קבלה על שמות 16:4

תרין נהמי אכלו ישראל, חד, כד נפקו ממצרים, אכלו מצה, לחם עוני. וחד במדברא, לחם מן השמים. דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ועל דא קרבנא דיומא דא נהמא איהו. ועל נהמא, אתקריבו כל שאר קרבנין. דנהמא איהו עקר, דכתיב והקרבתם על הלחם שבעת כבשים וגו', ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו', דדא איהו נהמא דאחכימו ביה ישראל, חכמתא עלאה דאורייתא, ועאלו בארחהא.

ואי תימא דבימי יהושע אתפרעו. לאו הכי, אלא אינון דכתיב וכל העם הילודים במדבר בדרך וגו'. בתר דאתפרעו, אמר קודשא בריך הוא, בקדמיתא אכלתון מצות, דקיימא סיהרא בפגימותא, ואקרי לחם עני, מכאן ולהלאה האי לחם מאתר אחרא להוי. מאי הוא. דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. לא מן סיהרא כההוא זמנא, אלא מן השמים ממש, כמה דכתיב ויתן לך האלהים מטל השמים.

אופן עשרים ושלשה
טעם חמישי שהוצרך משה להקבר בהר נבו. לפי שמשה הוא פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), וממנו יניקת כל הנביאים, ומזה הטעם באו גם כן בני גד קודם אחיהם בני ראובן למשה שינתן להם חלקם מעבר לירדן, כי משה קבור בחלקו של גד (סוטה י"ג ע"ב), וקברו של משה מוכן מששת ימי בראשית מי' דברים שנבראו בין השמשות (אבות פ"ה מ"ו). וז"ש כי באה נחלתינו וגומר (במדבר לב יט), כבר באה מששת ימי בראשית שנברא קברו של משה, וצריך להיות משה מזרחה שמש (דברים ד מא) נקבר במדבר, שיהיה הוא זורח לכל הנביאים לכל הדורות הבאים. ולכן פתח משה ואתחנן, שהוא מורה על וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), שראה משה כל הדורות הבאים, וראה משה שהוא פני חמה, אבל לדורות הבאים אחר כך יאכלו מעבור הארץ (יהושע ה יא), ארץ דייקא, כמו בימי משה שאכל לחם מן השמים (שמות טז ד), אספקלריא המאירה, ורצה משה ליכנס לארץ ישראל כדי שיזריח אורה של החמה בארץ ישראל, ולא יהיה מתנהגים הדורות הבאים על ידי אור הלבנה, רק על ידי אור החמה שהוא שם של הוי"ה, (ולכך בפסוק והלא"ה כ"י בא"ה נחלתינ"ו, ס"ת שם של הוי"ה), כי משה הוא סוד שם של הוי"ה והוא שם קבור. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא, יש אם למקרא ולמסורה, כתיב ההוא וקרינן ההיא ותרווייהו איתנהו, וראה משה שבימיו מאיר אור השמש רזא דדכורא שם של הוי"ה, ודור לאחריו מרזא דנוקבא אור הלבנה אוי לאותה בושה. לכן אמר לאמר לדורות, תפלתו היתה לדורות הבאים שהוא יכניסן לארץ ישראל שהוא פני חמה. ולזה התחיל בתרין שמהן ה' אלהים, שזכה משה בסוד הבינה שהיא הוי"ה בנקודת אלהים שהיא סוד בינה, שזכה משה שהוא שקול כנגד ס' רבוא (דב"ר פי"א ט'), שהוא סוד בינה שהיא כלולה מס' רבוא נשמות של ישראל, בסוד מ' סתומה של לםרבה המשרה (ישעיה ח טו), כדאיתא בזוהר פרשת תרומה כד מדיד משחת', שהוא סוד קו המדה אות ו' מן מ' סתומה, אזי נשאר ב' של בראשית שהיא בינה, והוא היא דרגא דמשה שהתחיל בכאן באות ו', ובו' אותיות של ואתחנן, ובו' תיבין של ואתחנן, כל זה רמז משה על דרגיה. וזה שאמר אתה החלות להראות אספקלריא המאירה, הוא בא לו מצד הבינה, ז"ש אשר מי אל, דרגא דמ"י דרגא דאשר שזכה משה שמדריגתו היא לחם מן השמים, ז"ש בשמים ובארץ, וראה ברוח הקודש שלא יאכלו אחריו רק מעבור ארץ ולא מהשמים. לכן התפלל אעברה נא ואז אראה את הארץ, אראה דייקא ואראה בו', שיהיה אסתכלותא של הארץ שהיא דרגא דה', מדרגא של משה שהיא אות ו', לכן אמר ו' יתירה, דהיה לו לומר אעברה נא אראה את הארץ, אבל אמר ואראה בוי"ו, שבקשתו היתה כשיראה את הארץ ויכנס לשם, יהיה אות ו' שהוא אור החמה בארץ ישראל שהוא אות ו'. והשיב לו הקב"ה רב לך, הגדולה שהיא אספקלריא המאירה שהוא המאור הגדול שנקרא רב, הוא לך לבדך ואתה רוצה שכל הדורות יהיו להם מעלה זו להסתכל במאור הגדול, אל תוסף דבר אלי עוד, מלת עוד דייקא, שאמר הקב"ה למשה לא קם עוד נביא בישראל כמשה (דברים ל"ד י), שיהיה לו רב וסגי עודיות על שאר בני אדם כמשה שיש לו עוד, ומה הוא העודיות של משה, אות ו'. ז"ש אשר ידעו ה' פנים אל פנים, שהוא אספקלריא המאירה פני חמה, ואותו עוד הוא דוקא למשה ולא לאחרים, שכל הנביאים נתנבאו בכה והוא נתנבא בזה (ספרי מטות ב'). לכן אמר אל תוסף דבר אלי עוד, שאותו התוספות והעוד יהיה גם כן לדורות הבאים, וזה אינו יכול להיות רק רב לך דייקא, כי אתה הוא החמה ויהושע הוא הלבנה. ז"ש צו את יהושע שהוא פני לבנה, ואי אפשר ללבנה להאיר רק כשהיא עומדת נגד החמה, לכן צריך אתה להיות קבור במזרח שמש כדי להאיר ללבנה, זהו כוונת הגמרא בסנהדרין (סוטה י"ג ע"ב) שאמר רב לך, יש לך רב ומני יהושע. אין הכוונה שיהיה יהושע רבו של משה, אבל הכוונה עבור יהושע שהוא פני לבנה, ואי אפשר ללבנה להאיר רק מצד החמה, לכן מזה הטעם יש לך רב, ר"ל די לך בזה כאלו היית בעצמך שם, לכן אל תוסף: