אסתר א:יט מדרש: ספרי דאגדתא, אסתר רבה ומדרש תהילים

[אסתר א יט] ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. אמר ר' חנינא בר אבהו כתיב כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה (איוב ה יח), בלשון זה ניטלה המלכות מזקנה, שנאמר ונתנה לרעך הטוב ממך (ש"א טו כח), ובו בלשון חזרה לה המלכות, שנאמר ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה.

[אסתר א, יט] אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף. אם רצונך מן הגרוטאות שבביתי אני מביא, ושוקל על ידי האומנים, והם טבעו המטבע על שמך, להביא אל גנזי המלך, אמר לו אחשורוש הואיל ואתה מבקש לקחתם ממני, אם אותם היהודים שהם משכימים ואומרים ה' אלהינו ה' אחד, איני מוכרן לך, שהם פקדון בידי, ומתיירא אני שלא יעשה לי כשם שעשה לפרעה ולסיחון ולעוג ולשלשים ואחד מלכים ולסיסרא וליבין ולסנחריב, זכור אני מה שעשה לנבוכדנצר שהחריב את ביתו, שנתענה עם כל חיה ועם כל בהמה, וכן לבלשצר, ועליהם הכתוב אומר משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כג), אף אני קשה לי, אמר לו המן אמת הן כל הדברים שאמרת, שהיו בזמן שהקב"ה רצוי להם, אבל עכשיו שנחרב ביתו ומקדשו, הוא כעוס עליהם, א"ל אני סוכם לך חשבון ס' ריבוא כשיצאו ממצרים, נתנו ס' ריבוא בקע לגלגולת, והרי עולה (פירוש שלך) מבקע לגלגולת עשרת אלפים ככר כסף, ובשקל שהם שוקלין להקב"ה אני שוקל לך, לכך נאמר ועשרת אלפים ככר כסף, א"ל המלך אם אתה מבקש ליקח אותם, אני מוכר לך, אלא בשביל כבודך, בוא אני ואתה ונפיל גורלות, אם עלו הן בידך והכסף בידי, אני מוכרן לך, אבל אם יעלו הם בידי והכסף בידך, איני מוכר לך, שהם פקדון בידי, הפילו שניהם גורלות, ורוח הקדש צווחת על עמי ידו גורל (יואל ד ג), ועל עוונותיו של המן עלה העם בידו, וא"ל אני שוקל לך את הכסף, והיצר להמן צרה גדולה על הכסף, ראה המלך שהצר לו על הכסף, אמר לו הכסף נתון לך, איני מבקש לא משכרן ולא מהפסידן.

וַיֹּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָֹּׂרִים (אסתר א, טז), מָה רָאָה מְמוּכָן לִקְפֹּץ בְּעֵצָה תְּחִלָּה, מִכָּאן שֶׁהֶדְיוֹט קוֹפֵץ בָּרֹאשׁ. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר דִּינֵינוּ כְּדִינֵיהֶם, וָחֳרִינָא אָמַר אֵין דִּינֵנוּ כְּדִינֵיהֶם, מַאן דְּאָמַר דִּינֵינוּ כְּדִינֵיהֶם, כְּדִתְנַן דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַטְּהָרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּמַאן דְּאָמַר אֵין דִּינֵינוּ כְּדִינֵיהֶם, מַה מְּקַיֵּם וַיֹּאמֶר מְמוּכָן, נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה נִרְאִין דִּבְרֵי מְמוּכָן. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תְּלָתָא אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה מְסַטַּרְתּוֹ בַּקּוּרְדָּקִין שֶׁלָּהּ עַל פָּנָיו לְכָאן וּלְכָאן. וָחֳרִינָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁלֹא הִזְמִינָה אֶת אִשְׁתּוֹ לִסְעוּדַת נָשִׁים. וָחֳרִינָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהַשִֹּׂיאָהּ לַמַּלְכוּת. מַאן דְּאָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה מְסַטַּרְתּוֹ בַּקּוּרְדָּקִין שֶׁלָּהּ עַל פָּנָיו לְכָאן וּלְכָאן, שֶׁאָמַר, לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה. וּמַאן דְּאָמַר עַל יְדֵי שֶׁלֹא הִזְמִינָה אֶת אִשְׁתּוֹ לַסְּעוּדַת נָשִׁים, שֶׁאָמַר כִּי יֵצֵא דְּבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן, הָדָא הִיא דְּלָא הֲוַת תַּמָּן. מַאן דְּאָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהַשִֹּׂיאָהּ לַמַּלְכוּת, שֶׁאָמַר וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.