תהילים פ:יב קבלה: תקוני הזהר

וּלְעִילָא לֵית מַשּׂוֹא פָּנִים בֵּין זַכָּאָה לְחַיָּבַיָּא, וְכֵן צָרִיךְ לְהַשְׁווֹת לְתַתָּא גַבֵּי דִינָא זַכָּאָה עִם חַיָּיבָא, מִסִּטְרָא דֶאֱמֶת עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְלָא יְהֵא דַיָּינָא רַשַּׁאי לְמֶעֱבַד מַשּׂוֹא פָנִים לְחַד מִנַּיְיהוּ בְדִינָא, דִבְדַיָּינָא דִלְעִילָא אִתְּמַר בֵּיהּ (דברים י יז) לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד, וַוי לֵיהּ לְדַיָּינָא לְתַתָּא דְאִשְׁתַּנֵּי מִדַּיָּינָא דִלְעִילָא, דְאַכְחִישׁ עוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, וְלָא יֵימָא דָא מְהֵימְנָא מִדָּא, דִּכְמָה דְאִיהוּ לְתַתָּא (שם טז יח) שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, לְדַיְינָא גוּפִין, הָכִי אִית לְעִילָא שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים לְדַיְינָא נִשְׁמָתָא, וְלָא יוֹקִיר לְדָא יַתִּיר מִדָּא, אֶלָּא תַרְוַיְיהוּ בְּהַשְׁוָאָה בְדִינָא, וְאִינוּן צְרִיכִין לְמִשְׁמַע קֳדָם דַּיָּינָא, וְלָא יְמַלְּלוּן עַד דְּשָׁאִיל לוֹן דַּיָּינָא, וְיָהִיב לוֹן רְשׁוּ לְמַלְּלָא, וִיהוֹן קֳדָמֵיהּ בִּדְחִילוּ, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עֲלַיְיהוּ, וּמָאן דְּתָבַע קְשׁוֹט כְּאִלּוּ מְקַיֵּים עַל עָלְמָא דַיָּין אֱמֶת (ס"א דין אמת), וְכָל שֶׁכֵּן מָאן דְּדָן דִּין אֱמֶת, כְּאִלּוּ מְקַיֵּים (תהלים פ יב) אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּאוֹקִים שִׁקְרָא וְאַפִּיל אֱמֶת, דְּגָרִים (דניאל ח יב) וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, וּמָאן גָּרִים דָּא דַּיָּינָא דְלָא דָן דִּין אֱמֶת, וּבְוַדַּאי דַּיָּין דְּדָן דִּין אֱמֶת כְּאִלּוּ הוּא אַפִּיק לִשְׁכִינְתָּא וּלְיִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא, וְאוֹקִים לוֹן מֵאַרְעָא.