תהילים פו:ב קבלה: זוהר חדש ושערי אורה

מַה רָאוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה דְּיַהֲבוּ גַּרְמַיְיהוּ לְנוּרָא. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, יוֹמָא חַד הֲוָה דָּוִד נָחֵית לְהַנּוֹת גּוּפוֹ לִפְנֵי הַנָּהָר. וַהֲוָה אֲמַר, (תהילים פ״ו:ב׳) שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי. אֲמָרוּ לֵיהּ, וְאַתָּה חָסִיד. אֲמַר לְהוֹ, וְלֹא חָסִיד אֲנִי, שֶׁיָּדַי מְלוּכְלָכוֹת בִּשְׁפִיר וּבְשִׁלְיָא, וּמְטַהֵר אֶת הַטָהוֹר, וּמְטַמֵּא אֶת הַטָמֵא. וַאֲנִי קָם בְּחֶדְוָה בְּג' מִשְׁמָרוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים קי״ט:ס״ב) חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ. וַאֲנָא נָאִים כְּסוּסְיָא בְּהֶבֶל א'.

ולפי שהיה דוד המלך עליו השלום שואב חסדים העליונים מלמעלה, הנקראים חסדים טובים וחסדים ראשונים, אמר הכתוב: איה חסדיך הראשונים אדני נשבעת לדוד באמונתך (תהלים פט, נ). והיה מכנה דוד לעצמו על זה ואמר: שמרה נפשי כי חסיד אני (תהלים פו, ב). ולפי שהמשכת התולדות בצאצאי אדם מן המידה של דוד, אמר הכתוב: אמרתי עולם חס"ד יבנה (שם פט, ג).