מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם ׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים׃
מעשה רוקח
ונראה לבאר על פי מה שכתב הראב"ע בהקדמתו לספר תהלים דעות אם יש בספר תהלים נבואות לעתיד או לאו. וכתב שם שאין בתהלים שום נבואה לעתיד וב' מזמורים "אלהים באו גוים נחלתך" (תהילים ע״ט:א׳) ו"על נהרות בבל" (תהילים קל״ז:א׳) באמת נתיסד אחר החורבן ונתחברו לספר תהלים. נמצא לדיעה זו מכוונת לדברי הירושלמי בהסיר ב' מזמורים אלו שלא אמרו דוד כלל, ו"אשרי האיש" ו"למה רגשו" המה חדא ואם כן נשאר קמ"ז במכוון.
שערי אורה
ואם כן התבונן, כשהלכו ישראל בגלותם לבש יהו"ה שלושים הכינויין שהן הכתונ"ת, ואז נתאחזו בו האומות, וזהו סוד: אלהים באו גוים בנחלתך (תהלים עט, א), ואז גלו לבבל, וזהו ויהי בשלושים שנה (יחזקאל א, א). או"י וו"י כשהשם נתלבש כל הכינויין והמלבושים וירדה שכינה לבבל, כאומרו 'ואנ"י בתוך הגולה על נהר כבר' נהר שכבר היה, מאותם היוצאים מעדן.
זוהר חדש
כְדֵין אִיהוּ בָּעַט בִּרְקִיעִין כּוּלְּהוּ, וְכָל חַיָּילִין, וְכָל רְתִיכִין, בָּכָאן וּמִתְאַבְּלָן בְּהַהוּא שַׁעֲתָא. מַאי קָאַמְרֵי, (תהילים ע״ט:א׳) אֱלֹהִים בָּאוּ גּוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ וְגו'. נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ וְגו'. (שם קלז) עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וְגו'.