פולחן על משלי טו:כז

תַּנְיָא שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים. אָתוּ גַוְזַאֵי וְקָא מָחוּ לֵיהּ. סָלִיק יָתִיב אֲרֵישָׁא דְדִיקְלָא. אָמַר לוֹ. רַבִּי אִם נֶאֱמַר כֶּבֶשׂ. לָמָּה נֶאֱמַר אֶחָד. אָמַר לָהֶם צוּרְבָא מֵרַבָּנָן הוּא שַׁבְקוּהוּ. אָמַר לוֹ אֶחָד מְיֻחָד שֶׁבְּעֶדְרוֹ. אָמַר לוֹ מִיָּמַי לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת. וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי. וַתְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי: לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת. כִּי הָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר כִּי הֲווּ מְשַׁדְּרֵי לֵיהּ מַתָּנוֹת מִבֵּי נְשִׂיאָה. לָא הֲוָה שָׁקִיל. כִּי הֲווּ מְזַמְּנֵי לֵיהּ לָא הֲוָה אָזִיל. אָמַר לְהוּ לָא נִיחָא לְכוּ דְאֶחְיֶה. דִּכְתִיב וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה: רַבִּי זֵירָא כִּי הֲווּ מְשַׁדְּרֵי לֵיהּ מַתָּנוֹת מִבֵּי נְשִׂיאָה לָא הֲוָה שָׁקִיל. כִּי הֲווּ מְזַמְּנֵי לֵיהּ אָזֵיל. אָמַר אִתְיַקּוּרֵי דְמִתְיַקְּרוּ בִי: וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי. דְּאָמַר רָבָא כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ כָּל פְּשָׁעָיו. שֶׁנֶּאֱמַר נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע. לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן. לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע: וַתְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי. דְּאָמַר מַר אִיּוֹב וַתְּרָן בְּמָמוֹנֵיהּ הָיָה. שֶׁהָיָה מַנִּיחַ פְּרוּטָה לְחֶנְוָנִי מִמְּמוֹנֵיהּ: