וְסַלְעוֹ֙ מִמָּג֣וֹר יַֽעֲב֔וֹר וְחַתּ֥וּ מִנֵּ֖ס שָׂרָ֑יו נְאֻם־יְהוָ֗ה אֲשֶׁר־א֥וּר לוֹ֙ בְּצִיּ֔וֹן וְתַנּ֥וּר ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)
מגלה עמוקות
אופן קעג
הקדמה אחת מונחת, והוא כי ידוע שיש ג' מיני אורות ג' מדריגות זו למעלה מזו, אור חיצון אור פנימי אור מקיף, וזה סוד באו"ר "פני "מלך "חיים (משלי טז טו), ר"ת "פנימי "מקיף "חיצון, אשר עליהם נאמר (בראשית א ג) ויאמר אלהים יהי אור, דא אור חיצון, ויהי אור, דא אור פנימי, וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד), זה אור מקיף. ואיתא בזוהר (ח"א ל"א ע"ב) אור שברא הקב"ה בקדמייתא, חזי ביה אדם מסייפי עלמא עד סייפא עלמא, ובשעתא דחמי הקב"ה דיקומון ג' דרין חייבין, והם דרא דאנוש, ודרא דטופנא, ודרא דפלגה, גנז ליה דלא ישתמשון ביה חייבי עלמא, ויהב ליה הקב"ה למשה ואשתמש ביה ג' ירחין, ובתר ג' ירחין נטל לה הקב"ה ומניח עד דקאי' על טורא דסיני. וזה סוד אל תקרי מה (דברים י יב) אלא מאה (מנחות מ"ג ע"ב, עיין שם רש"י ד"ה מה, ותנחומא קרח סי' י"ב), ר"ל שצריך לתקן אלו הג' דורות "מבול "אנוש "הפלגה, שהם ר"ת מא"ה, כי עיקר ירידת ישראל למצרים היה לתקן אלו הג' דורות. וזה סוד שאברהם היה צריך להיות בן מאה שנה בלידת יצחק (בראשית כא ה), כי היה צריך לתקן אלו הג' דורות שהם ר"ת מאה. וזה שאמר הקדוש ברוך הוא "המכסה "אני "מאברהם (בראשית יח יז), ר"ת מא"ה. ומשה היה נתאוה לאותו אור שנטל מן אדם הראשון, לזה אמר אתה החלות להראות, החלות בהיפך אתוון הלחות, כי באותו פעם בטורא דסיני הראית לי האור הגדול כדאיתא בזוהר (ח"א ל"ו ע"ב) את גדלך דא אור פנימי שהוא מסיטרא דחסד, ואת ידך החזקה דא אור החיצון מסיטרא דגבורה, אשר מי אל דא אור מקיף, כי שם של א"ל במלואו אלף למד, בגימטריא הק"ף. לכן אעברה נא, רצה לומר אהיה מעובר נ"א, ר"ת "נדב "אביהו שסודם אור מקיף, ואראה את הארץ הטובה הוא אור החיצון, ההר הטוב הוא אור פנימי, הלבנון הוא בית המקדש שהוא אור מקיף, כי בית המקדש הוא סוד עולם הבריאה, כמ"דא כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז יב), ועולם הבריאה הוא סוד אור מקיף, כי שם בארץ ישראל אזכה לאור הגדול אור מקיף, כי אור לו בציון (ישעיה לא ט), כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), אפילו אוירא דארץ ישראל גם שם אין הקליפה שולטת. ואז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כי באותו האור הגדול שמשת בו ג' ירחין, וזה סוד אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא), כי משה נקרא צדיק, על דרך שפירש המדרש (דב"ר פי"א י') על פסוק (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק, שאין לך צדיק בעולם כמשה וכו', ואותו אור שימש בו משה שלשה ירחים שהם צ' יום, וכיון שכל מגמתך לילך לארץ ישראל הוא בשביל להשיג אותו האור, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, כי גם בכאן תשיג אותו האור, עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגומר, (כדאיתא במדרש פרשה זו (דב"ר) על פסוק (דברים לד א) ויראהו ה' את הארץ, שבאותו פעם הראה לו מסוף העולם ועד סופו, לכן אל תוסף אלא צו את יהושע וחזקהו באור חיצון, ואמצהו באור פנימי, אבל לא יזכה לאור מקיף:
הקדמה אחת מונחת, והוא כי ידוע שיש ג' מיני אורות ג' מדריגות זו למעלה מזו, אור חיצון אור פנימי אור מקיף, וזה סוד באו"ר "פני "מלך "חיים (משלי טז טו), ר"ת "פנימי "מקיף "חיצון, אשר עליהם נאמר (בראשית א ג) ויאמר אלהים יהי אור, דא אור חיצון, ויהי אור, דא אור פנימי, וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד), זה אור מקיף. ואיתא בזוהר (ח"א ל"א ע"ב) אור שברא הקב"ה בקדמייתא, חזי ביה אדם מסייפי עלמא עד סייפא עלמא, ובשעתא דחמי הקב"ה דיקומון ג' דרין חייבין, והם דרא דאנוש, ודרא דטופנא, ודרא דפלגה, גנז ליה דלא ישתמשון ביה חייבי עלמא, ויהב ליה הקב"ה למשה ואשתמש ביה ג' ירחין, ובתר ג' ירחין נטל לה הקב"ה ומניח עד דקאי' על טורא דסיני. וזה סוד אל תקרי מה (דברים י יב) אלא מאה (מנחות מ"ג ע"ב, עיין שם רש"י ד"ה מה, ותנחומא קרח סי' י"ב), ר"ל שצריך לתקן אלו הג' דורות "מבול "אנוש "הפלגה, שהם ר"ת מא"ה, כי עיקר ירידת ישראל למצרים היה לתקן אלו הג' דורות. וזה סוד שאברהם היה צריך להיות בן מאה שנה בלידת יצחק (בראשית כא ה), כי היה צריך לתקן אלו הג' דורות שהם ר"ת מאה. וזה שאמר הקדוש ברוך הוא "המכסה "אני "מאברהם (בראשית יח יז), ר"ת מא"ה. ומשה היה נתאוה לאותו אור שנטל מן אדם הראשון, לזה אמר אתה החלות להראות, החלות בהיפך אתוון הלחות, כי באותו פעם בטורא דסיני הראית לי האור הגדול כדאיתא בזוהר (ח"א ל"ו ע"ב) את גדלך דא אור פנימי שהוא מסיטרא דחסד, ואת ידך החזקה דא אור החיצון מסיטרא דגבורה, אשר מי אל דא אור מקיף, כי שם של א"ל במלואו אלף למד, בגימטריא הק"ף. לכן אעברה נא, רצה לומר אהיה מעובר נ"א, ר"ת "נדב "אביהו שסודם אור מקיף, ואראה את הארץ הטובה הוא אור החיצון, ההר הטוב הוא אור פנימי, הלבנון הוא בית המקדש שהוא אור מקיף, כי בית המקדש הוא סוד עולם הבריאה, כמ"דא כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז יב), ועולם הבריאה הוא סוד אור מקיף, כי שם בארץ ישראל אזכה לאור הגדול אור מקיף, כי אור לו בציון (ישעיה לא ט), כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), אפילו אוירא דארץ ישראל גם שם אין הקליפה שולטת. ואז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כי באותו האור הגדול שמשת בו ג' ירחין, וזה סוד אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא), כי משה נקרא צדיק, על דרך שפירש המדרש (דב"ר פי"א י') על פסוק (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק, שאין לך צדיק בעולם כמשה וכו', ואותו אור שימש בו משה שלשה ירחים שהם צ' יום, וכיון שכל מגמתך לילך לארץ ישראל הוא בשביל להשיג אותו האור, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, כי גם בכאן תשיג אותו האור, עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגומר, (כדאיתא במדרש פרשה זו (דב"ר) על פסוק (דברים לד א) ויראהו ה' את הארץ, שבאותו פעם הראה לו מסוף העולם ועד סופו, לכן אל תוסף אלא צו את יהושע וחזקהו באור חיצון, ואמצהו באור פנימי, אבל לא יזכה לאור מקיף:
מגלה עמוקות
אופן רה
ידוע שהקדוש ברוך הוא ברא עולם בב' אורות, והוא צירוף אחד מן בראשית (א א) בשתי א"ר, וחוזר ומפרש יהי אור (בראשית א ג) מסטרא דאברהם, דמתמן רמ"ח מצות עשה שהם מסטרא דחסד, ויהי אור מסטרא דיצחק שהם לא תעשה, שכן ר"ז מצות כמניין או"ר שלוקין עליהם מלקות. ועל זה אמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (תהלים לו י), ר"ל התורה היא מקור חיים מצד החכמה עליונה דאתמר בה החכמה תחיה את בעליה (קהלת ז' יב), ונחלקה לב' פעמים אור, שכן מקו"ר חיי"ם, גם כן חשבונו עולה ב' פעמים אור, ולכן נחלקת התורה כ"ד ספרים, שהיא סוד ב' פעמים אור. ולכן נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל, דאתמר תמן אשר אור לו בציון (ישעיה לא ט), והארץ האירה מכבודו (יחזקאל מג ב), ואיתא בזוהר פרשת כי תצא עמוד תקלח (זוהר ח"ג רע"ח ע"ב) י"ה עם שמ"י הרי שס"ה, זכר"י עם ו"ה הרי רמ"ח (שמות ג טו). על זה אמר מאחר שהחלות להראות את גדלך מסטרא דמצות עשה, שהוא סוד יהי אור, את ידך החזקה מסטרא דויהי אור שהם לא תעשה, אשר מי אל בשמים ובארץ, שבשתי אור אלו נבראו שמים וארץ, וגם הם תלוים בשם של הוי"ה בסוד "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ (תהלים צו יא), י"ה בשמים ו"ה בארץ. וזה שאמר כמעשיך לקביל רמ"ח מצות עשה שהם יהי אור, כגבורתיך לקביל לא תעשה ויהי אור, ומאחר שניתנה התורה בשני אורות אלו, על כן אעברה נ"א, נוטרייקון "נראה "אור, שם בארץ ישראל באורך נראה אור. ואמר הטובה בלשון נקיבה, כנגד מצות לא תעשה שהם מסטרא דנוקבא, ההר הטוב הזה, כנגד מצות עשה שהם מסטרא דדכורא. והשיב הקב"ה רב לך, כבר השגת ב' אורות אלו בשעת ביאתך לעולם ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב' ב), שנתמלא כל הבית אורה (סוטה י"ב ע"א), שהוא סוד תרי"ג מצות שנחלקו על ב' ידות, שהם ב' פעמים אור כמ"ש היא ניתנה על ידי משה, כמ"ש וזאת התורה אשר שם משה (דברים ד' מד), וזאת דייקא, שכן וזא"ת עולה גם כן לחשבון ב' פעמים אור. ושיעור הכתוב כן הוא וזאת התורה, נחלקת לב' פעמים אור כמניין וזאת, ומה הם ב' פעמים אור, על זה אמר אשר שם משה, שנקרא משה רבינו על שם תרי"ג מצות הנחלקים לב' אורות שס"ה לאוין ורמ"ח מצות עשה, שהוא סוד השגה שם של הוי"ה שהוא נוטרייקון "ימות "השנה "ואיברי "האדם, ימות השנה (ר"ת י"ה) הם שס"ה, שמי עם י"ה הוא שס"ה שהם כנגד שס"ה ימות החמה, ואיברי האדם הם רמ"ח זכרי עם ו"ה הרי רמ"ח, ולכן בד' רוחות קחשיב כאן שם של הוי"ה, לכן צו את יהושע חזקהו במצות עשה, ואמצהו במצות לא תעשה:
ידוע שהקדוש ברוך הוא ברא עולם בב' אורות, והוא צירוף אחד מן בראשית (א א) בשתי א"ר, וחוזר ומפרש יהי אור (בראשית א ג) מסטרא דאברהם, דמתמן רמ"ח מצות עשה שהם מסטרא דחסד, ויהי אור מסטרא דיצחק שהם לא תעשה, שכן ר"ז מצות כמניין או"ר שלוקין עליהם מלקות. ועל זה אמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (תהלים לו י), ר"ל התורה היא מקור חיים מצד החכמה עליונה דאתמר בה החכמה תחיה את בעליה (קהלת ז' יב), ונחלקה לב' פעמים אור, שכן מקו"ר חיי"ם, גם כן חשבונו עולה ב' פעמים אור, ולכן נחלקת התורה כ"ד ספרים, שהיא סוד ב' פעמים אור. ולכן נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל, דאתמר תמן אשר אור לו בציון (ישעיה לא ט), והארץ האירה מכבודו (יחזקאל מג ב), ואיתא בזוהר פרשת כי תצא עמוד תקלח (זוהר ח"ג רע"ח ע"ב) י"ה עם שמ"י הרי שס"ה, זכר"י עם ו"ה הרי רמ"ח (שמות ג טו). על זה אמר מאחר שהחלות להראות את גדלך מסטרא דמצות עשה, שהוא סוד יהי אור, את ידך החזקה מסטרא דויהי אור שהם לא תעשה, אשר מי אל בשמים ובארץ, שבשתי אור אלו נבראו שמים וארץ, וגם הם תלוים בשם של הוי"ה בסוד "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ (תהלים צו יא), י"ה בשמים ו"ה בארץ. וזה שאמר כמעשיך לקביל רמ"ח מצות עשה שהם יהי אור, כגבורתיך לקביל לא תעשה ויהי אור, ומאחר שניתנה התורה בשני אורות אלו, על כן אעברה נ"א, נוטרייקון "נראה "אור, שם בארץ ישראל באורך נראה אור. ואמר הטובה בלשון נקיבה, כנגד מצות לא תעשה שהם מסטרא דנוקבא, ההר הטוב הזה, כנגד מצות עשה שהם מסטרא דדכורא. והשיב הקב"ה רב לך, כבר השגת ב' אורות אלו בשעת ביאתך לעולם ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב' ב), שנתמלא כל הבית אורה (סוטה י"ב ע"א), שהוא סוד תרי"ג מצות שנחלקו על ב' ידות, שהם ב' פעמים אור כמ"ש היא ניתנה על ידי משה, כמ"ש וזאת התורה אשר שם משה (דברים ד' מד), וזאת דייקא, שכן וזא"ת עולה גם כן לחשבון ב' פעמים אור. ושיעור הכתוב כן הוא וזאת התורה, נחלקת לב' פעמים אור כמניין וזאת, ומה הם ב' פעמים אור, על זה אמר אשר שם משה, שנקרא משה רבינו על שם תרי"ג מצות הנחלקים לב' אורות שס"ה לאוין ורמ"ח מצות עשה, שהוא סוד השגה שם של הוי"ה שהוא נוטרייקון "ימות "השנה "ואיברי "האדם, ימות השנה (ר"ת י"ה) הם שס"ה, שמי עם י"ה הוא שס"ה שהם כנגד שס"ה ימות החמה, ואיברי האדם הם רמ"ח זכרי עם ו"ה הרי רמ"ח, ולכן בד' רוחות קחשיב כאן שם של הוי"ה, לכן צו את יהושע חזקהו במצות עשה, ואמצהו במצות לא תעשה:
מגלה עמוקות
אופן רכג
רצה משה לתקן מ"ש בזוהר חדש פרשת לך לך (מ"ג ע"ב) שניתן רשות לרבי יהושע בן לוי לילך ולמדוד כל חדרים שבגן עדן, ואיתא בסוף ספר שבולי הלקט שרבן גמליאל שלח לרבי יהושע בן לוי באותו זמן שימדוד גם כן את הפתחים והשערים של גיהנם, ומלאך אחד ששמו קומ"ם לא רצה להניחו לילך לגיהנם, עיין שם. אבל בזוהר חדש איתא שהראה לו מתחילה מ"ב חדרים בגן עדן, ואמרו לו שאלו החדרים הם לאותן שמדקדקים בקריאת שמע בפרשה ראשונה שיש בה מ"ב תיבות, ואחר כך הראה לו ע"ב מדורין לאותן שמדקדקים בקריאת שמע בפרשה של והיה אם שמוע (דברים יא יג) עד ושמתם (דברים יא יח), שיש בו ע"ב תיבות. ואחר כך הראו לו חמשים שערים לאותן שמדקדקים מושמתם עד כימי השמים על הארץ (דברים יא כא), שיש בה נ' תיבות, ואחר כך הראו לו ע"ב היכלות, לאותן שמדקדקים מן ויאמר (במדבר טו לז) עד אלהיכם (במדבר טו מא) אמת עם החזרה של שליח צבור, שהוא גם כן ע"ב תיבות, וכן הראו לו אחר כך בגיהנם להיפוך, חדרים של חשך במספר הזה לאותן שלא מדקדקים גם זה לעומת זה. נמצא שקריאת שמע נחלקת לארבע, וסימנם חמש"ה 'חלונות 'מדורין 'היכלות 'שערים. והנה מטעם זה רצה משה ליכנס לארץ ישראל, ופתח ואתחנן, שהראה לו הקדוש ברוך הוא מתן שכר של צדיקים בגן עדן, ועונשן של רשעים בגיהנם, ורצה לציין ולמדוד כל השערים שבגן עדן ושבגיהנם, כמו שעשה רבי יהושע בן לוי בימיו רצה הוא לתקן בפעם הזה מיד בכניסתו, ולכן אמר מאחר שהחלות להראות את עבדך, עבד"ך דייקא, כמו שאמר (במדבר יח כג) ועבד הלוי הוא, שהיה רבי יהושע בן לוי מן השוערים. וזה שאמר את גדלך זו מדת גן עדן מדת טובו של הקב"ה, מדת דייקא, שהיה מודד שיעור קומה של גן עדן, ואת ידך החזקה, שיעור קומה של גיהנם, אשר מי אל בשמים ובארץ, כשם שיש גן עדן בשמים למעלה, כך יש גן עדן למטה בארץ, וכן גיהנם יש בשמים ובארץ, ומדת אל רומזת על שתיהן, על שכר שבגן עדן חסד אל כל היום (תהלים נב ג), ועל עונש רשעים שבגיהנם אל זועם בכל יום (תהלים ז יב), אשר יעשה כמעשיך כנגד השכר של מעשה צדיקים שבגן עדן, וכגבורתיך כנגד עונש של רשעים שבגיהנם. ולכן אמר אעברה נא בה' יתירה, כבר אמרו רז"ל (במנחות דף כ"ט:) שצורת ה' מורה על גן עדן ועל גיהנם, ב' פתחים יש לה', פתח התחתון שם יורדי גיהנם שם נפלו פועלי און, והפתח העליון שם עולין הצדיקים. ולפי שהראו לרבי יהושע בן לוי על ארבעה חלוקות, שהם כנגד ד' חלוקות שבקריאת שמע כמ"ש, לכן מלת אעברה בהפוך אתוון ארבעה, שרצה משה לראות את ארץ ישראל ולידע שיעור קומה של גן עדן ושל גיהנם, כדאמרינן (בעירובין דף י"ט.) שג' פתחים יש לגן עדן, וא' מהם בארץ ישראל בבית שאן, וכן ג' פתחים יש בגיהנם, וא' הוא בירושלים, שנאמר (ישעיה לא ט) אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. והשיב הקב"ה רב לך, מה שנגזר לאחד מהאמוראים בדורות הבאים, רוצה אתה לתקן וליקח חלקו, כדאמרינן בעלמא (סנהדרין דף י"ז:) כל רב ומר הוא אמורא, ורבי יהושע בן לוי נחשב הוא מדור ראשון של אמוראים (רבי יהושע בן לוי אמורא היה), וכתב בעל הליכות עולם בשם הרמב"ם ז"ל שרב ושמואל ורבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, כולם מדור ראשון של אמוראים הם, ואף על פי שנקרא רבי יהושע ולא רב, זה היה מטעם שהיה בארץ ישראל, כי כל רב ומר מבבל, וכל רבי מארץ ישראל, כמה שפירש רש"י בפרק קמא דחולין על רב זעירא ועל רבי זעירא, שמתחילה קודם שעלה לארץ ישראל נקרא רב זעירא, ואחר כך כשעלה לארץ ישראל נקרא רבי זעירא. אבל על כל פנים היה רבי יהושע בן לוי אמורא, ועליו קא רמז קרא רב לך, אתה רוצה ליקח לך חלק של אמורא אחד שנקרא רב, אל תוסף דבר בדבר הזה דייקא, שהוא רמז על ז"ה ספר תולדות אדם הראשון (בראשית ה א), כמו שאמרנו שהקדוש ברוך הוא קורא הדורות מראש רצה לומר מאדם הראשון שהוא ראש עפרות תבל (משלי ח כו), עלה ראש הפסגה, הראה לו הקב"ה גן עדן שלמעלה, וקחשיב ד' רוחות הן הן ד' מחיצות כדאיתא בזוהר פרשת עקב [ברעיא מהימנא עמוד תקכ"א (זוהר ח"ג רע"ג ע"א)], הפסג"ה בגימטריא מחיצ"ה, וראה בעיניך שהראה לו כל שערי גן עדן שלמעלה, אבל גן עדן שלמטה אין זה שלך, רק צו את יהושע רמז לדורו של רבי יהושע בן לוי, וחזקהו כנגד גן עדן, ואמצהו כנגד גיהנם, כי לר' יהושע מוכן דבר זה לתקן, ואין צו אלא זירוז מיד ולדורות (קידושין כ"ט ע"א), וכמו שקיבל משה עד סוף כל הדורות איך יהיה סדר קבלתן דור אחר דור, כל זה קיבל מסיני, כן גם כן מסר משה כל הדורות זה אחר זה ליהושע, כמ"ש הקב"ה ליהושע (א ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, וכל ההשגה שהשיג משה, השיג יהושע גם כן על בוריו:
רצה משה לתקן מ"ש בזוהר חדש פרשת לך לך (מ"ג ע"ב) שניתן רשות לרבי יהושע בן לוי לילך ולמדוד כל חדרים שבגן עדן, ואיתא בסוף ספר שבולי הלקט שרבן גמליאל שלח לרבי יהושע בן לוי באותו זמן שימדוד גם כן את הפתחים והשערים של גיהנם, ומלאך אחד ששמו קומ"ם לא רצה להניחו לילך לגיהנם, עיין שם. אבל בזוהר חדש איתא שהראה לו מתחילה מ"ב חדרים בגן עדן, ואמרו לו שאלו החדרים הם לאותן שמדקדקים בקריאת שמע בפרשה ראשונה שיש בה מ"ב תיבות, ואחר כך הראה לו ע"ב מדורין לאותן שמדקדקים בקריאת שמע בפרשה של והיה אם שמוע (דברים יא יג) עד ושמתם (דברים יא יח), שיש בו ע"ב תיבות. ואחר כך הראו לו חמשים שערים לאותן שמדקדקים מושמתם עד כימי השמים על הארץ (דברים יא כא), שיש בה נ' תיבות, ואחר כך הראו לו ע"ב היכלות, לאותן שמדקדקים מן ויאמר (במדבר טו לז) עד אלהיכם (במדבר טו מא) אמת עם החזרה של שליח צבור, שהוא גם כן ע"ב תיבות, וכן הראו לו אחר כך בגיהנם להיפוך, חדרים של חשך במספר הזה לאותן שלא מדקדקים גם זה לעומת זה. נמצא שקריאת שמע נחלקת לארבע, וסימנם חמש"ה 'חלונות 'מדורין 'היכלות 'שערים. והנה מטעם זה רצה משה ליכנס לארץ ישראל, ופתח ואתחנן, שהראה לו הקדוש ברוך הוא מתן שכר של צדיקים בגן עדן, ועונשן של רשעים בגיהנם, ורצה לציין ולמדוד כל השערים שבגן עדן ושבגיהנם, כמו שעשה רבי יהושע בן לוי בימיו רצה הוא לתקן בפעם הזה מיד בכניסתו, ולכן אמר מאחר שהחלות להראות את עבדך, עבד"ך דייקא, כמו שאמר (במדבר יח כג) ועבד הלוי הוא, שהיה רבי יהושע בן לוי מן השוערים. וזה שאמר את גדלך זו מדת גן עדן מדת טובו של הקב"ה, מדת דייקא, שהיה מודד שיעור קומה של גן עדן, ואת ידך החזקה, שיעור קומה של גיהנם, אשר מי אל בשמים ובארץ, כשם שיש גן עדן בשמים למעלה, כך יש גן עדן למטה בארץ, וכן גיהנם יש בשמים ובארץ, ומדת אל רומזת על שתיהן, על שכר שבגן עדן חסד אל כל היום (תהלים נב ג), ועל עונש רשעים שבגיהנם אל זועם בכל יום (תהלים ז יב), אשר יעשה כמעשיך כנגד השכר של מעשה צדיקים שבגן עדן, וכגבורתיך כנגד עונש של רשעים שבגיהנם. ולכן אמר אעברה נא בה' יתירה, כבר אמרו רז"ל (במנחות דף כ"ט:) שצורת ה' מורה על גן עדן ועל גיהנם, ב' פתחים יש לה', פתח התחתון שם יורדי גיהנם שם נפלו פועלי און, והפתח העליון שם עולין הצדיקים. ולפי שהראו לרבי יהושע בן לוי על ארבעה חלוקות, שהם כנגד ד' חלוקות שבקריאת שמע כמ"ש, לכן מלת אעברה בהפוך אתוון ארבעה, שרצה משה לראות את ארץ ישראל ולידע שיעור קומה של גן עדן ושל גיהנם, כדאמרינן (בעירובין דף י"ט.) שג' פתחים יש לגן עדן, וא' מהם בארץ ישראל בבית שאן, וכן ג' פתחים יש בגיהנם, וא' הוא בירושלים, שנאמר (ישעיה לא ט) אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. והשיב הקב"ה רב לך, מה שנגזר לאחד מהאמוראים בדורות הבאים, רוצה אתה לתקן וליקח חלקו, כדאמרינן בעלמא (סנהדרין דף י"ז:) כל רב ומר הוא אמורא, ורבי יהושע בן לוי נחשב הוא מדור ראשון של אמוראים (רבי יהושע בן לוי אמורא היה), וכתב בעל הליכות עולם בשם הרמב"ם ז"ל שרב ושמואל ורבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, כולם מדור ראשון של אמוראים הם, ואף על פי שנקרא רבי יהושע ולא רב, זה היה מטעם שהיה בארץ ישראל, כי כל רב ומר מבבל, וכל רבי מארץ ישראל, כמה שפירש רש"י בפרק קמא דחולין על רב זעירא ועל רבי זעירא, שמתחילה קודם שעלה לארץ ישראל נקרא רב זעירא, ואחר כך כשעלה לארץ ישראל נקרא רבי זעירא. אבל על כל פנים היה רבי יהושע בן לוי אמורא, ועליו קא רמז קרא רב לך, אתה רוצה ליקח לך חלק של אמורא אחד שנקרא רב, אל תוסף דבר בדבר הזה דייקא, שהוא רמז על ז"ה ספר תולדות אדם הראשון (בראשית ה א), כמו שאמרנו שהקדוש ברוך הוא קורא הדורות מראש רצה לומר מאדם הראשון שהוא ראש עפרות תבל (משלי ח כו), עלה ראש הפסגה, הראה לו הקב"ה גן עדן שלמעלה, וקחשיב ד' רוחות הן הן ד' מחיצות כדאיתא בזוהר פרשת עקב [ברעיא מהימנא עמוד תקכ"א (זוהר ח"ג רע"ג ע"א)], הפסג"ה בגימטריא מחיצ"ה, וראה בעיניך שהראה לו כל שערי גן עדן שלמעלה, אבל גן עדן שלמטה אין זה שלך, רק צו את יהושע רמז לדורו של רבי יהושע בן לוי, וחזקהו כנגד גן עדן, ואמצהו כנגד גיהנם, כי לר' יהושע מוכן דבר זה לתקן, ואין צו אלא זירוז מיד ולדורות (קידושין כ"ט ע"א), וכמו שקיבל משה עד סוף כל הדורות איך יהיה סדר קבלתן דור אחר דור, כל זה קיבל מסיני, כן גם כן מסר משה כל הדורות זה אחר זה ליהושע, כמ"ש הקב"ה ליהושע (א ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, וכל ההשגה שהשיג משה, השיג יהושע גם כן על בוריו: