קבלה על קהלת א:6

ות"ח, שמשא אע"ג דנהיר לכל עלמא, מטלנוי בתרין סטרין אינון, כד"א הולך אל דרום וסובב אל צפון, בגין דדא ימינא, ודא שמאלא. ונגיד ונפיק כל יומא מסטרא דמזרח, ואזיל לסטרא דדרום, ולבתר לסטרא דצפון ומסטרא דצפון, לסטרא דמערב, וכדין שמשא אתכניש, ואזיל לגבי מערב. נפיק ממזרח: דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע. ואזיל למערב: דכתיב וילך חרנה.

פתח רבי יצחק ואמר, וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. וזרח השמש, דא שמשא, דנהיר לסיהרא, דכד אתחזי בהדה, כדין נהרא, ואתנהיר וזרח, מאתר עלאה, דקיימא עליה, מתמן זרח תדיר. ובא השמש, לאזדווגא בהדה דסיהרא. הולך אל דרום, דאיהו ימינא, ושוי תוקפיה ביה, ובגין דתוקפיה ביה, כל חילא דגופא בימינא הוא, וביה תליא. ולבתר סובב אל צפון, נהיר לסטרא דא, ונהיר לסטרא דא. סובב סובב הולך הרוח, בקדמיתא כתיב שמש, והשתא רוח. אלא כלא חד, ורזא חדא, וכל דא, בגין דסיהרא אתנהרא מניה, ויתחברון תרווייהו.

וְהָא אִיתְעָרוּ, אֶת גָּדְלְךָ: דָּא אַהֲרֹן, מִיָּמִינָא. וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה: דָּא נַחְשׁוֹן, מִשְּׂמָאלָא. דִּלְבָתַר דְּאִתְנְהֵיר דָּרוֹם מֵאַסְפַּקְלַרְיָא דְּנָהֲרָא, יִתְנְהֵיר צָפוֹן. דִּכְתִיב, (קהלת א) הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן. דְּאַקִּיף לֵיהּ נְהִירוּ דְּרַחֲמֵי מִכָּל סִטְרִין, דְּלָא יִפּוֹק בְּשַׁלְהוֹבוֹי לְאוֹקְדָא עָלְמָא, וְיִתְבַּסֵּם דִּינָא בְּרַחֲמֵי. מַאן רַחֲמֵי, דָּא שִׁמְשָׁא, וְהַיְינוּ רוּחַ, דִּכְתִיב (שם) סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, דְּרַחֲמֵי אַקֵּיף כֹּלָּא.