְתְּ֙] אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרַ֔יִךְ וַתִּרְגְּזִי־לִ֖י בְּכָל־אֵ֑לֶּה וְגַם־אֲנִ֨י הֵ֜א דַּרְכֵּ֣ךְ ׀ בְּרֹ֣אשׁ נָתַ֗תִּי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְלֹ֤א עשיתי [עָשִׂית֙] אֶת־הַזִּמָּ֔ה עַ֖ל כָּל־תּוֹעֲבֹתָֽיִךְ׃
זוהר חדש
תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם קָרָא לְהַהִיא בֵּירָא דְמַיִּין, בְּאֵר שֶׁבַע. יִצְחָק קָרָא לָהּ, שִׁבְעָה. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא בְּגִין דְּיִצְחָק אָחִיד לְחוּלָקֵיהּ דַּרְגָּא דְּפַחַד, דְּאִיהוּ דִּינָא, וְעַל דָּא אוֹסֵיף בָּהּ ה'. וְה' בְּכָל אֲתַר מִדַּת הַדִּין. וְסִימָנָךְ (יחזקאל ט״ז:מ״ג) הֵא דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ נָתַתִּי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּקְרָא אוֹתָהּ שִׁבְעָה. דְּלָא עֲבַד בְּחוּרְפַן, כְּמָה דַּעֲבַד אֲבוּהָּ, וְכֹלָּא בְּרָזָא דְחָכְמְתָא, וְאוֹסֵיף בָּהּ ה', לְאַחֲזָאָה דְּאִיהִי חוּלָקֵיהּ.