קבלה על שמות 4:10

ת"ח, כתיב הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, מאי ואני ערל שפתים. והא בקדמיתא כתיב לא איש דברים אנכי וגו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי, וקב"ה הוה אותיב ליה, מי שם פה לאדם וגו', והוא אמר ואנכי אהיה עם פיך, ס"ד דלא הוה כן, והשתא אמר ואני ערל שפתים, אי הכי, אן הוא מלה דאבטח ליה קב"ה בקדמיתא.

פתח ואמר, וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו וגו', האי קרא אוקמוה. אבל וה', בכל אתר הוא ובי דיניה. נתן קולו דא הוא קלא, דכתיב, קול דברים, וכתיב התם, לא איש דברים, מאן איש דברים. כד"א איש האלקים. לפני חילו. אלין אינון ישראל.

ויהי אחר הדברים האלה, ר' שמעון אמר, הא תנינן, ויהי בימי, על צערא אתמר, ויהי אע"ג דלא כתיב בימי, טפסי דצערא אית ביה. ויהי אחר, בתר דרגא תתאה, דכל דרגין עלאין, ומאן איהו, דברים, כד"א, לא איש דברים אנכי.