אסתר ג:י מדרש: אסתר רבה, ספרי דאגדתא ומדרש שכל טוב

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
רַב פָּתַח (דברים כח, סו): וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד, רַבָּנָן וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה, רַבָּנָן אָמְרֵי וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ חִטִּים לְשָׁנָה. (דברים כח, סו): וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ חִטִּין מִן הַסִּידְקִי. וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לוֹ מִן הַפַּלְטֵר. וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לוֹ חִטִּים לְשָׁלשׁ שָׁנִים. וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לוֹ חִטִּים לְשָׁנָה. וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לוֹ חִטִּים מִן הַסִּידְקִי. מְתִיבִין רַבָּנָן לְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְהַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר מַהוּ, אָמַר לָהֶם לֹא דִבְּרָה תּוֹרָה בַּמֵּתִים. דָּבָר אַחֵר, וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד, זֶה שֶׁהוּא נָתוּן בִּדְיוֹטִי שֶׁל קֵיסָרִין. וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, זֶה שֶׁהוּא יוֹצֵא לִדּוֹן. וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ, זֶה שֶׁהוּא יוֹצֵא לְהִצָּלֵב. רַב פָּתַר קְרָיָיה בְּהָמָן, וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד, מֵעֵת לְעֵת מֵהֲסָרַת טַבַּעַת. וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, בְּשָׁעָה שֶׁהַכְּתָבִים פּוֹרְחִין. וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ (אסתר ג, יד): לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה.

[אסתר ג י] ויסר המלך את טבעתו. רבנן אמרין אחשורוש היה שונא את ישראל יותר מהמן, מנהגו של עולם דרכו של לוקח לתת ערבון למוכר, ברם הכא ויסר המלך את טבעתו.

וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן (אסתר ג, י), רַבָּנָן אָמְרִין אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵהָמָן הָרָשָׁע, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּרְכּוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ לִתֵּן עֵרָבוֹן לַמּוֹכֵר, בְּרַם הָכָא הַמּוֹכֵר נוֹתֵן עֵרָבוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן.