קבלה על רות 1:1

(רות א׳:א׳) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹׁפְטִים. רַבָּנָן פָּתְרֵי קְרָא דִּכְתִיב, (איוב ל״ח:ז׳) בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. מַאן כּוֹכְבֵי בֹקֶר. אִינוּן מַלְאָכִין קַדִּישִׁין דְּשָׁלְטִין בִּימָמָא. מַאן בְּנֵי אֱלֹהִים. אִינוּן מַלְאָכִין קַדִּישִׁין דְּשָׁלְטִין בְּלֵילְיָא.

ואפשר שלכך התחיל רבינו הקדוש המסכתא בתיבה (משנה מעשרות א:א) "כלל אמרו וכו'", ואחר כך "ועוד כלל אחר אמרו וכו'" - להורות כל זה. כלל ראשון קאי על שבט לוי, ותיבת כלל הוא נוטריקון – כ'הונה ל'ויה ל'וי – שהוא היה מעשר גמור. "ועוד כלל אחר אמרו", כשתחשוב ג' תיבות אלו כלל אחר אמרו תמצא מכוון כמנין מלכות יהודה עם האותיות.

(רות א׳:א׳) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנָן דְּאָמְרֵי, בִּזְּמַן שֶׁהַדִּין בָּא לָעִיר, יְסַלֵּק אָדָם עַצְמוֹ מֵאוֹתָהּ עִיר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּיתַּן רְשׁוּת לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְכָל אָדָם, וְאִישׁ שֶׁפָּגַע בּוֹ, יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַזִּיקוֹ.