אסתר א:ב מדרש: ספרי דאגדתא, אסתר רבה ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

[אסתר א ב] בימים ההם כשבת. בשעה שבקש אחשורוש לישב על כסא שלמה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע אל תנבל כסא כבודך, והאיך בא לידו הכסא, אחר מיתת שלמה, בא ועלה שישק מלך מצרים, ונטלה בכתובת בתו, דכתיב ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים (דה"ב יב ב), בא סנחריב ונטלה ממצרים, והביא עמו לארץ ישראל, כשעלה להלחם בירושלים, ואותה שעה שנפל סנחריב, נטלה חזקיהו והצליח [בכל מלכותו], שנאמר ויצליח חזקיהו בכל מעשהו (דה"ב לב ל), בשלמה כתיב וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה (דה"ב ט כג), ובחזקיה כתיב ורבים מביאים מנחה לה' ומגדנות לחזקיהו (דה"ב לב כג), בשלמה כתיב וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה (דה"ב ט כג), ובחזקיהו כתיב בעת ההוא שלח מרודך וגו' (מ"ב כ יב), וכשראה חזקיהו את הכסא אמר מה ראה שלמה אבי לעשות שש מעלות לכסא, אלא כנגד ששה בנים שעתידים לצאת מזרעו של דוד שיהיו בהם ששה מדות ואלו הן שלמה יאשיהו דניאל חנניה מישאל ועזריה, וברוח הקודש עשאו כנגד ששה מלכים שעתידין לישב עליו, ואלו הן שלמה, רחבעם, חזקיה, אמון, מנשה, יאשיהו, ועלה פרעה נכה ונלחם ביאשיהו, ונטלה לישב עליה, ולא היה יודע (מנהגו) [מנגנו], והכהו הארי על ירכו, והיה צולע, ונקרא שמו פרעה נכה, ומתרגמינן פרעה חגירא, וכשבא נבוכדנצר למצרים, ומצא הכסא והוליכה לבבל וביקש לישב עליה, ולדון את צדקיהו ברבלה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה [רבש"ע] יתקיים בנו הכתוב ואויבינו פלילים (דברים לב לא), אף הוא לא היה יודע מנהגו של מנגנון, והכהו הארי על צד שמאלו ונפל ממנה, ועליו הכתוב אומר איך נפלת משמים הילל בן שחר (ישעיה יד יב), וכי משמים נפל, אלא מכסא נפל, שנאמר בו וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט כג), וכשמלך דריוש והחריב לבבל נטלו והוליכו לעילם אשר במדי, הה"ד ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מט לח), ואעפ"כ לא ישב עליו, וכשעלה אחשורוש בנו, הביא חכמים לעשות כמותו, ולא יכלו לעשות כמותו, ובאי זה צד היה עשוי, היה מכובש באבנים טובות ומרגליות, כמוהו לא נעשה לכל מלך, ושש מעלות היו לו, ומשש מעלות היה עולה בו, ושש דרכים היה לו, ועל כל דרך שש מעלות, ועל כל מעלה שני אריות, ובמגנון היה עולה, וכיון שהמלך דורס היו האריות פושטין את ידיהן זה מזה וזה מזה, והיה כתב מורשם בידיהם, פנה לימינו וקורא לא תכירו פנים במשפט, פנה לשמאלו והיה קורא לא תקח שוחד, וכן בכל י"ב אריות, כתוב בהן כגון אלו הפסוקים, וכל מעלה היה מכובשת באבנים טובות, מהן לבנות ומהן ירוקות אדמדמת, ואבני קריסטלינון, ואילני תמרים מקיפין לכסא, מכורכין בבגדי שש, וטווסין של שן מוכנין, כנגד כנפי הנשרים, ושני עמודים של שיש על ראשי האריות, ושני אריות של זהב חלולים משני צדי הכסא, והיו מלאים מכל מיני בשמים, ושתי קתדראות, היו עומדין משני צדי הכסא, אחד, לגד החוזה, ואחד לנתן הנביא, ושבעים קתדראות מקיפין, לכסא לשבעים זקנים, ועל כל דרך ודרך שני אריות ושני נשרים עומדים על רגליהם, זה כנגד זה, וכשהמלך עולה לכסא נותן רגלו על מעלה הראשונה, חוזר הגלגל בתוך המגנון, והארי, פושט את ידו של ימין, והנשר גפו של שמאל, והמלך נשען עליהם, ועולה למעלה השנייה, עמד על המעלה, וגלגל חוזר, והנשר פושט גפו של ימין, והארי ידו של שמאל, והמלך נשען עליהם ועולה, וכן לכל מעלה ומעלה, והיה טווס של כסף טען במגנון למלך ומושיבו על הכסא, והנשרים פורסים גפיהם, והיו עולים במגנון, ומסככים למעלה מראשו, ויונה של זהב, יורדת מן העמוד, ופותחת את הארון, ונוטלת את התורה, ונותנה אותה על ברכיו, לקיים מה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (דברים יז יט), וארי פושט ידו, ונוטל העטרה ונותנה על ראשו, והעומדים [שם] אומרים תקום מלכות בית דוד לעולם. ועל כל מעלה ומעלה היו בו חיות טהורות כנגד טמאות, במעלה הראשונה שור וכנגדו ארי, שניה טלה [וכנגדו] זאב, שלישית גדי [וכנגדו] נמר, רביעית צבי [וכנגדו] דוב, חמישית נשר [וכנגדו] יונה, ששית נץ [וכנגדו] צפור, והוא עולה ונותן שלום ביניהן, והיה קורא על כל מעלה ומעלה פסוק אחד, על מעלה ראשונה אומר תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים יט ח), בשניה עדות ה' נאמנה מחכימת פתי (שם שם), בשלישית פקודי ה' ישרים משמחי לב (שם שם ט), ברביעית מצות ה' ברה מאירת עינים (שם שם), בחמישית יראת ה' טהורה עומדת לעד (שם שם י), בששית משפטי ה' אמת צדקו יחדו (שם שם), ואחר כך וישב שלמה על כסא ה', וכהן גדול וסנהדרין באין ושואלין בשלומו ויושבין מימינו ומשמאלו ודנין עמו את הדין, וכשהיו באין העדים לפני המלך, המגנין פוקים, והגלגלים חוזרין, והאריות נוהמין, והנשרים פורחין, והטווסין מצפצפין, וכל כך למה, לחטוף לבם ויעידו האמת, וכיון שראה אחשורוש, ביקש לישב עליו ולא יכול, שלח והביא אומנין מצור ומאלכסנדריא, ולא עשו כמותו, ועשה כסא וישב עליו, ושלש שנים עסקו בו, לקיים מה שנאמר בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו.

[אסתר א, ב] בימים ההם כשבת המלך אחשורוש. זש"ה והוא מהשניא עידניא וזימניא (דניאל ב כא), מתחילתו של בריאת העולם הבכורות היו מקריבין, והן היו נוטלין את הגדולה, וכן את מוצא כשהרג קין את הבל, לא נבנה העולם מהם, וניתנה הגדולה לשת, שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר (בראשית ד כה), ונתן שת לאנוש, ואנוש לקינן עד נח, ונח נתן את הגדולה לשם, ושם היה לו שני בנים, ולא נתן את הגדולה לא ראשון ולא לשני, שכן הוא אומר בני שם עילם ואשור (בראשית י כב), ונתן את הגדולה לארפכשד, שהיה עומד אברהם ממנו, ונתן אברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב נתן את המלכות ליהודה, ויהודה נתן לבנו לפרץ, עד שהגיע לצדקיהו, כיון שגלה צדקיהו נטל נבוכדנצר המלכות ממנו, אמר הקב"ה כל ימים שהיה המלכות ביד בניי, הייתי מגלגל עמהם, זה עומד רשע, וזה עומד צדיק, זה לווה וזה פורע, עכשיו שניטלה מלכות מבניי, תחזור לבית אביה, עילם היה בכורו של שם, ובשביל ישראל נטלה מלכות מארפכשד שהן מבני בניו, ותחזור מלכות לעילם שהיתה שלו, שנאמר כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, ואין שושן אלא עילם, שנאמר ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה (דניאל ח ב). ד"א בימים ההם. כשעלה נבוכדנצר והחריב את בית המקדש, והגלה את צדקיהו ואת ישראל לבבל, העלה הכסא שעשה שלמה המלך בחכמתו, שנאמר ויעש המלך כסא שן גדול וגו' (מ"א י יח), מכובש באבנים טובות ומרגליות, ושש מעלות היו לכסא, וכל מעלה ומעלה (וכו' כדלעיל) [מכובשת באבנים טובות ומרגליות (הם) [מהם] לבנות ירקרקות ואדמדמות, ויש בהם בזכוכית טובה קריסטאלי, ואילני תמרים היו מקיפין לכסא, מכוסין בבגדי שש לבן, ועל ראשיהם טווסין של שן מכוונים כנגד גפי נשרים, ושני אריות של זהב היו עומדים על מעלה ראשונה, ושני עמודים של שיש היו עומדים על ראש האריות, ושני גפנים של זהב עומדות משני צדי הכסא, ומצילות על ראשי העמודים, ושני אריות של זהב חלולים היו עומדות כנגד הראשון, והיו מלאים כל מיני בשמים, שהיו זולפים בשמים, כשהיה המלך שלמה עולה, ושני קתדראות של זהב היו משני צדדי הכסא, אחד לכהן גדול ואחד לסגן, (נ"א אחד לגד החוזה ואחד לנתן הנביא), ושבעים קתדראות מקיפין לכסא של שבעים זקנים סנהדרי ישראל, וכשהיה המלך שלמה עולה לכסא, היה נותן רגלו על מעלה חוזר גלגל של מנגנון, ארי פושט ידו על ימין, הנשר פושט ידו על שמאל, והמלך נשען עליהם ועולה, כך היה עושה על כל מעלה ומעלה, וכשהיה עולה לראש הכסא, הנשרים פורשים גפיהם, ועולים במנגנין, והיו מכסין למעלה על ראשו של מלך, ויונה של זהב יורדת מן העמוד במנגנין, ופותחת הארון ולוקחת ס"ת, ונותנת לתוך ידו של מלך, לקיים מה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, וכשהיה הכהן גדול והזקנים שואלים בשלום המלך, יושבים מימינו ומשמאלו, ודנין עמו הדין, וכשמעלים את העד לפני שלמה, היו מנגנות פוקעים, גלגלות חוזרים, אריות נוהמין, נשרים פורחין, טווסין רצין, ולמה לחטוף לבם של עדים, בשביל שיעידו אמת, וכשהגלוהו נבוכדנצר רצה לישב עליו ולדון את צדקיהו ברבלתה, באותה שעה אמרו ישראל נתקיים עלינו מה שנאמר ואויבינו פלילים, ולא היה יודע מנגנון, פרש רגלו פקע תנין של כסף, שהיה חוזר בתוך המנגנון, והכה אותו על יריכו של שמאל, והיה מצטער ממנה עד יום מותו, [וי"א פרעה נכה שבה אותו מירושלים והביאו למצרים ובקש לעלות ולישב עליו והכה אותו הארי על ירכו, והיה צולע, לפיכך נקרא פרעה נכה]. וכשהחריב נבוכדנצר הרשע את ירושלים ובא לכבוש את מצרים, מצא הכסא שם, ונטלו והוליכו לבבל לישב שם, והכישו הארי ונפל ממנו, וכה"א איך נפלת משמים, וכי משמים נפל, אלא שבקש לישב על הכסא של מי שנתנה לו חכמה מן השמים. וכשמלך דריוש, והחריב את בבל, נטל את הכסא והביאו למדי, ולא ישב אדם עליו, וכשמלך אחשורוש שלח והביא חכמים ממצרים לעשות כדמות הכסא, ולא יכלו לעשות, ועשו לשמו כסא אחר, לכך נאמר כשבת המלך אחשורוש על כסא וגו'].

[אסתר א, ב] בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו. אמרו חכמים כשמלך אחשורוש בקש לישב על כסא שלמה, דכתיב בה וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט כג), אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כסא שכתוב בו כסא ה', ישב עליו אותו רשע, עשה למען שמך, ואל תנבל כסא כבודך, והיאך נמצא כסא זה במדי, לאחר מיתתו של שלמה עלה שישק מלך מצרים ונטלו בכתובת בתו, הה"ד ויהי בשנה החמישית עלה שישק מלך מצרים על ירושלים (דה"ב יב ב) (כדלעיל עד בשנה השלישית ישב עליו ועשה משתה לכל שריו ועבדיו, הה"ד בשנת שלש למלכו וגו').