קבלה על קהלת ו:4

וְהֵכִינוֹ מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים מוּבְדָּלִים זֶה מִזֶּה, מֵאֵשׁ, מֵרוּחַ, מִמַּיִם, מֵעָפָר. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א׳:א׳-ב׳) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים. אֵלּוּ הֵם הַד' דְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, מָקוֹם יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם, שֶׁקּוֹרִין לְאֵשׁ תּוֹהוּ, וְזֶהוּ הַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן. וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ, הֵם הַמַּיִם וְהֶעָפָר. וּמְנָא לָן דְּחשֶׁךְ הוּא הֶעָפָר. שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ו׳:ד׳) וּבַחשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה. וְאָמְרוּ שֶׁזֶּהוּ גּוּשׁ הֶעָפָר. וְהָרוּחַ, הוּא רוּחַ מַמָּשׁ.