קבלה על שמות 26:20

ר' חייא אמר, מה עביד קודשא בריך הוא, תקין לההוא נוקבא ושכליל שפירותה על כלא, ועיילה לאדם, הה"ד ויבן יי' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה. תא חזי, מה כתיב לעילא, ויקח אחת מצלעותיו. מאי אחת. כד"א אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה. מצלעותיו: מסטרוי. כד"א, ולצלע המשכן.

וכן אתמר במשה, ויבן ה' אלקים את הצלע, כד"א ולצלע המשכן השנית, צלע ודאי מסטרא דחסד חוור, מתמן אתקריאת סיהרא. ויסגר בשר תחתנה, בשר דאיהו סומק מסטרא דגבורה, ואתכליל בתרווייהו. בההוא זמנא, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.

וכד קם אדם, הוות נוקבתיה תקועה בסטרוי. וההיא נשמתא קדישא דביה, הוה אסגי להאי סטרא, ולהאי סטרא, וסגי להאי ולהאי, בגין דהכי אתכלילת. לבתר נסר קב"ה לאדם, ותקין לנוקביה, הה"ד ויבן יי' אלהים את הצלע וגו'. את הצלע הא אוקימנא, כד"א ולצלע המשכן. ויביאה אל האדם, בתקונהא ככלה לחופה.