איכה ה:כא מדרש: מדרש תהילים, איכה רבה, פסיקתא דרב כהנא ומדרש לקח טוב

בשלום יחדו. אמרו ישראל כל הנביאים יחדו בשלומי. א"ר כל הנביאים פותחין בחובות וחותמין בנחמות. ר' אליעזר אומר כל הנביאים פותחין בתוכחות וחותמין בנחמות חוץ מירמיה שחתם בדברי תוכחות. הדא הוא דכתיב (ירמיה נא סד) ככה תשקע בבל ולא תקום. אמר לו ר' יוחנן אף הוא בדברי נחמות חתם לפי שהיה רואה ירמיה ומתנבא בחורבן בית המקדש (חתם) יכול בחורבן בית המקדש חתם תלמוד לומר (שם) עד הנה דברי ירמיהו. במפלתן של מחריבים חתם ולא חתם בדברי תוכחה. והא כתיב (ישעיה סו כד) והיו דראון לכל בשר. בעכו"ם הוא עוסק. והא כתיב (איכה ה כב) כי מאס מאסתנו. השיבנו תחת כי מאס מאסתנו. כי אתה ה' לבדד בעולם הזה. באותה שעה לבטח תושיבני:

הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁלְךָ הוּא הֲשִׁיבֵנוּ. אָמַר לָהֶם שֶׁלָּכֶם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, ז): שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, נְאֻם ה', אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁלְךָ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה, ה): שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה. חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם, כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן. דָּבָר אַחֵר, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (מלאכי ג, ד): וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת, כִּימֵי עוֹלָם, זֶה משֶׁה, דִּכְתִיב (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ. וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיוֹת, כִּשְׁנוֹת שְׁלֹמֹה. רַבִּי אוֹמֵר: כִּימֵי עוֹלָם, כִּימֵי נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, ט): כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי. וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת, כִּשְׁנוֹת הֶבֶל, שֶׁלֹא הָיְתָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עֲדַיִן בָּעוֹלָם.

[יד] בארץ בנימן (שם א:א), ניתן חלקו של בנימן בארץ. מה בנימן לא נתברך אבינו יעקב שהוא מעמי' שנים עשר שבטים עד שנולד בנימן, כך מכל הנביאים שנתנבאו על ירושלם לא נתבררה נבואתן עד שעמד ירמי'. או מה בנימן כל ימים שהיה במעי אמו לא מתה, וכיון שיצא ממנ' מתה, הד"ה דכת' ויהי בצאת נפשה כי מתה (בראשית לה:יח), כך כל ימים שהיה ירמיהו בתוך ירושלם לא חרבה, וכיון שיצא ממנה חרבה. הוא שירמיה או', פיתיתני י"י ואפת (ירמיה כ:ז), שדלתני י"י ואשתדלית, אפקתני מן גובה וחרבתנה. אתמול אמרת לי, הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמר קנה לך את שדי (שם לב:ז), ועכשיו חזקתני ותוכל (שם כ:ז). או מה בנימן אחרון לכל השבטים, אף ירמיה אחרון לכל הנביאים. לא כבר נתנבאו אחריו חגי זכריה ומלאכי, ר' לעזר ור' שמואל בר נחמן. ר' לעזר א' קיצרי נבואה היו. א"ר שמואל בר נחמן כבר היתה נבואה פקוד' בידן ביד חגי זכריה ומלאכי. ר' לעזר ור' יוחנן. ר' לעזר א' כל הנביאים פתחו בדברי תוכחות וחתמו בדברי נחמות, חוץ של ירמיה, שחתם בדברי תוכחו' וא' ככה תשקע בבל ולא תקום (ירמיה נא:סד). א"ר יוחנן עוד בדברי נחמות חתם גם הוא, לפי שהיה חוזר ומתנבא על חורבן בית המקדש יכול בחורבן בית המקד' חתם, ת"ל עד הנה דברי ירמיה (שם), במפולת מחריביו חתם. וישעיה לא חתם בדברי תוכחות, והכת' והיו דראון לכל בשר (ישעיה סו:כד), בגוים הוא עסוק. והכת' כי אם מאס מאסתנו (איכה ה:כב), השיבנו (שם כא) תחת כי אם מאס מאסתנו.