וּלְךָֽ־אֲדֹנָ֥י חָ֑סֶד כִּֽי־אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּ֖ם לְאִ֣ישׁ כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ׃
מגלה עמוקות
אופן לג
איתא במדרש רבה פרשת שמות (שמו"ר פ"ג י"ד) ושוחר טוב (מזמור י"ח) שמשה סירב בשליחותו שבעה פעמים, אמר לו הקב"ה אני אצרור זה בכנפך, ופליגי בה תרין אמוראי (ויק"ר פי"א ו') מתי פרע לו הקב"ה, חד אמר ז' ימי מילואים ששימש משה בכהונה ז' ימים בחלק לבן, וחשב משה שהוא יהיה כהן לעולם, השיב לו הקב"ה ביום השמיני קרא אהרן (ויקרא ט יא). וחד אמר בז' באדר פרע לו הקב"ה, שביקש משה ז' ימים לכנס לארץ ישראל, השיב הקב"ה רב לך. והנה למאן דאמר שפרע לו הקב"ה כבר ב"ז ימי מילואים, אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ל כשהגיע ז' אדר, וכתיב ההיא, ר"ל באותו עת שפשע בו משה שסירב בשליחותו ז' פעמים, באותו עת ממש ביקש משה ואמר רבון כל העולמים כבר פרעת לי אותו עון של תחילת שליחותי, שהחלות להראות את עבדיך וחטאתי כנגדך שסרבתי ז' פעמים, אם כן הלא כבר פרעת לי אותו עון כשהחלות להראות לי את גדלך, דהיינו כשהייתי כהן גדול משתמש בחלק לבן ז' ימים זה אחר זה, ומיד אחר ז' ימים אלו גזרת עלי שלא אהיה כהן גדול מצד הימין, כמו שהיה מתחילה מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), שהיה משה ראוי להיות כהן ואהרן היה ראוי להיות לוי, וגזרת עלי ביום השמיני שאני אהיה לוי, מאחר שכבר שלמת לי אותו עון אעברה נא. והשיב לו הקב"ה רב לך, וכי זה מדה כנגד מדה שאמרת אשר מי אל שיעשה כמעשך, ר"ל שמשלם לאיש כמעשהו (תהלים סב יג), ובזה נודע שלך ה' החסד, באותו הז' ימים ששמשת בחלק לבן, והגדולה היתה שלך בז' ימים זה אחר זה, וכי בשביל שחטאת ז' פעמים בסירוב השליחות, יהיה לך גדולה וכהונה ז' ימים, עדיין לא נשלם אותו החטא, אבל עתה נפרע אותו החטא והוא ממש מדה כנגד מדה, אתה סרבת ז' ימים, ולא רצית לעשות רצוני, אף אני נתתי לך זמן סירוב שלך שבקשת אותי ז' ימים, ולא תוסף עוד שעתה נפרע החוב. גם אמר רב לך, תי' על שנתן הכהונה לאהרן לפי שאחיך הוא גדול, ועל זה אמר רב לך, הלא אהרן אחיך הוא הרב הוא גדול ממך לו ראויה הכהונה, ומ"ש הלא אהרן אחיך הלוי (שמות ד' יד), רמז לו רזא עילאה שאהרן יתגלגל אחר כך ויהיה לוי והוא שמואל, וזה היה טעות קרח שראה שמואל יוצא ממנו שהוא אהרן ממש. וז"ש העיני האנשים ההם תנקר (במדבר טז יד), שדרשו רז"ל (תנחומא קרח סי' ה') עינו הטעתו שראה שמואל יוצא ממנו שהוא ממש אהרן. וזה נרמז במלת ונתת לאמתך זרע אנשים (שמואל א' א יא), רמז לשני גלגולים שלאחריו שהם שמואל ועזרא. וז"ש העיני האנשים ההם תנקר (במדבר ט"ז), ולמאן דאמר שעתה בז' אדר נפרע לו החוב, יהיה כפשוטה כמ"ש ביום הז' של אדר אעברה נא, זה היום שהוא ז' אדר ראוי לך להעביר לי אותו עון שעשיתי בסירוב שליחתי, כשאתה החלות להראות במראת הסנה, כמבואר במלת את גדלך כמ"ש שם ואראה את המראה הגדול (שמות ג ג), ואת ידך חזק"ה בגימטריא הסנ"ה, אמר ידך, כי ה' פעמים כתוב הסנה כמנין ה' אצבעות שביד, וכבר ידוע שאתה משלם מדה כנגד מדה, אשר מי אל וגו' אשר יעשה כמעשיך לשלם לאיש כמעשיהו, והנה זה מדה כנגד מדה ז' פעמים סרבתי ולא רציתי לעשות שליחותיך, גם עתה אני בקשתי ז' ימים ולא שמעת לתפלתי, אבל עתה בז' באדר אעברה נא, אין נא אלא עתה ואראה את הארץ, וזה יהיה ממש מדה כנגד מדה, כמו שאני לאחר ז' ימים עשיתי רצונך והלכתי, כן אתה לאחר ז' ימים אלו תעשה רצוני ואראה את הארץ. השיב הקב"ה רב לך, שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן, ר"ל חברותה כלפי שמיא שאתה רוצה לדמות סירוב שליחותך לסירוב שלי שאני הרב ואתה התלמיד, הדר קפיד טפי אמר חברותה נמי, כדאמרינן (ביבמות פרק האשה רבה דף יבמות צ"ו ע"ב) בעובדא דרבי יוחנן דהקפיד על כיוצא בזה. ז"ש אל תוסף דבר אלי עוד, אלי דייקא, עיין שם בפירוש רש"י ביבמות (ד"ה וכן) שזה היתה ממש ההקפדה כביכול אצל הקב"ה:
איתא במדרש רבה פרשת שמות (שמו"ר פ"ג י"ד) ושוחר טוב (מזמור י"ח) שמשה סירב בשליחותו שבעה פעמים, אמר לו הקב"ה אני אצרור זה בכנפך, ופליגי בה תרין אמוראי (ויק"ר פי"א ו') מתי פרע לו הקב"ה, חד אמר ז' ימי מילואים ששימש משה בכהונה ז' ימים בחלק לבן, וחשב משה שהוא יהיה כהן לעולם, השיב לו הקב"ה ביום השמיני קרא אהרן (ויקרא ט יא). וחד אמר בז' באדר פרע לו הקב"ה, שביקש משה ז' ימים לכנס לארץ ישראל, השיב הקב"ה רב לך. והנה למאן דאמר שפרע לו הקב"ה כבר ב"ז ימי מילואים, אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ל כשהגיע ז' אדר, וכתיב ההיא, ר"ל באותו עת שפשע בו משה שסירב בשליחותו ז' פעמים, באותו עת ממש ביקש משה ואמר רבון כל העולמים כבר פרעת לי אותו עון של תחילת שליחותי, שהחלות להראות את עבדיך וחטאתי כנגדך שסרבתי ז' פעמים, אם כן הלא כבר פרעת לי אותו עון כשהחלות להראות לי את גדלך, דהיינו כשהייתי כהן גדול משתמש בחלק לבן ז' ימים זה אחר זה, ומיד אחר ז' ימים אלו גזרת עלי שלא אהיה כהן גדול מצד הימין, כמו שהיה מתחילה מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), שהיה משה ראוי להיות כהן ואהרן היה ראוי להיות לוי, וגזרת עלי ביום השמיני שאני אהיה לוי, מאחר שכבר שלמת לי אותו עון אעברה נא. והשיב לו הקב"ה רב לך, וכי זה מדה כנגד מדה שאמרת אשר מי אל שיעשה כמעשך, ר"ל שמשלם לאיש כמעשהו (תהלים סב יג), ובזה נודע שלך ה' החסד, באותו הז' ימים ששמשת בחלק לבן, והגדולה היתה שלך בז' ימים זה אחר זה, וכי בשביל שחטאת ז' פעמים בסירוב השליחות, יהיה לך גדולה וכהונה ז' ימים, עדיין לא נשלם אותו החטא, אבל עתה נפרע אותו החטא והוא ממש מדה כנגד מדה, אתה סרבת ז' ימים, ולא רצית לעשות רצוני, אף אני נתתי לך זמן סירוב שלך שבקשת אותי ז' ימים, ולא תוסף עוד שעתה נפרע החוב. גם אמר רב לך, תי' על שנתן הכהונה לאהרן לפי שאחיך הוא גדול, ועל זה אמר רב לך, הלא אהרן אחיך הוא הרב הוא גדול ממך לו ראויה הכהונה, ומ"ש הלא אהרן אחיך הלוי (שמות ד' יד), רמז לו רזא עילאה שאהרן יתגלגל אחר כך ויהיה לוי והוא שמואל, וזה היה טעות קרח שראה שמואל יוצא ממנו שהוא אהרן ממש. וז"ש העיני האנשים ההם תנקר (במדבר טז יד), שדרשו רז"ל (תנחומא קרח סי' ה') עינו הטעתו שראה שמואל יוצא ממנו שהוא ממש אהרן. וזה נרמז במלת ונתת לאמתך זרע אנשים (שמואל א' א יא), רמז לשני גלגולים שלאחריו שהם שמואל ועזרא. וז"ש העיני האנשים ההם תנקר (במדבר ט"ז), ולמאן דאמר שעתה בז' אדר נפרע לו החוב, יהיה כפשוטה כמ"ש ביום הז' של אדר אעברה נא, זה היום שהוא ז' אדר ראוי לך להעביר לי אותו עון שעשיתי בסירוב שליחתי, כשאתה החלות להראות במראת הסנה, כמבואר במלת את גדלך כמ"ש שם ואראה את המראה הגדול (שמות ג ג), ואת ידך חזק"ה בגימטריא הסנ"ה, אמר ידך, כי ה' פעמים כתוב הסנה כמנין ה' אצבעות שביד, וכבר ידוע שאתה משלם מדה כנגד מדה, אשר מי אל וגו' אשר יעשה כמעשיך לשלם לאיש כמעשיהו, והנה זה מדה כנגד מדה ז' פעמים סרבתי ולא רציתי לעשות שליחותיך, גם עתה אני בקשתי ז' ימים ולא שמעת לתפלתי, אבל עתה בז' באדר אעברה נא, אין נא אלא עתה ואראה את הארץ, וזה יהיה ממש מדה כנגד מדה, כמו שאני לאחר ז' ימים עשיתי רצונך והלכתי, כן אתה לאחר ז' ימים אלו תעשה רצוני ואראה את הארץ. השיב הקב"ה רב לך, שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן, ר"ל חברותה כלפי שמיא שאתה רוצה לדמות סירוב שליחותך לסירוב שלי שאני הרב ואתה התלמיד, הדר קפיד טפי אמר חברותה נמי, כדאמרינן (ביבמות פרק האשה רבה דף יבמות צ"ו ע"ב) בעובדא דרבי יוחנן דהקפיד על כיוצא בזה. ז"ש אל תוסף דבר אלי עוד, אלי דייקא, עיין שם בפירוש רש"י ביבמות (ד"ה וכן) שזה היתה ממש ההקפדה כביכול אצל הקב"ה:
מגלה עמוקות
אופן רמא
איתא במדרש רבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז') הראה הקב"ה, למשה כל דור ודור מנהיגיו ושופטיו ומלכיו, והראה לו שאול שנפל בחרב (שמואל א' לא ד), אמר משה להקב"ה מלך ראשון של ישראל ידקר בחרב, והשיב לו הקב"ה לי אתה שואל, אמור אל הכהנים (ויקרא כא א). בחיבורא שביעא שלי אמרתי עשרה אופנים על זה המדרש, עיין שם רזין עילאין. והנה אפשר על זה התפלל משה קודם מותו בעת ההיא, שהראה לו הקב"ה אוצר של וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), וכמבואר במלת ואתחנן (עיין תנחומא תשא סי' כ"ז), שאז הראה לו גם כן נשמתו של שאול שהיתה נשמתו מסטרא דבינה, בסוד שאול מרחובות וגו' (בראשית לו לז). וז"ש (שמואל א' ט ב) משכמו למעלה גבוה מכל העם, שהוא למעלה מן עולם הבנין. וז"ש שתורתו של שאול אין בו דופי (יומא כ"ב ע"ב), לפי שהוא בסוד עולם שכולו טוב (קידושין ל"ט ע"ב), ותמן אין שליטות הקליפות, כי עד צואר יגיע (ישעיה ח ח) ולא למעלה. וז"ש חמשה נבראו מעין דוגמא שלמעלה (סוטה י'.), שהוא סוד איפה של אדם הראשון קודם שחטא. ולכן קרי ההוא, שהוא עלמא אתכסיא בסוד בינה תמן נשמת שאול, מזה הטעם שאול באחת ועלתה לו, ודוד בשתים ולא עלתה לו (יומא כ"ב ע"ב), לפי ששאול הוא מה' עילאה, ואתמר תמן לא יגורך רע (תהלים ה' ה). לכן ההוא, קרי ביה ההיא, שמן ה' עילאה היתה נשמתו. ועל זה התפלל משה כמו שהתפלל שם מלך ראשון בישראל ידקר בחרב, לכן אמר אתה החלות, ההתחלה שהראת לי בספר של אדם הראשון, והראת לי את גדלך זה שאול שהיתה גדולה קומתו מדוגמת קומה של אדם הראשון, את ידך החזקה שפגעה בו ידך החזקה מדת הדין הקשה שהוא נופל בחרב, וזה יהיה חלול השם כנגד כל האומות. וז"ש אשר מי אל בשמים וגומר, שצריך לקדש השם להראות גבורותיו לפני האומות העולם, לכן אעברה נא בה"י יתירה, על נשמתו של שאול שרצה לתקן אותו שלא יחטא בהריגת 'נוב 'אחימלך (שמואל א כב טז), נוטרייקון של נ"א, הריגה זו גרמה אחר כך שנהרגו כל מלכות בית דוד. ולא נשאר שם רק יואש, שהוא מדה כנגד מדה כמו שבשביל דוד שהרג שאול נוב, לא נשאר רק אביתר (שמואל א' כב כ), כן גם כן לא נשאר אצל מלכות דוד רק אחד, ועל זה אמר אשר יעשה כמעשיך שהוא מדה כנגד מדה. וז"ש (תהלים סב יג) כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, וזה רואין אנו שלך ה' החסד, וכן בכאן אנו רואין חסד אל, מאחר שעושה אתה כמעשיך מדה כנגד מדה, שעבור חטא זה לא נשאר רק אחד. ואמר וכגבורתך, על ענין החטא של נוב שעומד עד שבא סנחריב אל ירושלים, כמ"ש עוד היום בנוב לעמוד (ישעיה י לב), והיה עומד ומקטרג מלכות בית דוד, ועל זה אמר וכגבורתך, שאז נראה גבורת ה', וסטרא דגבורה הוי מקטרג עליה דדוד, ועבור זה רצה משה ליכנס לארץ ישראל לתקן מדת מלכות בית דוד שנקראת ארץ. והשיב הקב"ה רב לך, כמו שהשיב הקב"ה למלאכים כשראו מיתתו של רבי עקיבא, שמחו בתורתו ונתעצבו במיתתו, ואמרו (תהלים קלט יז) לי מה יקרו רעיך אל (סנהדרין ל"ח ע"ב). וכן בכאן שמח בגדולתו שהראה לו כמ"ש את גדלך, ונתעצב במיתתו שאמר את ידך החזקה שנפל בחרב, וקרא על שאול גם כן מה יקרו רעיך אל, לכן אמר אשר מי א"ל דייקא, אשר יעשה כמעשיך שמלך ראשון של ישראל ידין אותו במדת הדין הקשה, כמ"ש וכגבורתיך שהשיב הקב"ה למשה שתוק כך עלה במחשבה לפני כנ"ל (מנחות כ"ט ע"ב), כן בכאן השיב רב לך לידע דבר זה, ואל תוסף עוד דייקא, כי בפרשת אמור אל הכהנים השיב הקב"ה גם כן באותו עניין, לכן אמר בכאן עוד בדבר הזה דייקא שהוא ספר של אדם הראשון, עלה ראש הפסגה והראה לו אור הגנוז מסוף העולם ועד סופו:
איתא במדרש רבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז') הראה הקב"ה, למשה כל דור ודור מנהיגיו ושופטיו ומלכיו, והראה לו שאול שנפל בחרב (שמואל א' לא ד), אמר משה להקב"ה מלך ראשון של ישראל ידקר בחרב, והשיב לו הקב"ה לי אתה שואל, אמור אל הכהנים (ויקרא כא א). בחיבורא שביעא שלי אמרתי עשרה אופנים על זה המדרש, עיין שם רזין עילאין. והנה אפשר על זה התפלל משה קודם מותו בעת ההיא, שהראה לו הקב"ה אוצר של וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), וכמבואר במלת ואתחנן (עיין תנחומא תשא סי' כ"ז), שאז הראה לו גם כן נשמתו של שאול שהיתה נשמתו מסטרא דבינה, בסוד שאול מרחובות וגו' (בראשית לו לז). וז"ש (שמואל א' ט ב) משכמו למעלה גבוה מכל העם, שהוא למעלה מן עולם הבנין. וז"ש שתורתו של שאול אין בו דופי (יומא כ"ב ע"ב), לפי שהוא בסוד עולם שכולו טוב (קידושין ל"ט ע"ב), ותמן אין שליטות הקליפות, כי עד צואר יגיע (ישעיה ח ח) ולא למעלה. וז"ש חמשה נבראו מעין דוגמא שלמעלה (סוטה י'.), שהוא סוד איפה של אדם הראשון קודם שחטא. ולכן קרי ההוא, שהוא עלמא אתכסיא בסוד בינה תמן נשמת שאול, מזה הטעם שאול באחת ועלתה לו, ודוד בשתים ולא עלתה לו (יומא כ"ב ע"ב), לפי ששאול הוא מה' עילאה, ואתמר תמן לא יגורך רע (תהלים ה' ה). לכן ההוא, קרי ביה ההיא, שמן ה' עילאה היתה נשמתו. ועל זה התפלל משה כמו שהתפלל שם מלך ראשון בישראל ידקר בחרב, לכן אמר אתה החלות, ההתחלה שהראת לי בספר של אדם הראשון, והראת לי את גדלך זה שאול שהיתה גדולה קומתו מדוגמת קומה של אדם הראשון, את ידך החזקה שפגעה בו ידך החזקה מדת הדין הקשה שהוא נופל בחרב, וזה יהיה חלול השם כנגד כל האומות. וז"ש אשר מי אל בשמים וגומר, שצריך לקדש השם להראות גבורותיו לפני האומות העולם, לכן אעברה נא בה"י יתירה, על נשמתו של שאול שרצה לתקן אותו שלא יחטא בהריגת 'נוב 'אחימלך (שמואל א כב טז), נוטרייקון של נ"א, הריגה זו גרמה אחר כך שנהרגו כל מלכות בית דוד. ולא נשאר שם רק יואש, שהוא מדה כנגד מדה כמו שבשביל דוד שהרג שאול נוב, לא נשאר רק אביתר (שמואל א' כב כ), כן גם כן לא נשאר אצל מלכות דוד רק אחד, ועל זה אמר אשר יעשה כמעשיך שהוא מדה כנגד מדה. וז"ש (תהלים סב יג) כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, וזה רואין אנו שלך ה' החסד, וכן בכאן אנו רואין חסד אל, מאחר שעושה אתה כמעשיך מדה כנגד מדה, שעבור חטא זה לא נשאר רק אחד. ואמר וכגבורתך, על ענין החטא של נוב שעומד עד שבא סנחריב אל ירושלים, כמ"ש עוד היום בנוב לעמוד (ישעיה י לב), והיה עומד ומקטרג מלכות בית דוד, ועל זה אמר וכגבורתך, שאז נראה גבורת ה', וסטרא דגבורה הוי מקטרג עליה דדוד, ועבור זה רצה משה ליכנס לארץ ישראל לתקן מדת מלכות בית דוד שנקראת ארץ. והשיב הקב"ה רב לך, כמו שהשיב הקב"ה למלאכים כשראו מיתתו של רבי עקיבא, שמחו בתורתו ונתעצבו במיתתו, ואמרו (תהלים קלט יז) לי מה יקרו רעיך אל (סנהדרין ל"ח ע"ב). וכן בכאן שמח בגדולתו שהראה לו כמ"ש את גדלך, ונתעצב במיתתו שאמר את ידך החזקה שנפל בחרב, וקרא על שאול גם כן מה יקרו רעיך אל, לכן אמר אשר מי א"ל דייקא, אשר יעשה כמעשיך שמלך ראשון של ישראל ידין אותו במדת הדין הקשה, כמ"ש וכגבורתיך שהשיב הקב"ה למשה שתוק כך עלה במחשבה לפני כנ"ל (מנחות כ"ט ע"ב), כן בכאן השיב רב לך לידע דבר זה, ואל תוסף עוד דייקא, כי בפרשת אמור אל הכהנים השיב הקב"ה גם כן באותו עניין, לכן אמר בכאן עוד בדבר הזה דייקא שהוא ספר של אדם הראשון, עלה ראש הפסגה והראה לו אור הגנוז מסוף העולם ועד סופו: