קבלה על קהלת א:4

מיד דאתכנישת מעלמא, אנת הוא כשמשא דנהיר בכל דרא ודרא, דכד אתכנש שמשא בליליא, נהיר בסיהרא, ובשתין רבוא ככביא. הכי את, דאנת נהיר בשתין רבוא בכל דרא ודרא. והאי איהו דקא רמז קהלת, דור הולך ודור בא. ואוקמוה רבנן, אין דור פחות מששים רבוא. ועוד אוקמוה, הדור שהולך הוא שבא, לקיים מה שהיה הוא שיהיה. מכאן ואילך, אשלים עשרה דברים דפתורא באתגלייא. אמר רעיא מהימנא, בוצינא קדישא זכאה חולקך, דקב"ה גלי לך, מה דלא גלי לכל נביא וחוזה, ולא למאן ולמאן.

ת"ח, האי שמשא אתגליא ביממא, ואתכסיא בליליא. ונהיר בשתין רבוא ככביא. אוף הכי רעיא מהימנא, בתר דאתכניש מעלמא, נהיר בשתין רבוא נשמתין דישראל, אי דרא כדקא יאות. והאי איהו רזא דגלגולא, דאמר עליה קהלת, דור הולך ודור בא. ואוקמוה דלית דור פחות מששים רבוא. והארץ לעולם עומדת, דא כ"י. ההיא דאתמר בה, והארץ הדום רגלי, והיה זרעך כעפר הארץ.

ואח"כ יאמר ימלוך יי' לעולם אלקיך ציון לדו' ודור הלוליה (תלי' קמו) ויכוין בש' לש"ת באותיותיו ובנקודו ויתפלל שימלוך וישפיע הש"ת לתפא' שהוא העולם וימשיך עוד ויאמר כי אלקיך ציון שהוא היסוד ישפיע אל העט' הנרמזת במלת דור ודור כי הוא מלשון דור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳) והנה מבוא' פסוק ימלוך יי' לעולם וכו':