איוב א:ג מדרש: ספרי זוטא, קוהלת רבה ואוצר מדרשים

וַיְהִ֣י מִ֠קְנֵהוּ שִֽׁבְעַ֨ת אַלְפֵי־צֹ֜אן וּשְׁלֹ֧שֶׁת אַלְפֵ֣י גְמַלִּ֗ים וַחֲמֵ֨שׁ מֵא֤וֹת צֶֽמֶד־בָּקָר֙ וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֣וֹת אֲתוֹנ֔וֹת וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד וַיְהִי֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא גָּד֖וֹל מִכָּל־בְּנֵי־קֶֽדֶם׃

ספרי זוטא

ויהי העם, אין ויהי אלא דבר שלא היה להם תחלה מלמד שהיו למודין להיות מקולקלין וחזרו לקלקולן הראשון וכן הוא אומר ויהי האיש ההוא גדול (איוב א ג). ויהי אין ויהי אלא דבר שלא היה להם תחלה למעשה הטוב וכן הוא אומר (שמואל א' א א) ויהי איש אחד מן הרמתיים [צופים אין ויהי אלא דבר שלא היה תחלה אף כאן דבר שלא היה להם תחלה מלמד שהיו למודין להיות מקולקלין וחזרו לקלקולן הראשון]. ויהי העם אין העם אלא רשעים שנא' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות לב לא) אבל כשהוא קורא אותם עמי אין עמי אלא כשרים שנא' שלח את עמי ויעבדני (שמות ז טז). כמתאוננים אין מתאוננים אלא כמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום שכן הוא אומר ביורם בן אחאב כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי (מלכים י ב' ה ז) וכן הוא אומר בשמשון כי תאנה הוא מבקש מפלשתים (שופטים יד ד). ר' אליעזר בן יעקב אומר אין מתאוננים אלא מתלהמים שנאמר דברי נרגן כמתלהמים (משלי כו כב) אבל סכין ירדה משמים ובקעה את כריסן שנא' והם ירדו חדרי בטן. ר' שמעון אומר אין כמתאוננים אלא כמאנינים שנא' לא אכלתי באני ממנו (דברים כו יד). כמתאוננים רע אין רע אלא עבודה זרה שנא' כי תעשו את הרע בעיני י״י להכעיסו במעשה ידכם (דברים לא כט):
שאל רבBookmarkShareCopy

קוהלת רבה

שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וגו', כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, אֶתְמוֹל (בראשית כט, א): וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו, הַיּוֹם כְּתִיב (בראשית מט, לג): וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה זֶה יַעֲקֹב, אֶתְמוֹל (בראשית כט, י): וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּאָדָם שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקַק מֵעַל פִּי הַצְּלוֹחִית, וְהַיּוֹם (בראשית מו, ה): וַיִּשְֹּׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, בְּגוּפוֹ, וַאֲפִלּוּ בִּגְלַקְטִיקָא לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִטָּעֵן. וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם זֶה יַעֲקֹב. אֶתְמוֹל (בראשית לא, נד): וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וגו' וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם, וְכִי אֶחָיו הָיוּ, אָח אֶחָד הֲוָה לֵיהּ וְהַלְּוַאי קַבְרֵיהּ, וַהֲלֹא בָנָיו הָיוּ, אֶלָּא כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשִׁכְמוֹ דִּמָּה אוֹתָן לוֹ וְקָרָא אוֹתָן לוֹ אַחִים, וְהַיּוֹם (בראשית מג, ב): שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל וגו'. וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עשֶׁר זֶה יַעֲקֹב (בראשית ל, מג): וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן מְלַמֵּד שֶׁהָיָה לוֹ [דגמה] מֵעֵין דֻּגְמָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם. וְהַיּוֹם (בראשית מז, יב): וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וגו'. וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן, זֶה יַעֲקֹב, אֶתְמוֹל (בראשית מח, יט): יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, יוֹדֵעַ אֲנִי מַעֲשֶׂה יְהוּדָה בְּתָמָר, מַעֲשֶׂה רְאוּבֵן בְּבִלְהָה, מָה אִם דְּבָרִים שֶׁלֹא נִתְגַּלּוּ לְךָ נִתְגַּלּוּ לִי, דְּבָרִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ לְךָ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְהַיּוֹם אָמַר לוֹ (בראשית מז, כט): אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וגו' אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. דָּבָר אַחֵר, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ זֶה עֲשָׂהאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ב, יח): וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם וגו', וּמֶה הָיָה קַלּוּתוֹ שֶׁהָיָה רָץ עַל סָאסֵי שִׁיבּוֹלַיָא וְאֵינָן מִשְׁתַּבְּרִין, אֶתְמוֹל וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו, וְהַיּוֹם (שמואל ב ב, כג): וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית וגו'. וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה זֶה אַבְנֵר, דִּכְתִיב (שמואל א כו, טו): הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וגו', דְּאָמַר רַבִּי אַסֵּי מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן, נֹחַ לוֹ לָאָדָם לְהָזִיז כֹּתֶל בָּנוּי שֵׁשׁ אַמּוֹת בְּעֹבִי, מִלְּהָזִיז רַגְלוֹ אַחַת שֶׁל אַבְנֵר, וְהַיּוֹם (שמואל ב ג, לג): הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר. וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם זֶה שְׁלֹמֹה, אֶתְמוֹל (מלכים א ה, ב): וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח, וּכְתִיב: עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֵן בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְכֵן כָּל אִשָּׁה וְאִשָּׁה עוֹשָׂה לוֹ סְעוּדָה, כַּסְּבוּרָה שֶׁהוּא סוֹעֵד אֶצְלָהּ, וְהַיּוֹם (קהלת ב, י): וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי, מַאן דְּאָמַר קוּדֵיהּ, וּמַאן דְּאָמַר קָנֵיהּ, וּמַאן דְּאָמַר קְשַׁרְתֵּיהּ. וְגַם לֹא לַנְּבוֹנִים עשֶׁר זֶה אִיּוֹב, אֶתְמוֹל (איוב א, ג): וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וגו' וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא פָּרַץ גְּדֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּכָל מָקוֹם מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם זְאֵבִים הוֹרְגִים אֶת הָעִזִּים, בְּרַם בְּאִיּוֹב הָעִזִּים הוֹרְגִים אֶת הַזְּאֵבִים, וְהַיּוֹם (איוב יט, כא): חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי וגו'. וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן זֶה יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר רַבִּי אַחְוָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא שְׁנֵי דְבָרִים דִּבֶּר יְהוֹשֻׁעַ בִּפְנֵי משֶׁה וְלֹא נִגְמַל חֵן בְּעֵינָיו, וְאֵלּוּ הֵן, אֶחָד בְּמִנּוּי הַזְּקֵנִים, וְאֶחָד בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. בְּמִנּוּי הַזְּקֵנִים, דִּכְתִיב (במדבר יא, כח): אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם, אָמַר לוֹ כַּלֵּם וְהַעֲבִירֵם מִן הָעוֹלָם (במדבר יא, כח): וַיֹּאמֶר לוֹ משֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי, אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּךָ אֲנִי מִתְקַנֵּא, הַלְּוַאי בְּנִי כַּיּוֹצֵא בְךָ, הַלְּוַאי כָּל יִשְׂרָאֵל כַּיּוֹצֵא בְךָ (במדבר יא, כח): וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים וגו'. וְאֶחָד בָּעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יז): וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה, אָמַר לוֹ משֶׁה, יְהוֹשֻׁעַ, אָדָם שֶׁעָתִיד לְהַנְהִיג שְׂרָרָה עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין קוֹל לְקוֹל. אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יז, יא): וְגָבַר יִשְׂרָאֵל. וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ. קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ, אָמַר רַבִּי אַסֵּי קוֹל קִילּוּס שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲנָא שָׁמֵיעַ. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַסֵּי אָמַר אֵין לְךָ כָּל דּוֹר וָדוֹר שֶׁלֹא נָטַל אוּנְקִי אַחַת שֶׁל עֵגֶל.
שאל רבBookmarkShareCopy

אוצר מדרשים

מ״ג) שלשה לקו בצרעת קין ואיוב ועזיהו על שהיו אוהבין את הנכסים ולא את התורה, שנאמר וקין היה עובד אדמה, ואכל ושבע ודשן והביא מותרו, ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו׳ ולא קרא בתורה ראשית (מובחר) בכורי אדמתך (שמות כ״ג י״ט), ויצא אל מחוץ למחנה, נע ונד תהיה בארץ, ולקה בשחין שנאמר וישם ה׳ לקין אות, וכתיב בחזקיהו מה אות (ישעיה ל״ה) וכתיב וימרחו על השחין (שם). ואיוב שנאמר ויהי מקנהו וגו׳ (איוב א׳ ג׳) והיה רועה אותם בארץ ישראל, וכתיב ויך את איוב בשחין רע (שם ב׳ ז׳). ועוזיהו, כי אוהב אדמה היה ויהי מצורע עד יום מותו (מ״ב ט״ו ה׳).
שאל רבBookmarkShareCopy