מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֙נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה׃ (ס)
פסיקתא רבתי
והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' (ישעיה ס"ו כ"ג).ילמדינו רבינו אדם מישראל שבירך על המזון בר"ח ושכח ולא הזכיר של ר"ח כיצד הוא צריך לעשות למדונו רבותינו שכח ולא הזכיר של ר"ח ומשגמר ברכת המזון ונזכר מיד עד שלא הסיח דעתו מן הברכה אין צריך לחזור לכתחילה אלא גומרה ברכה קטנה בסוף בא"י אמ"ה אשר נתן ראשי חדשים לישראל עמו בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים שמעון בן אבא בשם רבי יוחנן אמר [ספק הזכיר של ר"ח ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו] וצריך (בחולו של מועד) [בתפלה של מוספין] לומר והשיאנו ה' אלקינו הרי למדנו שראשי חדשים שקולין כמועדות שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם (במדבר י' י') ואפילו כשבת שקולין הן ראשי חדשים נמצאת אומר שראשי חדשים שקולים כנגד המועדות והשבתות ומניין שהם שקולים אף כנגד השבתות ממה שהשלים בנביא והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות: [והיה מדי חדש בחדשו וגו'] כך פתח ר' תנחומא צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלקים (תהלים מ"ב ב') זאת מפרנס בפתח הזה השיטה בתחילת פ' אחרי מות): ד"א צמאה נפשי לאלקים כשתעשה את הדין (בע"ה) [באומות העולם] אלקים לא תקלל (שמות כ"ג כ"ז): ד"א לאלקים כשתחזור אותה האלהות שעשיתני בסיני אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פ"ב ו'): ד"א לאלקים שתלבושו (אלקים) [אלהות] כשם שלבשת בסיני הקרב הקץ ותייחד אלהותך בעולמך והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה י"ד ט') כמה שהוא דורש ביעקב ויתן לך האלקים מטל (כשיטל האלקים) [השמים (בראשית כ"ז כ"ח) יתן לך אלהות]: ד"א לאלקים [לאל חי] שהוא חי וקים לעולמי עולמים. ד"א לאלקים [לאל חי] שהוא מבטיח על גבי חיינו להוריד גשמים בעונתם ולהפריח טללים בזמנם בשביל חיינו): ד"א (לאל חיינו) [לאלקים] לאל חי לאל שהוא חי וקים בדברו א"ר פנחס הכהן בן חמא אע"פ שמתו המבטיחין אלו הנביאים אבל האלקים שהבטיח חי וקיים: (צמאה נפשי לאלקים חי) מתי אבא [ואראה פני אלקים] אמרו לו ישראל רבונו של עולם אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולין בשלשת פעמי רגלים ורואין פני השכינה א"ר יצחק כשם שהיו באין לראות כך היו באין להראות (שנ'): מתי אבא ואראה [ברוח הקדש] א"ר יהושע בן לוי למה היה קורין אותו שמחת בית השואבה שמשם היו שואבין רוח הקודש אמרו אימתי את מחזירנו לאותו הכבוד הרי כמה זמן שחרב בית חיינו הרי שבוע הרי יובל הרי שבע מאות ושבעים ושבע ועתה הוא כבר אלף ומאה וחמשים ואחד מתי אבא ואראה פני האלקים אמר להם בני בעולם הזה כמה פעמים הייתם עולים (בשנה) לא שלשה פעמים בשנה כשיגיע הקץ אני בונה אותו ואין אתם עולים שלשה פעמים בשנה אלא כל חודש וחודש ובכל שבת [ושבת] אתם עתידים להיות עולים (בו) [שם] כמה שנאמר והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו: ד"א והיה מדי חודש בחדשו והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל חודש ובכל שבת א"ר לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו והיאך הם באין ראש חודש ושבת מסוף העולם אלא העבים באין וטוענים אותם ומביאין אותם לירושלים והם מתפללים שם בבוקר והוא שהנביא מקלסן מי אלה כעב תעופנה וגו' (ישעיה ס' ח'): ד"א והיה מדי חדש והרי שאירע ר"ח להיות בשבת ואמר הכתוב מדי חדש ומדי שבת היאך א"ר פנחס הכהן בן חמא בשם ר' ראובן באים שני פעמים אחד של שבת ואחד של ר"ח והעבים טוענין אותן בהשכמה ומביאין אותן לירושלים והם מתפללים שם בבקר והן טוענין אותן (לבתיהן) [ומחזירים לירושלים] מי אלה כעב תעופנה הרי של בוקר וכיונים אל ארבותיהן (שם) הרי של מנחה: [יבא כל בשר וגו'] אינו אומר יבואו כל ישראל אלא [יבא כל] בשר א"ר פנחס מהו כל בשר כל מי שבשר יצרו בעולם הזה זוכה לראות פני שכינה כדכתב עוצם עיניו מראות ברע (ישעיה ל"ג ט"ו) מה כתב אחריו מלך ביפיו תחזינה עיניך (שם שם יז): ד"א יבא כל בשר אפילו עכו"ם ולא כל עכו"ם אלא אותן שלא שעבדו בישראל משיח מקבלן ובזכות מה ישראל זוכין לכל הכבוד הזה בזכות ישיבה של ארץ ישראל שהיו יושבין ומצטערין בין האומות בעולם הזה וכן אתה מוצא באבות העולם אין סוף על מה שנצטערו על קבורת ארץ ישראל א"ר חנינא כל השקלים שכתוב בתורה סלעים ושל נביאים ליטרין בכתובים קינטירין ר' אבא בר יודן בשם רבי יהודה בר סימן חוץ מן השקלים ששקל אברהם לעפרון בקבורה שלקח הימנו שאינן אלא קנטרין (שקל בגמטריא קנטירין) ארץ ארבע מאות שקל כסף (בראשית כ"ג ט"ו) בא וראה ארבע מאות קנטרין של כסף נתן בקבורה וכן יעקב כל זהב שסיגל מימיו וכל ממון שהיה לו (מסר לו) [הכרה] כדי ליתן לפני עשו בקבורתו שלא יכנס עשו בקבורה לתוכה שנאמר בקברי אשר כריתי לי וגו' (שם נ' ה') וכן אתה מוצא בשעת סילוקו מן העולם משביע ליוסף ואומר לו אל נא תקברני במצרים (שם מ"ז כ"ט) ולמה כן רבי חנינא אומר דברים בגו רבי יוסי אומר דברים בגו אמר ריש לקיש בשם רבי אליעזר הקפר מפני שמתיה חיים בימות המשיח כמו שדוד אמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קט"ז ט') וכי ארץ ישראל ארץ החיים היא והלא בני אדם מתים בתוכה והלא חוצה לארץ היא ארץ החיים אלא ארץ ישראל מתים מצויין בתוכה וכיון שדוד אמר בארצות החיים שמתיה חיים לימות המשיח שאל רבי יוסי לריש לקיש אפילו כגון ירבעם בן נבט אמר לו גפרית ומלח שאל רבי חלבו לר' אמי כגון ירבעם בן נבט אמר לו שאלתי לריש לקיש ואמר לי גפרית ומלח שאל ר' ברכיה לרבי חלבו כגון ירבעם בן נבט אמר לו שאלתי לר' אמי ואמר לי שאלתי לריש לקיש וכן השיבני ואמר לי גפרית ומלח א"ר ברכיה אין אנו אומרים סתרה מהו שהשיבו גפרית אלא כלום עתיד הקב"ה ליפרע מרשעים בגיהנם אלא בגפרית ומלח אלא שחרב בית המקדש א"ר יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש כמה שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה (דברים כ"ט כ"ב) א"ר יוסי בן חלפתא חמשים ושתים שנים לאחר חורבן הבית לא עבר אדם בארץ ישראל כמה שכתב [על ההרים וגו' כי נצתו מבלי איש עובר וגו'] מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו (ירמיה ט' ט') ולמה מפני שהיתה בוערת באש שהושלך עליה כמ"ש ממרום שלח אש בעצמותי וגו' (איכה א' י"ג) (למה) [ומה שהיה] לאלקים ליפרע מן ירבעם בן נבט וחביריו [כבר פרע] מהן באותן שבע שנים שהייתה ארץ ישראל בוערת באש הוי אפילו ירבעם בן נבט וחביריו חיים הם לימות המשיח ומי גרם להם להנצל מדינה של גיהנם ולהיות קבורת ארץ ישראל [שנאמר וכפר אדמתו עמו] (דברים ל"ב מ"ג) א"ר הונא הכהן בן אבין בשם ר' אבא בן ימינא (ורבי) [רבי] חלבו ורבי חמא בר חנינא ר' חלבו אמר המת בחוצה לארץ והנקבר בח"ל שתי צרות בידו צרות המיתה וצרות הקבורה למה שכתב בפשחור ואתה פשחור וכל יושבי ביתיך [תלכו בשבי] בבבל תבא ושם תמות ושם תקבר (ירמיה כ' ו') ורבי חמא בר חנינא אמר המת בח"ל כיון שיבא מח"ל ונקבר בארץ אין בידו אלא מיתה אחת ומה מקיים ר' חמא בר חנינא שם תמות ושם תקבר שקבורת ארץ ישראל מכפרת לו ר' ברוקיא ור' אליעזר בן פדת הוו מטיילין (באילפס) [באילפא] ובאו ארונות מח"ל א"ר ברוקיא לר' אליעזר מה הועילו אילו בחייהן הניחו אותה ובמיתתם באו להם א"ל ר' אליעזר לא היא כיון שהן נקברין בארץ ישראל וניתן להם גוש עפר של ארץ ישראל מכפרת להם שנאמר וכפר אדמתו עמו (דברים ל"ב מ"ג) וא"כ הצדיקים שבח"ל הפסידו לאו למה א"ר אלעזר בשם ר' סימאי האלקים עושה להם מחילות בארץ והם מתגלגלים כנאדות ובאין לארץ ישראל וכיון שהן באין לארץ ישראל האלקים נותן להם נשמותיהן שנאמר נותן נשמה לעם עליה (ישעיה מ"ב ה') ויש מקרא מלא ביחזקאל וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם והבאתי אתכם אל אדמת ישראל (יחזקאל ל"ז י"ג) אותה שעה ונתתי רוחי בכם וחייתם (שם שם י"ד) הא למדת שמתי א"י לחיים לימות המשיח והצדיקים שבח"ל לבאין לתוכה וחיים עליה ואם כן אומות העולם שקוברין בארץ אף הם חיים לאו אמר ישעיה ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון (ישעיה ל"ג כ"ד) בל יאמרו שכיני הרעים נתערבנו אף אנו [לכך אף אנו] חיים עמהם אלא מי שהיה העם היושב בה [נשוא עון] איזה עם נשוי עון אותם שאמור עליהם מי כמוך נשוי עון ועובר על פשע לשארית נחלתו (מיכה ז' י"ח): וכמה הם ימות המשיח ר' עקיבא אומר ארבעים שנה שנאמר ויענך וירעיבך (דברים ח' ג') וכתב שמחינו כימות עניתנו (תהלים צ' ט"ו) מה עינוי להלן ארבעים שנה אף עינוי האמור כאן ארבעים שנה א"ר אבין מה טעמו של ר' עקיבא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז' ט"ו) ר' אליעזר אומר ארבע מאות שנה דכתב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו י"ג) וכתיב שמחינו כימות עניתנו (תהלים צ' ט"ו) ר' ברכיה בשם ר' דוסא הגדול אומר שש מאות שנה דכתיב כימי העץ ימי עמי (ישעיה ס"ה כ"ב) איזה עץ הסדן העושה שש מאות שנה ור' אליעזר ברבי יוסי הגלילי אומר אלף שנים דכתיב כי אלף שנים [בעיניך כיום אתמול] (תהלים צ' ד') וכתיב [כי] יום נקם בלבי [ושנת גאולי באה] (ישעיה סג ד') ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים ור' יהושע אומר ב' אלפים שנאמר כימות עניתנו (תהלים צ' ט"ו) ואין ימות פחות משני ימים ויומו של הקב"ה אלף שנים ור' אבהו אומר שבעת אלפים שנא' כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך (ישעיה ס"ב ה') וכמה משוש חתן על כלה שבעת ימים ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה ור' אומר אין את יכול למנות כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה (שם ס"ג ד') וכמה הם ימות המשיח שלש מאות וששים וחמשת אלפים שנים הם ימות המשיח ומתי ארץ ישראל בני ישראל חיים בהם ואוכלים אותם וכל הצדיקים שבחוצה לארץ באים במחילות לתוכה וכיון שהם באים לתוכה מיד הקב"ה נותן להם את נפשותיהם והם (אומרים) [עומדים] ואוכלים אותם עמהם שנאמר רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה (שם מ"ב ה'): אימתי מלך המשיח בא א"ר אלעזר סמוך לימות המשיח עשרה מקומות נבלעים עשרה מקומות נהפכין עשרה מקומות נהרגין ור' חייא בר אבא אמר אין מלך המשיח בא אלא בדור שפניו של כלב רבי אלעזר אומר בדור שראוי כלייה מלך המשיח בא ור' לוי אמר סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם:
מדרש אגדה
ר' יצחק פתח תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך (דברים כח מז), אמר להם הנביא לישראל אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה ונתקיים לכם וישכון ישראל בטח בדד (שם לג כח), עכשו כשעשיתם הרע בעיני תקראו איכה ישבה בדד (איכה א א). אילו זכיתם נתקיים לכם ליל שמורים הוא לה' (שמות מב מב), ועכשיו שלא זכיתם נתקיים לכם (בכה) [בכו] תבכה בלילה (איכה א ב). אילו זכיתם נתקיים עליכם וישבתם לבטח בארצכם (ויקרא כו ה), ועכשיו שלא זכיתם גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה (איכה א ג). אילו זכיתם נתקיים עליכם שלש פעמים בשנה (שמות כג יז), ועכשו שלא זכיתם דרכי ציון אבלות (איכה א ד). אילו זכיתם נתקיים עליכם ונתנך ה' אלהיך עליון (דברים כח א), ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם היו צריה לראש אויביה וגו' (איכה א ה). אילו זכיתם נתקיים עליכם והתהלכתי בתוככם וגו' (ויקרא כו יב), ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם ויצא מן בת ציון כל הדרה וגו' (איכה א ו). אילו זכיתם נתקיים עליכם ונזכרתם לפני ה' אלהיכם (במדבר י ט), ועכשיו שלא זכיתם נתקיים לכם זכרה ירושלם וגו' (איכה א ז). אילו זכיתם נתקיים עליכם ויאמר ה' סלחתי כדברך (במדבר יד נ), ועכשיו שלא זכיתם נתקיים לכם חטא חטאה ירושלם וגו' (איכה א ח). אילו זכיתם נתקיים עליכם כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויקרא טז ל), ועכשיו שלא זכיתם נתקיים לכם טומאתה בשוליה וגו' (איכה א ט). אילו זכיתם נתקיים עליכם לא יבוא עמוני ומואבי וגו' (דברים נג ד), ולא יחמוד איש וגו' (שמות לד כד), ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם ידו פרש צר וגו' (איכה א י), אילו זכיתם נתקיים עליכם ואכלתם לחמכם לשובע וגו' (ויקרא כו ה), ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם כל עמה נאנחים מבקשים לחם וגו' (איכה א יא). אילו זכיתם נתקיים עליכם בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו (דברים ה ל). ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם לוא עליכם כל עוברי דרך וגו' (איכה א יב). אילו זכיתם נתקיים עליכם אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ויקרא ו ו), ועכשיו שלא זכיתם נתקיים לכם ממרום שלח אש וגו' (איכה א יג). אילו זכיתם נתקיים עליכם ואשבור מוטות עלכם וגו' (ויקרא כו יג). ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם נשקד על פשעי וגו' (איכה א יד). אילו זכיתם נתקיים עליכם במסלה נעלה וגו' (במדבר כ יט). ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם סלה כל אבירי וגו' (איכה א טו). אילו זכיתם נתקיים עליכם ושמחתם לפי ה' אלהיכם (ויקרא כג מ). ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם על אלה אני בוכיה עיני וגו' (איכה א טז). אילו זכיתם נתקיים עליכם פתוח תפתח וגו' (דברים טו ח). ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם פרשה ציון בידיה (איכה א יז). אלו זכיתם נתקיים עליכם צדק צדק תרדוף (דברים טז ו), ועכשיו שלא זכיתם נתקיים לכם צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי וגו' (איכה א יח). אילו זכיתם נתקיים עליכם וקראתם בעצם היום הזה (ויקרא כג כא). ועכשו שלא זכים נתקיים לכם קראתי למאהבי המה רמוני וגו' (איכה א יט). אילו זכיתם נתקיים עליכם ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג ז). ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם ראה ה' כי צר לי (איכה א כ). אילו זכיתם נתקיים עליכם שמעו עמים ירגזון (שמות טו יד). ועכשיו שלא זכיתם נתקיים לכם שמעו כי נאנחה אני וגו' (איכה א כא). אילו זכיתם נתקיים עליכם תביאמו ותטעמו וגו' (שמות טו יז). ועכשיו שלא זכיתם נתקיים לכם תבא כל רעתם לפניך וגו' (איכה א כב). אמר ר' יהושע בן לוי נעשה בשבט בנימין ויהודה מה שלא נעשה בכל השבטים, דכתיב ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וגו' (איכה ד ו) ולא גלו ישראל מארצם עד שמעלו בה' ובתורתו, דכתיב וידעו כל הגוים כי בעונם גלו בית ישראל על אשר מעלו בי (יחזקאל לט כג), וכתיב שריך סוררים וחברי גנבים (ישעי' א כג). אמר ר' ברכיה שהיו מתחברים לגנבים, כולו אוהב שוחד (שם), שהיו אוהבים את הגזל, ורודף שלמונים (שם), היה אומר הדיין לחבירו שלם לי ואני אשלם לך. יתום לא ישפוטו (שם שם), אמר ר' יוחנן בראשונה היה אדם עולה לדין בירושלם. והיה הדיין משהה את דינו, והיה יוצא משם בפחי נפש, והיתה אלמנה פוגעת בו בדרך, ואומרת לו מה עשית בדינך, והוא אומר לא הועלתי כלום, היתה אומרת מה אם זה האיש לא הועיל כלום, אני על אחת כמה וכמה והיתה חוזרת, לקיים מה שנאמר יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם:
מדרש אגדה
תנו רבנן שבעה עבירות עשו ביום אחד הרגו כהן, נביא דיין, ושפכו דם נקי, וחללו את השם, וטמאו את העזרה, ויום שבת ויום כפורים היה, וכיון שעלה נבוזראדן התחל דמו של זכריה רותח, אמר להם מה טיבו של דם זה שהוא רותח, אמרו דם פרים [ואילים] וכבשים שהיינו מקריבין על גבי המזבח, מיד אמר להם אף היום עשו כן במקום אחר, מיד הביאו ושחטו והדם לא נתנדנד, אמר להם אמרו לי האמת ואם לא, היום לא אשאיר מכם אדם, ענו קצם לקצתם, ואמרו כי הקב"ה תובע עלבון זכריה ודמו ממנו, שהיה מתנבא עלינו ולא שמענו לו והרגנוהו, והוא דיין ונביא וכהן, מיד נטל נבוזראדן שמונים אלף פרחי כהונה והרגן עליו, עד שהגיע הדמים לקברו של זכריה, שנאמר פרצו ודמים בדמים נגעו (הושע ד' ב'), ועדיין הדם רותח בה שעתא נזף ביה נבוזראדן ואמר ליה אתה מבקש שאהרוג את האומה הזאת עליך, באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמם ואמר ומה אם זה רשע ואכזר ועובד פסל נתמלא רחמים על בני, אני שכתוב כי אל רחום וחנון וגו' (שמות ל"ד ו'), על אחת כמה וכמה, ורמז לדם ונבלע במקומו, והרבה הכעיסו לפני הקב"ה ועברו על תורתו אמר הקב"ה לישראל אפילו על עשרת הדברים עברתם עליהם, אני אמרתי בסיני אנכי (שמות כ' ב'), והם לא עשו כן אלא כיחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמיה ה יב), אני אמרתי לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות ב ג), והם אמרו אומרים לעץ אבי אתה וגו' (ירמיה ב' כ"ז), אני אמרתי לא תשא (שמות שם ז'), והם אמרו (אכן) [לכן] לשקר (נשבעו) [ישבעו] (ירמיה ה ב'). אני אמרתי זכור את יום השבת (שמות שם ה'), והם קדשי בזית ואת שבתותי חללת (יחזקאל כ"ב ח'). אני אמרתי כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב), והם אבי ואם הקלו כבך (יחזקאל כ"ב ז'). אני אמרתי לא תרצח לא תנאף לא תגנוב (שמות כ' י"ג), והם (הרוצח) [ורוצח] וגנוב ונאוף (הושע ד י), אני אמרתי לא תענה (שמות כ' ט"ו), והם וידרכו את לשונם קשתם, [שקר] (ירמיה ט' ב'). אני אמרתי לא תחמוד (שמות כ' ט"ז), והם ומדו שדות וגזלו (בתים) [ובתים ונשאו] ועשקו גבר וביתו (מיכה ב' ב'), ועל זה בא עליהם צרה שלא נהייתה בעולם, ואמרו כי סמוך לבית המקדש היה שם איש ושמו דואג בן יוסף, וכשמת הניח בן קטן לאמו, והיתה אמו מודדת אותו בטפחיים וטופח ובאצבע, ועל כל טופח וטופח שהיה התינוק גדל, היתה אמו נותנת משקלו זהב לבית המקדש, וכיון שהקיפו צרים על ירושלם ואכלו כל מה שיש בבתיהם, שי שלשה שנים וחצי באה ירושלם במצר ואכלו כל מה שיש להם, עד שעמדה האשה ושחטה את בנה, לקיים מה שנאמר ואכלתם את בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו (ויקרא כ"ו כ"ט), באותה שעה הניחה את בנה בחיקה, והיתה מגפפתו ומנשקתו. ואומרת אוי נא לאמך שלא שמחה בך, הידים שטענו אותך יקצצו, והפה שנשק יסתם, והשדיים שהניקו אותך ימסו, והרחם שיצאו ממנו יעקר, ולמה נקרא שמו רחם שהוא מתרחם, וכיון שגרמו עונות נהפכו אותו הרחמים לאכזריות, ונתאכזרה על בנה כנמייה הזו שהיא יולדת ואוכלת את בניה, והיתה רואה את דמו, והיתה בוכה עליו ומקוננת על מה שראתה, הדא הוא דכתיב ידי נשים רחמנות (איכה ד' י'). וכיון שראה ירמיה התחיל צועק ובוכה לפני הקב"ה, ואמר רבונו של עולם לאיזה אומה נעשית צרה כמו אלו היכן הם רחמיך, היכן הם חסדיך, לא כך כתיב בך כי אל רחום ה' (דברם ד' ל"א), הפכת אותם הרחמים לאכזריות, עמדת מכסא רחמים וישבת על כסא דין, דכתיב ראה ה' והביטה אם תאכלנה נשים וגו' (איכה ב' כ'), השיבה אותו רוח הקודש ואומרת לו איזה אומה ולשון שעשו כמו שעשו ישראל, אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא (שם שם). הוי במדה שאדם מודד בה מודדין לו, אוי לו לעין שראתה את כל אלה ולאוזן ששמעה, נשכבה בבשתינו ותכסינו כלמתינו, ואמרו חכמינו ז"ל מפני מה נאמרה מגלת איכה מאל"ף ועל תי"ו, לפי שעברו על התורה כולה שנכתבה מאל"ף עד תי"ו לפיכך לקו מאל"ף ועד תי"ו, ומתנחמים מאל"ף ועד תי"ו. אתה מוצא שכל הנבואות הרעות והקשות שנתנבא עליהם ירמיהו הקדים ישעיהו ורפאן, ירמיה אמר איכה ישבה בדד (איכה א א), ישעיה אמר (בכה) [בכו] לא תבכה (ישעיה ל יט), ירמיה אמר גלתה יהודה מעוני (איכה שם ג), ישעיהו אמר ונשא נס לגוים ונפוצות יהודה יקבץ (ישעיה יא יב), ירמיה אמר דרכי ציון אבילות (איכה א' ד'), ישעיה אמר דרך לעבור גאולים (ישעיה נ"א י') ירמיה אמר היו צריה לראש (איכה א ה), ישעיה אמר דרך לעבור גאולים (ישעיה נ"א י') ירמיה אמר היו צריה לראש (איכה א ה), ישעיה אמר נכון יהיה הר ה' בראש ההרים (ישעיה ב ב), ירמיה אמר ויצא מבת ציון כל הדרה (איכה א ו), ישעיה אמר ובא לציון גואל (ישעיה נט כ), ירמיה אמר זכרה ירושלים (איכה א' ז'), ישעיה אמר ובא לציון גואל (ישעיה נט כ ), ירמיה אמר זכרה ירושלים (איכה א' ז'), ישעיה אמר לא תזכרנה הראשונות (ישעיה ס"ה י"ז), ירמיה אמר חטא חטאה ירושלם (איכה א' ח'), ישעיה אמר מחיתי כעב פשעיך וגו' (ישעיה מ"ד כ"ב), ירמיה אמר טומאתה בשוליה (איכה א' ט'), ישעיה אמר (ולא יעבור בו טמא) [לא יעברנו טמא] (ישעיה ל"ה ח'), ירמיה אמר ידו פרש צר (איכה א' י'), ישעיה אמר והיה ביום ההוא יוסיף ה' [שנית] ידו וגו' (ישעיה יא יא), ירמיה אמר כל עמה נאנחים וגו' (איכה א יא), ישעיה אמר לא ירעבו ולא יצמאו וגו' (ישעיה מט י), ירמיה אמר לוא אליכם כל עוברי דרך (איכה א' י"ב), ישעיה אמר והיה שם מסלול ודרך (ישעיה סה ח), ירמיה אמר ממרום שלח אש וגו' (איכה א' י"ג) ישעיה אמר עד יערה עלינו (ישעיה ל"ב ט"ו), ירמיה אמר נשקד עול פשעי וגו' (איכה א יד), ישעיה אמר התפתחי מוסרי צוארך וגו' (ישעיה נב ב), ירמיה אמר סלה כל אבירי (איכה א' ט"ו), ישעיה אמר סלו סלו המסלה (ישעיה ס"ב י'), ירמיה אמר על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים (איכה א טז), ישעיה אמר כי עין בעין יראו (ישעיה נב ח) ירמיה אמר פרשה ציון בידיה וגו' (איכה א יז), ישעיה אמר נחמו נחמו עמי (ישעיה מ א), ירמיה אמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי (איכה א יח), ישעיה אמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיה ס כא), ירמיה אמר קראתי למאהבי וגו' (איכה א יט), ישעי' אמר וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהלה (ישעיה ס יח), ירמיה אמר ראה ה' והביטה (איכה א כ), ישעיה אמר וראיתם ושש לבכם וגו' (ישעיה סו יד), ירמיה אמר שמעו כי נאנחה אני (איכה א כא), ישעיה אמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ"א י"ב). ירמיה אמר תבא כל רעתם לפניך (איכה א' כ"ב), ישעיה אמר והביאותים אל הר קדשי וגו' (ישעיה נו ז), ואלו ישראל חוזרין בתשובה הקדוש ב"ה מרחם עליהם, שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיה נ"ה ז'). וצריכים ישראל שלא לשמוח בימים האלו, מן י"ז בתמוז עד תשעה באב, שכן מצינו שכל הרעות שנתחדשו לאבותינו באלו הימים נתחדשו, וצריכים ישראל לנהוג בהם כמנהג אבילות, ולא לשמוח בהם, שבשבעה עשר בתמוז באו חמש גזירות, נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס הרשע את התורה, והעמיד צלם בהיכל, ובתשעה באב נגזרה גזירה על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל, וחב בית הראשון והשני, ונלכדה ביתר, ונחדשה העיר. ושנו חכמינו ז"ל משנכנסת אב ממעטין משמחה, וכל המקבל עליו אבל אלו הימים זוכה לראות בשמחתם, דכתיב שמחו את ירושלם וגו' (ישעיה ס"ו י'):