וְיַפְקֵ֨ד הַמֶּ֣לֶךְ פְּקִידִים֮ בְּכָל־מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתוֹ֒ וְיִקְבְּצ֣וּ אֶת־כָּל־נַעֲרָֽה־בְ֠תוּלָה טוֹבַ֨ת מַרְאֶ֜ה אֶל־שׁוּשַׁ֤ן הַבִּירָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַנָּשִׁ֔ים אֶל־יַ֥ד הֵגֶ֛א סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וְנָת֖וֹן תַּמְרוּקֵיהֶֽן׃
ספרי דאגדתא
[אסתר ב, ג] ויפקד המלך פקידים ויקבצו את כל נערה בתולה. כמה טרחות נתן זה בעולם, וכמה אינגריות של נשים מכל מקום באו לדרשו, וכמה בני אדם היו נותנין את ממונן להוליך את בנותיהן לשם שישאו למלך, וכמה בני אדם היו נותנין את ממונן להטמין את בנותיהן, והיתה אסתר מתוקנת מלפני הקב"ה, שכן הוא אומר והנערה אשר תיטב בעיני המלך, בעיני אחשורוש אין כתיב כאן, אלא בעיני המלך, זה מלכו של עולם, וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן.
אסתר רבה
וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ (אסתר ב, ג), מָה רָאָה, אָמַר רַבִּי הוּנָא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מְבַזּוֹת בִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל כְּעוּרוֹת, וְאֵין כָּל בְּרִיָה מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ בָּאוּ לִידֵי הַמְּסַפֵּק הַזֶּה. רַבִּי חֲנִינָא בַּר שִׁילְקָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִין, יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דָּרִים בְּחָצֵר אַחַת, וְשָׁפָה יִשְׂרָאֵל קְדֵרָתוֹ וְנָגַע בָּהּ הַגּוֹי, אֵינָהּ טְמֵאָה, שָׁפָה הַגּוֹי קְדֵרָתוֹ וְנָגַע בָּהּ יִשְׂרָאֵל, הוּא אוֹמֵר טְמֵאָה. וַאֲפִלּוּ נָפְלוּ לְתוֹכָהּ כַּמָּה שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הוּא אוֹכְלָהּ, וְאִם יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ לְתוֹכָהּ, הוּא שׁוֹבְרָהּ. כָּךְ כְּתִיב (ירמיה נ, כט): הַשְּׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת וגו'. וְכִי כֶּסֶף נָטְלָה שֶׁתִּתֵּן כֶּסֶף, זָהָב נָטְלָה שֶׁתִּתֵּן זָהָב. (איכה ה, יא): נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם לְהוּטִים אַחַר הָעֶרְוָה חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם אֻמָּה שֶׁאֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת מִכֶּם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יג, יז): הִנְנִי מֵעִיר עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ, וּמַה מְּבַקֶּשֶׁת מִכֶּם (ישעיה יג, יח): וּקְשָׁתוֹת נְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה וּפְרִי בֶטֶן לֹא יְרַחֵמוּ וגו'. אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים, מָחוּי הָיָה וְהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַבְּתוּלוֹת, וְדִכְוָותֵיהּ אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים, שָׁחוּף הָיָה וְהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַנָּשִׁים.
מדרש לקח טוב
ותיטב הנערה בעיניו וגו' ויבהל את תמרוקיה. כענין שנאמר ונתון תמרוקיהן (אסתר ב ג):