איוב לב:טז מדרש: רות רבה (לרנר), רות רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

א"ר יוחנן, שמעה עמי - לשעבר, ואדברה - לעתיד לבא. שמעה עמי - בעולם הזה, ואדברה - בעולם הבא, כדי שיהא [לי] פתחון פה לפני שרי אומות העולם. שרי אומות העולם עתידים לקטרג לפני ולומר, רבון העולמים, אלו עובדין ע"ז, ואלו עובדין ע"ז, אלו גילו עריות, ואלו גילו עריות, אלו שפכו דמים, ואלו שפכו דמים. אלו יורדין לגיהנם, ואלו [אין] יורדין לגיהנם? אותה שעה סנגורן של ישראל משתתק. הדא היא ובעת ההיא יעמוד מיכאל (דניאל יב: א). וכי יש ישיבה למעלה? הא א"ר חנינא [בר אנדריי משום ר' שמואל בר' סיטר] אין ישיבה למעלה דכת' קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז: טז), הדין דאתא קאמיא. קיימיא, דכת' שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו: ב), וכת' וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כב: יט). ואתה אומר יעמד? מהו יעמד? משתתק. כמה דאת אמר, והוחלתי כי לא ידברו, עמדו ולא ענו עוד (איוב לב: טז). אמר לו הקב"ה, נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני, חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני. באי זו צדקה? [ר' פנחס, ואמרי לה ר' אלעזר] ור' יוחנן. [חד] אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי, שאלו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר את העולם לתהו ובהו. דא"ר הונא בשם ר' אחא נמוגים ארץ וכל יושביה (תהלים עה: ד) כבר היה העולם מתמוגג והולך אלולי שעמדו ישר' לפני הר סיני [ואמרו, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד: ז)]. ומי ביסם את העולם? אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהלים שם), בזכות אנכי תכנתי עמודיה סלה. וחד אמר, בצדקה שעשיתם עם עצמיכם על שקבלתם את תורתי, שאלולא כן הייתי מכלה אתכם מן העולם.

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים (רות א, א), רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח וְאָמַר (תהלים נ, ז): שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין מְעִידִין אֶלָּא בְּשׁוֹמֵעַ. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר, לְשֶׁעָבַר הָיוּ קְרוּיִין יִשְׂרָאֵל כִּשְׁאָר כָּל הָאֻמּוֹת (בראשית י, ז): סַבְתָּא וְרַעֲמָא וְסַבְתְּכָא, מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין נִקְרָאִין אֶלָּא עַמִּי: שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה, מֵאַיִן זְכִיתֶם שֶׁתִּקָּרְאוּ עַמִּי, מִוַאֲדַבֵּרָה, מִמַּה שֶּׁדִּבַּרְתֶּם לְפָנַי בְּסִינַי וַאֲמַרְתֶּם (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שִׁמְעָה עַמִּי, לְשֶׁעָבַר. וַאֲדַבֵּרָה, לֶעָתִיד לָבוֹא. שִׁמְעָה עַמִּי, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וַאֲדַבֵּרָה, בָּעוֹלָם הַבָּא. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִי פִּתְחוֹן פֶּה בִּפְנֵי שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁעֲתִידִין לְקַטְרְגָם לְפָנַי וְלוֹמַר רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֵלּוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֵלּוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֵלּוּ גִּלּוּ עֲרָיוֹת וְאֵלּוּ גִּלּוּ עֲרָיוֹת, אֵלּוּ שָׁפְכוּ דָמִים וְאֵלּוּ שָׁפְכוּ דָמִים, אֵלּוּ יוֹרְדִין לְגַן עֵדֶן וְאֵלּוּ יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם. אוֹתָהּ שָׁעָה סָנֵיגוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּתֵּק, הֲדָא הִיא דְתֵימָא (דניאל יב, א): וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל, וְכִי יֵשׁ יְשִׁיבָה לְמַעְלָה, וְהָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֵין יְשִׁיבָה לְמַעְלָה, דִּכְתִיב (דניאל ז, טז): קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא, מַהוּ דֵין לָשׁוֹן קָאֲמַיָּא, קַיָּימָא, דִּכְתִיב (ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. וּכְתִיב (מלכים א כב, יט) (דברי הימים ב יח, יח): וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ, וְאַתָּה אוֹמֵר יַעֲמֹד. מַהוּ יַעֲמֹד, מִשְׁתַּתֵּק, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב לב, טז): וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ [כי עמדו לא ענו עוד]. אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁתַּתַּקְתָּ וְאֵין אַתָּה מְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא עַל בָּנַי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה וּמוֹשִׁיעַ אֶת בָּנַי. בְּאֵיזוֹ צְדָקָה, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר בִּצְדָקָה שֶׁעֲשִׂיתֶם אֶת עוֹלָמִי, עַל שֶׁקִּבַּלְתֶּם אֶת תּוֹרָתִי, שֶׁאִלּוּ לֹא קִבַּלְתֶּם אֶת תּוֹרָתִי, הָיִיתִי מַחֲזִיר אוֹתוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ, דְּאָמַר רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא (תהלים עה, ד): נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל ישְׁבֶיהָ, כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם מִתְמוֹגֵג וְהוֹלֵךְ, אִלּוּלֵי שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי וכו', וּמִי בִּסֵּם אֶת הָעוֹלָם (תהלים עה, ד): אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ, בִּזְכוּת אָנֹכִי תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶלָּה. וְחַד אָמַר בִּצְדָקָה שֶׁעֲשִׂיתֶם אֶת עַצְמְכֶם עַל שֶׁקִּבַּלְתֶּם אֶת תּוֹרָתִי, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן הָיִיתִי מְכַלֶּה אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים. (תהלים נ, ז): אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דַּיֶּךָּ אֲנִי פַּטְרוֹנְךָ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי פַּטְרוֹנְךָ, מַה פַּטְרוֹנֵי מְהַנֵּי בְּדִינָא. תָּאנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אֱלֹהִים אָנֹכִי לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וְלֹא יִחַדְתִּי שְׁמִי אֶלָּא עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, אֵין אֲנִי נִקְרָא אֱלֹהֵי כָּל הָאֻמּוֹת, אֶלָּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי. רַבִּי יוּדָן פָּתַר קְרָיָיא בְּמשֶׁה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָאתִי אוֹתְךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי, אֲנִי עַל גַּבְּךָ. רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן פָּתַר קְרָיָיא בְּיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָאתִי אֶתְכֶם אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי, דְּעוּ שֶׁאָנֹכִי עַל גַּבֵּיכֶם. רַבָּנָן פַּתְרֵי קְרָיָיא בְּדַיָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָאתִי אֶתְכֶם אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, דְּעוּ שֶׁאֲנִי עַל גַּבֵּיכֶם, וְחָזַר וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל אֲנִי חָלַקְתִּי כָּבוֹד לַדַּיָּנִים וְקָרָאתִי אוֹתָם אֱלֹהִים, וְהֵן מְבַזִּים אוֹתָם, אוֹי לַדּוֹר שֶׁשָּׁפְטוּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם.

(דף לט) אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח ס״ת אסור לספר אפילו בדבר הלכה שנאמר (נחמיה ח ה) ובפתחו עמדו ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר (איוב לב טז) והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד ר״ז אמר ר״ה מהכא (נחמיה ח ג) ואזני כל העם אל ספר התורה: