קבלה על רות 1:3

מאן אוליפנא. מפרשתא דדוד אוליפנא. מה כתיב, ויבא הלך לאיש העשיר, הלך דקריב לפתחא, ולא בעי לאתעכבא תמן, אלא למהך לארחיה. כך הוא יצר הרע, כמה דמקרב לביתא, מתקרב גבי דב"נ, אתער עליה בחובא זעיר, דא הוא אורח עראי. חמי דלית דמחי בידיה, מה כתיב, לעשות לאורח הבא אליו, אתעביד ליה אורח אכסנאי בביתא, אתער עליה בחובוי יתיר, יומא חד, או תרין יומין, כהאי אורח דשראן ליה בביתא, יומא חדא, או ב' יומין, כיון דחמי דלית מאן דמחי בידיה, מה כתיב, ויעש לאיש הבא אליו, אתעביד מארי דביתא, כד"א האיש אדוני הארץ. איש נעמי. כך הוא יצר הרע, אתעביד לקבליה דב"נ איש, בעל הבית, הא אתקשר ב"נ בפולחניה, והוא עביד ביה רעותיה.

רבי יהודה אמר, איש האדמה, כד"א איש נעמי. בגין, דאקרי צדיק, ואפיק לה לארעא, בקרבנא דעבד, ממה דאתלטייא. דכתיב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. ובגין דא, אקרי איש האדמה. ועל דא קרא ליה שמא, על מה דייתי.

קָם ר' יוֹחָנָן וְדָרִישׁ, (רות א) וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ. מֵת אֱלִימֶלֶךְ, נִשְׁאֲרוּ בָּנֶיהָ, לְאִתְנַחֲמָא בְּהוֹן, דְּאִשְׁתָּאֲרוּ תְּרֵין בְּנוֹי, לְאַשְׁלָמָא דוּכְתָּא דֶּאֱלִימֶלֶךְ, דְּהֲוָה נִשְׁמָתָא לְנִשְׁמָתָא.