תהילים קיז:ב קבלה: מגלה עמוקות ותקוני הזהר

אופן פז
אמרו רז"ל בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קי"ח:) ואמת ה' לעולם (תהלים קיז ב), אמרו דגים שבים כשפרע הקב"ה לשר של ים מה שלקה ממנו במרכבות פרעה וחילו שהיו שש מאות רכב, אחר כך נתן לו לשר של ים תשע מאות רכב ברזל בימי סיסרא (שופטים ד יג), והוסיף לו שליש מלבר ונחל קישון היה ערב, ומבואר בפסוק ענין זה מה שכתוב אחר כך ושלישם על כלו (שמות יד ז), ר"ל שהקב"ה פרע לים שליש מלבר. וטעם הענין שנפרע באותו דור, רזא עילאה הוא ורזא דגלגולא שנתהפך האופן, בסוד ויסר את אופן מרכבותיו (שמות יד כה), יועץ נעשה מלך והמלך שר צבא, ונתקיימה באותו דור אש"ת חבר כחב"ר (שבועות ל' ע"ב), ז"ש (שופטים ד כא) ותקח יעל אשת חבר. וסוד זה מבואר במלת ותכסהו בשמיכה (שופטים ד' יח), חזרנו על כל התורה ולא מצינו עוד מלת שמיכה (ילקו"ש שופטים רמז מ"ד). אבל רזא דמלה נאמן רוח מכסה דבר (משלי יא יג), ומלת שמי"כה הוא בגימטריא צפר"ה שנתנה למש"ה (שמות ב כא), והוא סוד אל הבל ואל מנחתו שע"ה (בראשית ד ה), אחר שלוחיה היה שלוחים הרבה, והוא סוד אפס כי לא יהיה תפארתך על הדרך (שופטים ד' ט), כי אשת חבר כחבר. והמבין סוד זה, יבין למה יתרו נקרא חבר הקני נפרד מקין, ולכן אמר למה עזבתן האיש (שמות ב כ), הצדיק על עצמו דין שמים שחטא בזה בגלגולא קדמאה שהרג את הבל עבור התאומה יתירה (ב"ר פכ"ב ז'), שהיתה עתה בתו ועבר על דין אשת איש, מזה הטעם השליכו הרועים את בתו למים (שמו"ר פ"א ל"ב), כי הרועים היו סבורים שצפורה לא היה ראוי להיות בחלקו של הבל, רק בחלקו של קין, ולכן השליכוה למים שנתחייבה חנק כדין אשת איש (קידושין י"ד ע"א), אבל המסבב הסיבות סיבב באותו פרק שבא בעל אבידה בעצמו והציל אבידתו. וזה שאמר הכתוב ויקם ויושיען, וכתיב התם בשדה מצאה ואין מושיע לה (דברים כב כז), ובקין אתמר (בראשית ד ח) ויהי בהיותם בשדה ויקם קין ויהרגהו, לכן אמר קראן לו ויאכל לחם, ליתן לו אבידתו מה שלקח ממנו תחלה, ויתן לו את צפו"רה בתו למש"ה, בתו דייקא שנתהפכה עתה להיות בתו, והמבין דבר זה יצדיק דין שמים ויסכים עם דגים שבים שעשו ישראל כמצולה שאין בו דגים (ברכות ט' ע"ב), ושבחוהו כל האמים ויראו בעיניהם כי גבר עלינו חסדו, במלת גבר הן הן תלת גלגולין שבאים מג' אבות העולם כמ"ש לעיל, ואז יאמרו אמת ה' לעולם. על זה אמר משה ואתחנן אל ה', שראה ברוח הקודש שבימי סיסרא ישלם גמול ה' לאויביו, ז"ש בעת ההיא לאמר, רמז על אותו פסוק (שופטים ד ד) והיא שפטה את ישראל בעת ההיא, וכתיב ההוא, שהיא היתה אחת משבע נביאות שעמדו לישראל (מגילה י"ד ע"א) לקביל ז' דרגין דקדושה, ודבורה היא לקביל דרגא דמשה שהוא תפארת, לכן אמרה אפס כי לא יהיה תפארתך על הדרך (שופטים שם), לכן כתיב ההוא, שהיא היתה לקביל דרגא דמשה. ועל זה התפלל משה למהר ולהחיש ולראות נקמה בשונאיו, ז"ש מאחר שאתה החלות להראות בשעת קריעת ים סוף את גדלך, כמ"ש (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה, ואת ידך החזקה, כמ"ש ימינך ה' תרעץ אויב (שמות טו ו), אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשך, שבפעם אחת יצאו מכולם נשמותיהם כמו שנאמר (שמות טו י) נשפת ברוחך, שבכח אחד שיצא מפיו, יצא מכולם נשמותיהם, וכן בסנחרב, וכן לעתיד בגוג ומגוג. וזה נרמז כמעשך בימי סנחרב, גבורתיך בימי גוג ומגוג, לכן אמר יעשה בלשון עתיד. ועל זה ביקש מאחר שהחלות להראות לי נקמה בפרעה וחילו ועדיין לא שלמת, אעברה נא, ובמלת אעבר"ה בהיפך אתוון נרמז שם ענין הערב"ות, שנתן הקב"ה נחל קדומים, שנעשה הנחל קישון ערב בדבר, ורצה משה לאמת הערבות וליתן לשר של ים מה שנתחייב לו, הפוך אעבר"ה תמצא תמן ערב, אעבר"ה נא רוצה אני לשלם עתה הערבות, ועל ידי יתקיים תשלומין של ערבות מאחר שהחלות להראות לי, ומלת להראו"ת בגימטריא תרמ"ב, שהוא סוד מרכב"ה שלמ"ה, ומאחר שהחלות להראות לי מרכבה שלמה דאיתמר תמן ויסר את אופן מרכבותיו, לא אמר אופני מרכבותיו, אבל אמר אופן בלשון יחיד, שבאותו אופן תלוין כל המרכבות, והוא תרמ"ב חשבון מרכב"ה שלמ"ה של סיטרא אחרא, במלת תרמ"ב נוטריקון ת"שע מ"אות ר"כב ב"חור שנפרע בימי סיסרא. השיב הקב"ה רב לך, אותו ניצוץ של ברק הוא שלך, ולכן נקרא בן אבינועם שהוא היה עניו מן נביאים של ישראל שתיקן לישראל ויהי נועם (תהלים צ יז, עיין ב"ב י"ד ע"ב), וגרם לנו לחזות בנועם ה', לכן אל תוסף דבר:

אופן קיד
ידוע שחותם של הקב"ה הוא אמת (שבת נ"ה ע"א), מתחילת הבריאה הוצרך הקב"ה להשליך אמת ארצה (דניאל ח יב) וברא את עולמו, כי אמת אמר לא יברא שהוא מלא שקרים (כדאיתא במדרש רבה פרשה ח' (ב"ר פ"ח ה')), לכן הוצרך הקב"ה לחתום חותם של אמת ו' פעמים במעשה בראשית, הנה ראה משה ברוח הקודש שיבא שלמה ויבנה בית המקדש, והתפלל תפלתו ואמר שם ו' פעמים ואתה תשמע השמים, שכתב סודי רזא שו' פעמים השמים אלו שאמר שלמה, הם כנגד ו' ימי בראשית, והאריך שם בכל דבר שהוא כנגד אותו יום שנבראו במעשה בראשית. והנה בג' ימים במעשה בראשית לא נרשם בו חותם אמת, וסימנם בג"ד, דהיינו ביום ב' וביום ג' וביום ד' לא איתמר ביה ויבר"א אלהי"ם א"ת, שהוא ס"ת אמ"ת, וכתב הוא ז"ל שם הטעם על שם בגד בוגדים בגדו (ישעיה כד טז), רצה לומר מלשון בגידה שבגדו בעולם, לכן לא נרשם בבג"ד אמת. ואני אומר לפי שאותיות בג"ד, הם שקר בא"ת ב"ש, לכן אמר יעקב דאיתמר גביה תתן אמת ליעקב (מיכה ז כ), ונתן לי לחם לאכול (בראשית כח כ), שהיא לחמו של תורה, אזי יהיה לי בג"ד ללבוש, שאתקן לבוש לאותיות בג"ד שהם שק"ר, כי תורת אמת היתה בפיהו (מלאכי ב ו), וכל כוונתו של יעקב לתקן עם הלחם שהוא תורת אמת את הבג"ד. ולכן בפעם ב' וג' וד', לא אמר שלמה מכון שבתך, כי אמת הוא המכון והכסא של הקדוש ברוך הוא שהעולם עומד עליו, כמו שנאמר והוכן בחסד כסאך וישב עליו באמת (ישעיה טז ה), ולפי שבג' ימים אלו לא איתמר אמת במעשה בראשית, לכן לא אמר גם כן שלמה מכון שבתך. ולפי שבארץ ישראל איתמר עליו אמת מארץ תצמח (תהלים פה יב), לכן פתח משה ואתחנן בו', על אותו התפלה שהתפלל שלמה בעת ההיא דייקא, שאמר ו' פעמים תשמע השמים כדי שיהיה לעולם תקומה בו' ימי בראשית, התפלל עתה משה עבור יסוד אמת, לכן ההוא כתיב, שזה היתה כוונתו של משה לתקן ו' אמת, על זה אמר אתה החלות להראו"ת, בגימטריא א"ר אמ"ת, את גדלך זה חסד, אמרתי עולם חסד יבנה (תהלים פט ג), וא"ת יד"ך בגימטריא אמ"ת, שבשתי מדות אלו גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם (תהלים קיז ב), שהוצרך הקב"ה להשליך אמת ארצה, ז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, שבב' אלו נבראים שמים וארץ, לכן אמר אעברה נא, מה שיתפלל שלמה בשעת בנין המקדש, נ"א נוטריקון נ"תיב אמ"ת, אתפלל אני עכשיו, ואראה אמר ו' יתירא לתקן ו' ימי בראשית, וזה דוקא בכניסתו לארץ כי שם איתמר אמת מארץ תצמח (תהילים פ״ה:י״ב), ר"ל שהוצרך הקב"ה בשעת בריאת עולם להשליך אמת ארצה, משם מארץ ישראל היא צמיחת אמת מן הארץ, לכן אראה את האר"ץ ואתקן אותה אמת, וכן גם כן הלבנון דאתמר גבייהו "אתי "מלבנון "תבואי (שיר השירים ד ח), ר"ת אמ"ת. והשיב הקב"ה רב לן, מדת אמת היא שלך שנקראת התורה על שמך תורת אמת. וגם רמז לו במילת רב לך, על עדת קרח שאמר משה אז באותו פרק רב לכם (במדבר טז ז), אז נתאמת שהם צווחין בגיהנם משה אמת ותורתו אמת (ב"ב ע"ד ע"א), לכן אל תוסף עוד. צו את יהושע על ב' מדות אילו, חזקהו על מדת חסד, אמצהו על מדת אמת, וכן כתיב כשאמת מארץ תצמח, אז צדק משמים נשקף (תהילים פ״ה:י״ב). ועל זה נתכוין משה אשר מי אל בשמים ובארץ, על צדק שהוא מן השמים, ועל אמת שהוא מן הארץ. ולכן אמר ואראה את הארץ, אזי יהיה "אמת "מארץ "תצמח, שהוא גם כן ר"ת אמ"ת, ההר הטוב הזה שהוא ירושלים לקיים קרא צדק משמים נשקף, כי ירושלים צדק ילין בה (ישעיה א כא). והשיב הקב"ה רב לך, כבר המלאכים העידו בשעת מיתת משה צדקת ה' עשה (דברים לג כא, דב"ר פי"א ט'), הרי הצדק שלך, כנגד זה אמר צו את יהושע חזקהו במדת אמת, שכן ג' פעמים חזק (שאמר הקב"ה ליהושע אחר מיתת משה, עולה מש"ה), שהוא דרגא דמשה שהוא אמ"ת, על ג' אותיות אילו שהם ראש תוך סוף של אלפ"א בית"א, לכן חותם של תורה הוא אמת, וכשנכנסו ישראל לארץ היה מספר שלהם למעלה מס' רבוא תשל"א, ר"ל אלף תש"ל, שהוא ר"ת של "שפת "אמת "תקון "לעד (משלי יב יט), שכן מספר אלף הוא משה, שדרשו עליו רז"ל (ויק"ר פ"ב א') אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז כח), שזה הוא משה, ולכן כשבירך משה לישראל יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים (דברים א יא), אמרו רז"ל (ספרי דברים יא) זו משלי, שזה הוא באמת דרגא דמשה שהיה לו אלף זיוון, והיתה יניקתו מחכמה י' פעמים חכמה, כי משה היה גבוה עשר אמין (ברכות נ"ד ע"ב), שהם י' פעמים חכמה הרי תש"ל, נמצא זה החשבון של מנין ישראל שנכנסו לארץ היה הכל ממשה, כי ס' רבוא הוא משה (דב"ר פי"א י'), שעליו אמרו רז"ל (חולין דף קל"ט ע"ב) משה מן התורה מנין, שנאמר (בראשית ו ג) בשגם הוא בשר, ר"ל משה מן התורה מנין שהוא כלול מן כל ס' רבוא ישראל, והשיב בשגם הוא בשר, ר"ל בשג"ם בגימטריא מש"ה, ובשג"ם הו"א בש"ר עולה ששי"ם רבו"א), שעליו אמרו רז"ל (שהש"ר פ"א ג') אשה אחת ילדה במצרים ס' רבוא בכרס אחד, שהיתה דרגא אלף זיוון, וכלול מן י' חכמות שבעולם שנבראו בי' מאמרות (אבות פ"ה מ"א), וכולם בחכמה עשית (תהלים קד כד), הרי תש"ל. עליו אמר הקב"ה למשה רב לך, זה המספר הרב של ישראל, כמ"ש ומספר בני ישראל היו רב (שמואל א'), הוא שלך דרגא דילך, ולכן נרמז מספר של בני ישראל בפסוק שפת אמת תכון לעד (משלי י"ב), אמת הוא משה, שהוא כלול תורת אמת בכלל, שהוא חותם של כל ס' רבוא צנורות שבעולם, שהם ס' רבוא אותיות של תורה, ובר"ת של פסוק שהם תשל"א, נרמז בהם המספר שהוא למעלה מס' רבוא שהוא אלף תש"ל, כנגד מדת הצדק אמר ואמצהו בכל אשר תראה שהם אמת וצדק, כמו שמסיימין בברכת הפטרה בנביאי אמת וצדק, שכן אמ"ת וצד"ק, הוא בגימטריא כ"ח מש"ה רבינ"ו, שהוא כ"ח תרי"ג שממנו יניקת כל הנביאים עד סוף כל הדורות:

כַּד אִתְגַּבַּר טִפָּה דִדְכוּרָא עַל טִפָּה דְנוּקְבָא אִיהוּ בֵּן, רַחֲמֵי אִיהוּ וַדַּאי, אֲבָל כַּד אִתְגַּבַּר טִפָּה דְנוּקְבָא עַל דְּכוּרָא, בַת אִיהִי וְדִינָא אִיהִי, וְרָזָא דְמִלָּה דְכוּרָא שַׁלִּיט עַל נוּקְבָא גָרִים דְּשַׁלִּיט יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא, וְיִפְקוּן יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמֵי וְלָא בְדִינָא, וְדָא אִיהוּ (תהלים קיז ב) כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, וְרָזָא דְמִלָּה (ישעיה סו ז) בְּטֶרֶם יָבֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר.