קבלה על שמות 14:26

אופן מה
איתא בספר סודי רזי שיסד הרוקח, שיש בפסוק ואתה קח את המטה והך על כל מימי מצרים (שמות ז יט), כ"ב ממין. והכוונה לפי שבמעשה בראשית כתיב י"א פעמים מים, וכן בפרשת נח כתיב גם כן י"א פעמים מים, וכן בפרשת בשלח בפרשת הים י"א פעמים מי הים, וכן ביהושע גבי ירדן י"א פעמים מים, וכן בפרשת סוטה. הכוונה שהקב"ה בתחילת מעשה בראשית התנה והביא מבול לעולם בדור י"א שהוא נח, והטעם לפי שחטאו באשת איש שמיתתם בחנק (קידושין י"ד ע"א), ולכן דן הקב"ה דור המבול במים של סוטה, שהוא דין של אשת איש, ולפי זה גם המצריים שלא רצו לשלוח את ישראל שהם זיווגם של הקב"ה, לכן דינם היה גם כן במים, ולפי שהראה הקב"ה למשה ב' פעמים י"א ממין, דהיינו כ"ב ממין שבפסוק קח את המטה, התחיל משה להתפלל אתה החלות להראות את עבדך את גדלך, רומז על מכת דם שהכה במצרים, שם רמז לו כ"ב כנגד כ"ב אותיות התורה, כנרמז במלת א"ת מא' ועד ת', את ידך החזקה על הים, שאמר שם (שמות יד כו) נטה ידך, אם כן מאחר שהחלות על הים לבקוע י"א ממין, אעברה נא רוצה אני גם כן להעביר חבל של נ' אמה את הירדן, כי גם שם צריך אני להשלים י"א ממין הנותרים, י"א על הים י"א על הירדן. השיב לו הקב"ה רב לך, כבר השלמת על הים י"א, ואותן הי"א האחרים צו את יהושע וחזקה"ו דייקא ה"ו, ואותן שתי אותיות שהם בגימטריא י"א, יהיה לו זכות לבקוע י"א פעמים מים שביהושע אצל בקיעת הירדן, כי הוא ינחיל אשר תראה, כמו שהיו לך י"א בבקיעת הים, וכאשר הייתי עמך אהיה עמו. ז"ש אשר תראה, כאשר תראה אתה, צריך גם הוא לראות:

אופן קפד
איתא במדרש ומובא בילקוט שהיה לו לפרעה ק"ך אלפים חיילות בכל זויות וזויות, ק"ך במזרח, ק"ך במערב, ק"ך בצפון, ק"ך בדרום, שהסוד הוא כי יניקת פרעה הוא בסוד ת"פ מחנות של לילות הרשעה, שנחלקים חיילותיה לד' פעמים ק"ך, ורזא דמלה גם את זה לעומת זה עשה אלהים (קהלת ז יד), כמו שהמרכבה בקדושה היא על ארבע, והם סוד ד' פעמים אלהים שאמר הקב"ה בפרשת שמות (ב כד) וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים, (שמות ב כה) וירא אלקים וידע אלקים. הראה לנו ד' פעמים מלת אלקים, כידוע שבכל צירוף של שם אלהים יש בו ק"ך צרופים, כדין תיבה שהיא בחמשה אותיות שבונות ק"ך בתים (כדאיתא בספר יצירה). לכן הראה הקב"ה למשה ד' פעמים הסנ"ה, שכן הסנ"ה בגימטריא ק"ך, ד' פעמים ק"ך לקביל ד' פעמים אלהים, ולפי שבשעת עשיית עגל רגליה יורדות מות (משלי ה ה) ת"פ מחנות של לילית (כדאיתא בזוהר פקודי (ח"ב), הוצרכו ישראל לעשות בשביל זה את המשכן לתקן ת"פ מחנות אלו, לכן מ"ח קרשים היו במשכן, כל קרש י' אמות, י' פעמים מ"ח עולה ת"פ, וכל ישראל לא יכלו להקימו עד שבא משה שזכה לסוד הדע"ת שהוא חשבון ת"פ חסר א', זה סוד א' זעירא של ויקרא (א א), פירוש לבושא דיקר נתן לו שהוא הדעת, כמ"ש רז"ל (ויק"ר פ"א ו') על פסוק (משלי כ טו) כלי יקר שפתי דעת, משה הוא סוד הדעת, לכן זכה ללחות העד"ת שעולה ת"פ חסר א', מאהל מועד שהיה גם כן סוד ת"פ, ולכן נקרא משכן העד"ת. וזה סוד מ"ש רז"ל מדרש רבה שמות פרשה נ"ב (שמו"ר פנ"ב ד') על פסוק (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל, שכל ישראל לא יכלו להקימו עד שבא משה, ז"ש ואת עלית על כלנה, חי"ל דייקא שעולה מ"ח, שהם מ"ח קרשים שעולים ת"פ, ואת עלית על כלנה זה משה שזכה לסוד הדע"ת שעולה ת"פ, עלי"ת דייקא דהכי סליק בחושבניה, לכן יכול להקים אותו. וזה סוד ששקולה מלאכת המשכן כמעשה שמים וארץ (מגילה י' ע"ב), ר"ל כמו שמלאכת המשכן היה סוד ת"פ, כן בריאת שמים וארץ היה גם כן בסוד ת"פ, לכן יש ת"פ תיבות במעשה בראשית עד מלת ארץ ושמים (בראשית ב ד), ולכן נצטוו גם כן לבנות המקדש אחר ת"פ שנה מיציאת מצרים, וכן מן מקדש שבנה שלמה עד מקדש שני שבנה זרובבל היה גם כן ת"פ שנה, וכנגד זה היה גם כן בירושלים ת"פ בתי כנסיות ובתי מדרשות חוץ מבית המקדש מנין מלאת"י (ישעיה א כא) [כדאיתא במדרש איכה (פתיחתא י"ב)], לכן מלתי חסר א' כתיב וקרי בא', תרווייהו איתנהו, ת"פ מחנות יש לה מנין מלת"י בלא א', אבל היא רוכבת על ת"פ מנין מלאת"י בא', וכנגד זה היה גם כן בית המקדש שהיה רוכב על ת"פ בתי כנסיות. והנה רצה משה ליכנס לארץ ישראל בסוד ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג), שרצה להמתיק ד' בתי דינים של אלהים שמהם יניקת לילית שרוכבת על ת"פ מחנות שלה. וזה סוד אר"ץ כנע"ן שעולה תפ"א, שהיתה נבנית על יסוד לילית שרוכבת על ת"פ מחנות שלה מנין לילי"ת. וסידר משה תפלתו לתקן בתי כנסיות ובתי מדרשות לארץ ישראל, ולהעביר יניקת ת"פ מחנות שהם מד' שמות של אלהים, שכל אחת כלולה מק"ך מחנות כנגד ק"ך צירופי אלהים, ורצה משה להמתיק ד' שמות של אלהים עם ד' אותיות הוי"ה, לכן אמר ואתחנן אל ה', להמתיק עם שם של ה' ד' בתי דינים של מעלה, בעת ההיא דייקא לילית נקראת עת צרה, ורצה הוא להמתיק, ולזה אמר מאחר שאתה החלות להראות את גדלך, בשעת מראת הסנה שאמר משה אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה (שמות ג' ג), שם נאמר ד' פעמים אלהים כמו שאמרנו, וד' פעמים הסנה שהוא בגימטריא ק"ך, שהם כנגד ק"ך צירופי אלהים ד' פעמים, ואחר כך הראה לו ד' פעמים אלהים בפרשת בשלח פרעה שהוא על הים, זכר בפרשה ראשונה עד ויסע מלאך אלהים (שמות יד יט), שם של אלהים ד' פעמים לקביל ד' בתי דינים אלו. ז"ש את ידך החזקה, כמו שנאמר על הים נטה את ידך (שמות יד כו), כנגד שנים אלו אמר כך, על מראה סנה אמר כמעשיך, וכנגד ים אמר כגבורתיך. נמצא שכבר החלות להראות לי ד' בתי דינים של אלהים, לכן אעברה בהיפוך אתוון ארבע"ה, נ"א נוטריקון 'נורא 'אלהים. והכוונה מאחר ששם של אלהים הוא נורא, ויש ארבעה בתי דינים, לכן אראה את הארץ לקיים קרא כי יש אלהים שופטים בארץ (תהלים נח יב), מלת בארץ דייקא, ההר הטוב הזה שהוא ירושלים, שרוצה אני לעקור כחות ארץ כנען שהיתה נבנית על כחות של אשה רעה שהיא לילית הרשעה, שהיה בה כחות הטומאה תפ"א כמנין אר"ץ כנע"ן, עתה רוצה אני לתקן תפ"א בתי כנסיות כמנין מלאת"י משפט. לכן אעבר"ה, בהיפוך אתוון ב"א רע"ה, ולעשות ההר הטוב הזה שהוא ירושלים, במקום הרע שהיה בו מתחילה. השיב הקב"ה רב לך, מלת ל"ך דייקא, כבר נרמז בשמך שאתה ממתיק ד' בתי דינים של אלהים, שכן מש"ה חשבון שלו הוא ארבע פעמים אלהים, בסוד א"ל שד"י שהוא בגימטריא מש"ה, א' של אל שדי שהוא אחד יותר על ד' פעמים אלהים, כי באות א' שצורתה י' ו' י' (כזה א), שמספרו כ"ו כמספר שם של ארבע שממתיק שם של ארבע כחות הדינים של ד' אלהים, לכן אמר רב לך במתיקות שם של אלהים דאיתמר גבך ומשה עלה אל אלהים (שמות י"ט), ואל תוסף דבר אלי עלה ראש הפסגה, וזכר ד' כחות וחתום בו שם של ד' להמתיק ד' בתי דינים עם ד' אותיות הוי"ה, וצו את יהושע וחזקהו כנגד שם של הוי"ה, ואמצהו כנגד שם של אלהים, שהוא יחזיק במדת הרחמים בארץ ישראל ויכניע כחות הדין, כי הוא יעבור כחות הטומאה מן הארץ והוא ינחיל ישראל בקדושה, שכן יהושע אמר שמש בגבעון דום (יהושע י' יב), שהוא כנגד סמא"ל, שכן גבעו"ן בגימטריא סמא"ל, שעליו נאמר (ישעיה כד כג) בושה החמה, ועל לילית איתמר וחפרה הלבנה, לכן אמר וירח בעמק אילון, שהוא לקביל כחותיה של לילית:

אופן רטו
ראה משה דורו של אלישע שבדורו היה נעמן שר צבא מלך ארם (מלכים ב' ה א), שהוא היה אחד מארבעה אנשים שנתנו הודאה להקב"ה בעולם, כמ"ש במדרש פרשת יתרו (דב"ר פ"ב כ"ח) ומובא בילקוט שם (ילקו"ש רמז רס"ט) יתרו נתן ממש בעבודה זרה, כמ"ש (שמות יח יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים, נעמן הודה במקצת כמ"ש (מלכים ב' ה טו) עתה ידעתי כי יש אלהים בישראל, רחב המליכו להקב"ה בשמים ובארץ, משה המליכו אף בחללה של עולם, שנאמר (דברים ד לט) בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. לכן גבי נעמן כתיב והיה בבוא אדוני אל בית רימ"ן (מלכים ב' ה יח), סימן של ד' אנשים אלו דקחשיב במדרש, נרמזים במלת רימ"ן "רחב "יתרו "משה "נעמן. ומזה הטעם צולין את הפסח בשפוד של רימן (פסחים ע"ד ע"א), שהוא רמז על ביטול עבודה זרה שנרמז בו במלת רימן. והנה נתקדש השם באותו פרק על ידי אלישע, שכשצוה לנעמן לרחוץ בירדן (מלכים ב' ה י), ולית לך מלה בעולם דלא רמיזא באורייתא, וכמ"ש בעל צרור המור הטעם שראה אלישע שמו של נעמן מתחיל בנ' ומסיים בנ', ויש י"א פסוקים שמתחילים בנ' ומסיים בנו"ן, שגילו המלאכים למשה בספר שימוש תורה בפרשת מצורע, שהם טובים לבטל הכשפים בשעת הבדלה, אבל הם סדורים בעניין אחר לא כמו שהם סדורים בסידורים במעמדות. והנה יש בתורה ג' פסוקים מן אותן י"א פסוקים שמתחילים בנ' ומסיימים בנ', ובהם הסתכל אלישע כשראה שמו של נעמן שמתחיל בנ' ומסיים בנ', כשהיה מוכה בצרעת נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן (ויקרא יג ט), והנה נעמן בא אל הנביא לרפאותו, ובזה נתקיים נביא מקרבך כמוני (דברים יח טו), שהוא גם כן מתחיל ומסיים בנ', אז צוה אלישע לרפואתו בפסוק השלישי המוזכר בתורה בפרשת מטות (במדבר לב לב), נחנו נעבור חלוצים וגו' מעבר לירדן, ולכן צוה אותו לרחוץ בירדן ובזה יתרפא. ועל זה התחיל משה ואתחנן שמסיים בב' נוני"ן, שתפלתו היתה על דורו של נעמן, לכן אמר בעת ההיא לאמר, כתיב ההוא, שכן בע"ת ההו"א לאמ"ר בגימטריא צר"עת, שרמז על צרעת נעמן שנתקדש השם על ידי אותו מעשה שהיה נעמן אחד מארבעה אנשים שזכרנו, ואיתא בכנפי יונה חלק ד' על פסוק של נעמן הלא אמנה ופרפר וגו' מכל מימי ישראל (מלכים ב' ה יב), וזה לשונו, אמנה הוא סוד אל אדני, וכתיב אבנה הוא סוד אל הוי"ה, פרפ"ר הוא בגימטריא כפל הדינים, שהם ב' פעמים מנצפ"ך וכולי, עיין שם. לדעתי הם סוד ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, בעולם העשייה תמן אל אדני, וביצירה תמן אל הוי"ה, ובבריאה דאימא עילאה מקננא תמן, דמינה מתערים דינין שהם ה' גבורות מה' ראשונה שבשם. ועל זה אמר משה אתה החלות להראות את עבדך, בגימטריא אמנ"ה, שהוא סוד א"ל אדנ"י בעשיה, ואת גדלך הוא בגימטריא אבנ"ה שאמר נעמן, שהוא כנגד אל הוי"ה ביצירה, א"ת י"דך החזק"ה הוא בגימטריא פרפ"ר, והוא כנגד בריאה כנ"ל בלא ו' השמוש של ואת, והן ממש ג' ענינים שזכר נעמן. ועל זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שאז נודע כי יש אלהים בישראל, ואמר כמעשיך וכגבורתך, כמ"ש שם אספרה נא לי שם מן הנוראות (מלכים ב' ח ד), וביקש אעברה נ"א נוטרייקון "נעמן "אלישע, שהיה נעמן אחד מארבעה אנשים שקדשו שם שמים ברבים, שכן אעברה בהפוך אתוון ארבעה, שהוא היה אחד מארבעה, ורצה ליכנס לארץ ישראל שעל ידו יהיה קדושת השם ולא יצטרך לנעמן, ואראה את הארץ, ארא"ה נוטרייקון "אלישע "רבו "אליה "הנביא. השיב הקדוש ברוך הוא רב לך, הלא אתה קדשת השם יותר מאותן ארבעה, שהרי נעמן הודה מקצת, אבל אתה אמרת אף בחללה של עולם כמו שהבאתי בשם המדרש. ואפשר שכל הד' נרמזו בכאן יתרו, שאמר את גדלך, ויתרו גם כן אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים, ומה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף שמע (זבחים קט"ז ע"א), וזה שכתוב את ידך החזקה, שהוא קריעת ים סוף נטה את ידך על הים (שמות יד כו). כנגד רחב, אשר מי אל בשמים ובארץ, שהמליכה להקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ. וכנגד נעמן אמר אעברה נא, כמו שכתבתי למעלה. השיב הקב"ה רב לך, אתה גדול מן שלשתן שהמלכת אותי במה שאמרת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, דלמד המדרש שם מתיבה עוד, שהמליכו אף בחללו של עולם, ולזה אמר אל תוסף דבר אלי עוד, מלת עו"ד דייקא, מאחר שאמרת עוד, גדול אתה יותר מהם: