וַתֵּצֵ֣א יָעֵל֮ לִקְרַ֣את סִֽיסְרָא֒ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו סוּרָ֧ה אֲדֹנִ֛י סוּרָ֥ה אֵלַ֖י אַל־תִּירָ֑א וַיָּ֤סַר אֵלֶ֙יהָ֙ הָאֹ֔הֱלָה וַתְּכַסֵּ֖הוּ בַּשְּׂמִיכָֽה׃
מגלה עמוקות
אופן פז
אמרו רז"ל בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קי"ח:) ואמת ה' לעולם (תהלים קיז ב), אמרו דגים שבים כשפרע הקב"ה לשר של ים מה שלקה ממנו במרכבות פרעה וחילו שהיו שש מאות רכב, אחר כך נתן לו לשר של ים תשע מאות רכב ברזל בימי סיסרא (שופטים ד יג), והוסיף לו שליש מלבר ונחל קישון היה ערב, ומבואר בפסוק ענין זה מה שכתוב אחר כך ושלישם על כלו (שמות יד ז), ר"ל שהקב"ה פרע לים שליש מלבר. וטעם הענין שנפרע באותו דור, רזא עילאה הוא ורזא דגלגולא שנתהפך האופן, בסוד ויסר את אופן מרכבותיו (שמות יד כה), יועץ נעשה מלך והמלך שר צבא, ונתקיימה באותו דור אש"ת חבר כחב"ר (שבועות ל' ע"ב), ז"ש (שופטים ד כא) ותקח יעל אשת חבר. וסוד זה מבואר במלת ותכסהו בשמיכה (שופטים ד' יח), חזרנו על כל התורה ולא מצינו עוד מלת שמיכה (ילקו"ש שופטים רמז מ"ד). אבל רזא דמלה נאמן רוח מכסה דבר (משלי יא יג), ומלת שמי"כה הוא בגימטריא צפר"ה שנתנה למש"ה (שמות ב כא), והוא סוד אל הבל ואל מנחתו שע"ה (בראשית ד ה), אחר שלוחיה היה שלוחים הרבה, והוא סוד אפס כי לא יהיה תפארתך על הדרך (שופטים ד' ט), כי אשת חבר כחבר. והמבין סוד זה, יבין למה יתרו נקרא חבר הקני נפרד מקין, ולכן אמר למה עזבתן האיש (שמות ב כ), הצדיק על עצמו דין שמים שחטא בזה בגלגולא קדמאה שהרג את הבל עבור התאומה יתירה (ב"ר פכ"ב ז'), שהיתה עתה בתו ועבר על דין אשת איש, מזה הטעם השליכו הרועים את בתו למים (שמו"ר פ"א ל"ב), כי הרועים היו סבורים שצפורה לא היה ראוי להיות בחלקו של הבל, רק בחלקו של קין, ולכן השליכוה למים שנתחייבה חנק כדין אשת איש (קידושין י"ד ע"א), אבל המסבב הסיבות סיבב באותו פרק שבא בעל אבידה בעצמו והציל אבידתו. וזה שאמר הכתוב ויקם ויושיען, וכתיב התם בשדה מצאה ואין מושיע לה (דברים כב כז), ובקין אתמר (בראשית ד ח) ויהי בהיותם בשדה ויקם קין ויהרגהו, לכן אמר קראן לו ויאכל לחם, ליתן לו אבידתו מה שלקח ממנו תחלה, ויתן לו את צפו"רה בתו למש"ה, בתו דייקא שנתהפכה עתה להיות בתו, והמבין דבר זה יצדיק דין שמים ויסכים עם דגים שבים שעשו ישראל כמצולה שאין בו דגים (ברכות ט' ע"ב), ושבחוהו כל האמים ויראו בעיניהם כי גבר עלינו חסדו, במלת גבר הן הן תלת גלגולין שבאים מג' אבות העולם כמ"ש לעיל, ואז יאמרו אמת ה' לעולם. על זה אמר משה ואתחנן אל ה', שראה ברוח הקודש שבימי סיסרא ישלם גמול ה' לאויביו, ז"ש בעת ההיא לאמר, רמז על אותו פסוק (שופטים ד ד) והיא שפטה את ישראל בעת ההיא, וכתיב ההוא, שהיא היתה אחת משבע נביאות שעמדו לישראל (מגילה י"ד ע"א) לקביל ז' דרגין דקדושה, ודבורה היא לקביל דרגא דמשה שהוא תפארת, לכן אמרה אפס כי לא יהיה תפארתך על הדרך (שופטים שם), לכן כתיב ההוא, שהיא היתה לקביל דרגא דמשה. ועל זה התפלל משה למהר ולהחיש ולראות נקמה בשונאיו, ז"ש מאחר שאתה החלות להראות בשעת קריעת ים סוף את גדלך, כמ"ש (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה, ואת ידך החזקה, כמ"ש ימינך ה' תרעץ אויב (שמות טו ו), אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשך, שבפעם אחת יצאו מכולם נשמותיהם כמו שנאמר (שמות טו י) נשפת ברוחך, שבכח אחד שיצא מפיו, יצא מכולם נשמותיהם, וכן בסנחרב, וכן לעתיד בגוג ומגוג. וזה נרמז כמעשך בימי סנחרב, גבורתיך בימי גוג ומגוג, לכן אמר יעשה בלשון עתיד. ועל זה ביקש מאחר שהחלות להראות לי נקמה בפרעה וחילו ועדיין לא שלמת, אעברה נא, ובמלת אעבר"ה בהיפך אתוון נרמז שם ענין הערב"ות, שנתן הקב"ה נחל קדומים, שנעשה הנחל קישון ערב בדבר, ורצה משה לאמת הערבות וליתן לשר של ים מה שנתחייב לו, הפוך אעבר"ה תמצא תמן ערב, אעבר"ה נא רוצה אני לשלם עתה הערבות, ועל ידי יתקיים תשלומין של ערבות מאחר שהחלות להראות לי, ומלת להראו"ת בגימטריא תרמ"ב, שהוא סוד מרכב"ה שלמ"ה, ומאחר שהחלות להראות לי מרכבה שלמה דאיתמר תמן ויסר את אופן מרכבותיו, לא אמר אופני מרכבותיו, אבל אמר אופן בלשון יחיד, שבאותו אופן תלוין כל המרכבות, והוא תרמ"ב חשבון מרכב"ה שלמ"ה של סיטרא אחרא, במלת תרמ"ב נוטריקון ת"שע מ"אות ר"כב ב"חור שנפרע בימי סיסרא. השיב הקב"ה רב לך, אותו ניצוץ של ברק הוא שלך, ולכן נקרא בן אבינועם שהוא היה עניו מן נביאים של ישראל שתיקן לישראל ויהי נועם (תהלים צ יז, עיין ב"ב י"ד ע"ב), וגרם לנו לחזות בנועם ה', לכן אל תוסף דבר:
אמרו רז"ל בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קי"ח:) ואמת ה' לעולם (תהלים קיז ב), אמרו דגים שבים כשפרע הקב"ה לשר של ים מה שלקה ממנו במרכבות פרעה וחילו שהיו שש מאות רכב, אחר כך נתן לו לשר של ים תשע מאות רכב ברזל בימי סיסרא (שופטים ד יג), והוסיף לו שליש מלבר ונחל קישון היה ערב, ומבואר בפסוק ענין זה מה שכתוב אחר כך ושלישם על כלו (שמות יד ז), ר"ל שהקב"ה פרע לים שליש מלבר. וטעם הענין שנפרע באותו דור, רזא עילאה הוא ורזא דגלגולא שנתהפך האופן, בסוד ויסר את אופן מרכבותיו (שמות יד כה), יועץ נעשה מלך והמלך שר צבא, ונתקיימה באותו דור אש"ת חבר כחב"ר (שבועות ל' ע"ב), ז"ש (שופטים ד כא) ותקח יעל אשת חבר. וסוד זה מבואר במלת ותכסהו בשמיכה (שופטים ד' יח), חזרנו על כל התורה ולא מצינו עוד מלת שמיכה (ילקו"ש שופטים רמז מ"ד). אבל רזא דמלה נאמן רוח מכסה דבר (משלי יא יג), ומלת שמי"כה הוא בגימטריא צפר"ה שנתנה למש"ה (שמות ב כא), והוא סוד אל הבל ואל מנחתו שע"ה (בראשית ד ה), אחר שלוחיה היה שלוחים הרבה, והוא סוד אפס כי לא יהיה תפארתך על הדרך (שופטים ד' ט), כי אשת חבר כחבר. והמבין סוד זה, יבין למה יתרו נקרא חבר הקני נפרד מקין, ולכן אמר למה עזבתן האיש (שמות ב כ), הצדיק על עצמו דין שמים שחטא בזה בגלגולא קדמאה שהרג את הבל עבור התאומה יתירה (ב"ר פכ"ב ז'), שהיתה עתה בתו ועבר על דין אשת איש, מזה הטעם השליכו הרועים את בתו למים (שמו"ר פ"א ל"ב), כי הרועים היו סבורים שצפורה לא היה ראוי להיות בחלקו של הבל, רק בחלקו של קין, ולכן השליכוה למים שנתחייבה חנק כדין אשת איש (קידושין י"ד ע"א), אבל המסבב הסיבות סיבב באותו פרק שבא בעל אבידה בעצמו והציל אבידתו. וזה שאמר הכתוב ויקם ויושיען, וכתיב התם בשדה מצאה ואין מושיע לה (דברים כב כז), ובקין אתמר (בראשית ד ח) ויהי בהיותם בשדה ויקם קין ויהרגהו, לכן אמר קראן לו ויאכל לחם, ליתן לו אבידתו מה שלקח ממנו תחלה, ויתן לו את צפו"רה בתו למש"ה, בתו דייקא שנתהפכה עתה להיות בתו, והמבין דבר זה יצדיק דין שמים ויסכים עם דגים שבים שעשו ישראל כמצולה שאין בו דגים (ברכות ט' ע"ב), ושבחוהו כל האמים ויראו בעיניהם כי גבר עלינו חסדו, במלת גבר הן הן תלת גלגולין שבאים מג' אבות העולם כמ"ש לעיל, ואז יאמרו אמת ה' לעולם. על זה אמר משה ואתחנן אל ה', שראה ברוח הקודש שבימי סיסרא ישלם גמול ה' לאויביו, ז"ש בעת ההיא לאמר, רמז על אותו פסוק (שופטים ד ד) והיא שפטה את ישראל בעת ההיא, וכתיב ההוא, שהיא היתה אחת משבע נביאות שעמדו לישראל (מגילה י"ד ע"א) לקביל ז' דרגין דקדושה, ודבורה היא לקביל דרגא דמשה שהוא תפארת, לכן אמרה אפס כי לא יהיה תפארתך על הדרך (שופטים שם), לכן כתיב ההוא, שהיא היתה לקביל דרגא דמשה. ועל זה התפלל משה למהר ולהחיש ולראות נקמה בשונאיו, ז"ש מאחר שאתה החלות להראות בשעת קריעת ים סוף את גדלך, כמ"ש (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה, ואת ידך החזקה, כמ"ש ימינך ה' תרעץ אויב (שמות טו ו), אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשך, שבפעם אחת יצאו מכולם נשמותיהם כמו שנאמר (שמות טו י) נשפת ברוחך, שבכח אחד שיצא מפיו, יצא מכולם נשמותיהם, וכן בסנחרב, וכן לעתיד בגוג ומגוג. וזה נרמז כמעשך בימי סנחרב, גבורתיך בימי גוג ומגוג, לכן אמר יעשה בלשון עתיד. ועל זה ביקש מאחר שהחלות להראות לי נקמה בפרעה וחילו ועדיין לא שלמת, אעברה נא, ובמלת אעבר"ה בהיפך אתוון נרמז שם ענין הערב"ות, שנתן הקב"ה נחל קדומים, שנעשה הנחל קישון ערב בדבר, ורצה משה לאמת הערבות וליתן לשר של ים מה שנתחייב לו, הפוך אעבר"ה תמצא תמן ערב, אעבר"ה נא רוצה אני לשלם עתה הערבות, ועל ידי יתקיים תשלומין של ערבות מאחר שהחלות להראות לי, ומלת להראו"ת בגימטריא תרמ"ב, שהוא סוד מרכב"ה שלמ"ה, ומאחר שהחלות להראות לי מרכבה שלמה דאיתמר תמן ויסר את אופן מרכבותיו, לא אמר אופני מרכבותיו, אבל אמר אופן בלשון יחיד, שבאותו אופן תלוין כל המרכבות, והוא תרמ"ב חשבון מרכב"ה שלמ"ה של סיטרא אחרא, במלת תרמ"ב נוטריקון ת"שע מ"אות ר"כב ב"חור שנפרע בימי סיסרא. השיב הקב"ה רב לך, אותו ניצוץ של ברק הוא שלך, ולכן נקרא בן אבינועם שהוא היה עניו מן נביאים של ישראל שתיקן לישראל ויהי נועם (תהלים צ יז, עיין ב"ב י"ד ע"ב), וגרם לנו לחזות בנועם ה', לכן אל תוסף דבר:
מגלה עמוקות
אופן פח
הואיל ושרינא מלה אימא, ראה משה שניצוצו של רבי עקיבא בא לעולם באותו הפרק, כמ"ש רז"ל (סנהדרין דף צ"ו:) מבני בנים של סיסרא למדו תורה ברבים ומנו ר' עקיבא, (כדאיתא הוריות דף י':) שגדולה עבירה לשמה, שמן שבע בעילות שבעל אותו הרשע, מבעילה שלישי דאיתמר גביה שכב (שופטים ה כז), בלשון נקיה, בא נצוצו של רבי עקיבא. וזה סוד וסיסרא נס ברגלו (שופטים ד טו), ר"ל עבור שכרע שכב בין רגליה, עבור זה נס לשם, ויעל יצאה לקראתו (שופטים ד יח), היא ברזא דחכמתא שיצאה לאה לקראת יעקב (בראשית ל טז), ויצא ממנה אז יששכר (בראשית ל יח), כן גם כן ביציאה זו שיצאה יעל לקראת סיסרא, יצא ממנה רבי עקיב' שהוא היה מבני יששכר יודעי בינה לעתים (דברי הימים א' יב לב). לכן אמר רבי עקיב' כשהייתי עם הארץ, אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור (כדאיתא בפסחים דף מ"ט:), בסוד יששכר חמור גרם (בראשית מט יד) כדברי הר"קנט פרשת ויחי. והנה סוף השירה על סיסרא אמרה (שופטים ה' לא) כן יאבדו כל אויבך ה', ועל רבי עקיבא אמרה ואוהביו כצא' השמש בגבורתו, שרמזה על משה רבינו דאיתמר גביה שיקח את האהל והיה כצאת משה מן המחנה (שמות לג ז), רק שמשה הוא סוד תורה שבכתב, אבל רבי עקיבא הוא סוד תורה שבעל פה, בגבורתו דייקא שהיא מסיטרא דגבורה, וזה סוד ותכסהו בשמיכה, ואמר ר' יהודא חזרנו על כל המקומות ולא מצינו עוד מלת שמיכה, אבל אמר הקב"ה שמי כה מעיד עליה שנתכוונה לשם שמים כדאיתא בילקוט עמוד פ' (שופטים רמז מ"ד), רזה דמלה על סוד רבי עקיב' שיצאה נשמתו בכ"ה אתוון דיחודא, לכן אמרו לא נשאר עד אחד (שופטים ד טז), רמז על רבי עקיבה שיצאה נשמתו באחד (כדאיתא בברכות דף ס"א:), ולכן אתמר (שופטים ד יט) כי צמתי חסר א', שבשביל שתצא נשמתו בא' שהיא אחד, הוצרך לשתות אותו שתיה, לכן כששאל היש פה איש (שופטים ד כ), י"ש פ"ה בגימטריא רב"י עקיב"א, ותאמר אין, לא אמרה בלשון לא, רק אמרה לשון דמשתמע תרי אפי, ומפרשה בו בלשון קודש אין פירושו לאו, אבל בלשון ארמי פירושו הן, פירוש תרווייהו קשוט, אין הניצוץ הזה עתה, אבל יהיה לאחר זמן. גם רמזה שהוא יתקן ארמית, שכן למדו רז"ל מפסוק (תהלים קלט יז) מה יקרו רעיך אל, על רבי עקיב' (ע"ז דף ה'.), וגם אדם הראשון כשראה ספרו, הראה לו בזה הפסוק דורו של רבי עקיב', ואמרו רז"ל אדם הראשון בלשון ארמי סיפר (סנהדרין דף ל"ח:), שכן ר"ת למפרע מ"ה י"קרו ר"עיך א"ל, ארמי. וכן גבי יוסף כשהראה לו נצוצו של רבי עקיב' מידי אבי"ר יע"קב (בראשית מט כד), בהיפוך אתוון רב"י עקיב"א, שם הראה לו זרוע ידיו, שהם י' נצוצים, מ"שם ר"עה א"בן י"שראל, ר"ת אר"מי, שהוא היה מקליפת נגה ואין לו זכות אבות, שהיה בן גרים והוא תיקן קליפת נג"ה א"רמית, ועליו קאמר לבן יגר שהדותא (בראשית לא מז), ומבואר סוד זה שכל הגרים באים מקליפות נוגה, דאיתמר גבי אברהם אב ה"מון ג"וים נ"תתיך (בראשית יז ה), שהוא למפרע ר"ת נג"ה, ומאחר שבושש רכבו של סיסרא על אותו הניצוץ קאמר שבא למרחוק, לכן תיבב אם סיסרא (שופטים ה כח). ועל זה העניין בא גם כן משה לבקש ואתחנן אל ה', שהראה נשמתו של רבי עקיבא שעליו אמרו יודעי בינה לעתים, לכן אמר בעת ההיא, שהתפלל גם כן שאותו העת שיהיה לזמן רחוק, יהיה בעת ההוא כתיב לזמן קרוב, ולפי שרבי עקיבה הוא סוד תורה שבעל פה, והוא היה מצד יד שמאל של משה (כדאיתא בכוונת האר"י), לכן איתמר גם כן ההוא דייקא, לפי שמשה נתן תורה שבכתב, רצה גם כן לזכות לתורר שבעל פה, ועליו קאמר אתה החלות להרא"ות, שנרמז בו סוד תרמ"ב שהם תש"ע מ"אות ר"כב ב"רזל שהיה בימי סיסרא (שופטים ד ג), ועליו קאמר אעברה נא, אותו העיבור יהיה לזמן קרוב, וא"ראה בגימטריא י"גר, נ"א נוטריקון נ"וגה א"רמית, שיבא אותו העיבור שיהיה לזמן רחוק לתקן יד שמאל של יגר שהדותא של לבן (בראשית לא מז), שהוא בעור כנ"ל כמניין אעב"רה, אשר עליו אמרו רז"ל (בסנהדרין דף ק"ה.) תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים והוא לבן הארמי, עיין שם, וסימן שלהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כל"ב לשונו (שמות יא ז). בזה תהיה מתוקנת קליפת נוגה, אלו היה משה נכנס לארץ, היה מתקן את הרע מיד, וז"ש ההר הטוב הזה. והשיב הקב"ה רב לך, עדיין לא נשלם תיקון עונו שחטא כנגדך בעור שהוא לבן, על זה אמר רב לך, ר"ל חטא גדול עשה ורב לך, כפי דברי האר"י ז"ל שהיה משבט שמעון שמתו בשבילו כ"ד אלף מישראל, לפי שהרג כ"ד אלף בשכם, וזה סוד בסודם אל תבא נפשי (בראשית מט ו), על סוד העיבור שפגם שמעון ביוסף שהוא יסוד, לכן גרם שפגם אחר כך גם בסוד ברית, ואחר כך נתקנו בכ"ד אלף תלמידים שהיה לו לרבי עקיב' (יבמות ס"ב ע"ב), לכן אל תוסף:
הואיל ושרינא מלה אימא, ראה משה שניצוצו של רבי עקיבא בא לעולם באותו הפרק, כמ"ש רז"ל (סנהדרין דף צ"ו:) מבני בנים של סיסרא למדו תורה ברבים ומנו ר' עקיבא, (כדאיתא הוריות דף י':) שגדולה עבירה לשמה, שמן שבע בעילות שבעל אותו הרשע, מבעילה שלישי דאיתמר גביה שכב (שופטים ה כז), בלשון נקיה, בא נצוצו של רבי עקיבא. וזה סוד וסיסרא נס ברגלו (שופטים ד טו), ר"ל עבור שכרע שכב בין רגליה, עבור זה נס לשם, ויעל יצאה לקראתו (שופטים ד יח), היא ברזא דחכמתא שיצאה לאה לקראת יעקב (בראשית ל טז), ויצא ממנה אז יששכר (בראשית ל יח), כן גם כן ביציאה זו שיצאה יעל לקראת סיסרא, יצא ממנה רבי עקיב' שהוא היה מבני יששכר יודעי בינה לעתים (דברי הימים א' יב לב). לכן אמר רבי עקיב' כשהייתי עם הארץ, אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור (כדאיתא בפסחים דף מ"ט:), בסוד יששכר חמור גרם (בראשית מט יד) כדברי הר"קנט פרשת ויחי. והנה סוף השירה על סיסרא אמרה (שופטים ה' לא) כן יאבדו כל אויבך ה', ועל רבי עקיבא אמרה ואוהביו כצא' השמש בגבורתו, שרמזה על משה רבינו דאיתמר גביה שיקח את האהל והיה כצאת משה מן המחנה (שמות לג ז), רק שמשה הוא סוד תורה שבכתב, אבל רבי עקיבא הוא סוד תורה שבעל פה, בגבורתו דייקא שהיא מסיטרא דגבורה, וזה סוד ותכסהו בשמיכה, ואמר ר' יהודא חזרנו על כל המקומות ולא מצינו עוד מלת שמיכה, אבל אמר הקב"ה שמי כה מעיד עליה שנתכוונה לשם שמים כדאיתא בילקוט עמוד פ' (שופטים רמז מ"ד), רזה דמלה על סוד רבי עקיב' שיצאה נשמתו בכ"ה אתוון דיחודא, לכן אמרו לא נשאר עד אחד (שופטים ד טז), רמז על רבי עקיבה שיצאה נשמתו באחד (כדאיתא בברכות דף ס"א:), ולכן אתמר (שופטים ד יט) כי צמתי חסר א', שבשביל שתצא נשמתו בא' שהיא אחד, הוצרך לשתות אותו שתיה, לכן כששאל היש פה איש (שופטים ד כ), י"ש פ"ה בגימטריא רב"י עקיב"א, ותאמר אין, לא אמרה בלשון לא, רק אמרה לשון דמשתמע תרי אפי, ומפרשה בו בלשון קודש אין פירושו לאו, אבל בלשון ארמי פירושו הן, פירוש תרווייהו קשוט, אין הניצוץ הזה עתה, אבל יהיה לאחר זמן. גם רמזה שהוא יתקן ארמית, שכן למדו רז"ל מפסוק (תהלים קלט יז) מה יקרו רעיך אל, על רבי עקיב' (ע"ז דף ה'.), וגם אדם הראשון כשראה ספרו, הראה לו בזה הפסוק דורו של רבי עקיב', ואמרו רז"ל אדם הראשון בלשון ארמי סיפר (סנהדרין דף ל"ח:), שכן ר"ת למפרע מ"ה י"קרו ר"עיך א"ל, ארמי. וכן גבי יוסף כשהראה לו נצוצו של רבי עקיב' מידי אבי"ר יע"קב (בראשית מט כד), בהיפוך אתוון רב"י עקיב"א, שם הראה לו זרוע ידיו, שהם י' נצוצים, מ"שם ר"עה א"בן י"שראל, ר"ת אר"מי, שהוא היה מקליפת נגה ואין לו זכות אבות, שהיה בן גרים והוא תיקן קליפת נג"ה א"רמית, ועליו קאמר לבן יגר שהדותא (בראשית לא מז), ומבואר סוד זה שכל הגרים באים מקליפות נוגה, דאיתמר גבי אברהם אב ה"מון ג"וים נ"תתיך (בראשית יז ה), שהוא למפרע ר"ת נג"ה, ומאחר שבושש רכבו של סיסרא על אותו הניצוץ קאמר שבא למרחוק, לכן תיבב אם סיסרא (שופטים ה כח). ועל זה העניין בא גם כן משה לבקש ואתחנן אל ה', שהראה נשמתו של רבי עקיבא שעליו אמרו יודעי בינה לעתים, לכן אמר בעת ההיא, שהתפלל גם כן שאותו העת שיהיה לזמן רחוק, יהיה בעת ההוא כתיב לזמן קרוב, ולפי שרבי עקיבה הוא סוד תורה שבעל פה, והוא היה מצד יד שמאל של משה (כדאיתא בכוונת האר"י), לכן איתמר גם כן ההוא דייקא, לפי שמשה נתן תורה שבכתב, רצה גם כן לזכות לתורר שבעל פה, ועליו קאמר אתה החלות להרא"ות, שנרמז בו סוד תרמ"ב שהם תש"ע מ"אות ר"כב ב"רזל שהיה בימי סיסרא (שופטים ד ג), ועליו קאמר אעברה נא, אותו העיבור יהיה לזמן קרוב, וא"ראה בגימטריא י"גר, נ"א נוטריקון נ"וגה א"רמית, שיבא אותו העיבור שיהיה לזמן רחוק לתקן יד שמאל של יגר שהדותא של לבן (בראשית לא מז), שהוא בעור כנ"ל כמניין אעב"רה, אשר עליו אמרו רז"ל (בסנהדרין דף ק"ה.) תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים והוא לבן הארמי, עיין שם, וסימן שלהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כל"ב לשונו (שמות יא ז). בזה תהיה מתוקנת קליפת נוגה, אלו היה משה נכנס לארץ, היה מתקן את הרע מיד, וז"ש ההר הטוב הזה. והשיב הקב"ה רב לך, עדיין לא נשלם תיקון עונו שחטא כנגדך בעור שהוא לבן, על זה אמר רב לך, ר"ל חטא גדול עשה ורב לך, כפי דברי האר"י ז"ל שהיה משבט שמעון שמתו בשבילו כ"ד אלף מישראל, לפי שהרג כ"ד אלף בשכם, וזה סוד בסודם אל תבא נפשי (בראשית מט ו), על סוד העיבור שפגם שמעון ביוסף שהוא יסוד, לכן גרם שפגם אחר כך גם בסוד ברית, ואחר כך נתקנו בכ"ד אלף תלמידים שהיה לו לרבי עקיב' (יבמות ס"ב ע"ב), לכן אל תוסף: