אסתר ו:א מדרש: ספרי דאגדתא, פסיקתא דרב כהנא, אסתר רבה ומדרש שכל טוב

[אסתר ו, א] בלילה ההוא נדדה שנת המלך. א"ר יוחנן נדדה שנת מלכו של עולם, וקרא לאבות העולם, ואמר להם בניכם נתחייבו כלייה, אמרו לפניו רבש"ע מפני מה, אמר להם מפני שלא קידשו את שמי בימי נבוכדנצר הרשע, ועשאוני כמו שאין בי כח להציל, אמרו לפניו רבונו של עולם כל מה שתרצה עשה מהם, כיון שראה הקב"ה שגברה מידת הדין, עמד מכסא דין, וישב על כסא רחמים, ואמרה כל פמליא שלו לפניו, רבונו של עולם לא בראת העולם אלא בשביל תורה שנתת לישראל, והכל עומד בזכותן של ישראל, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), אם אומה זו אתה מאבד, אנו מה תהא עלינו, אמר להם לא יפה עשו לפני, אמרו לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שמיראה עשו את הדבר הזה, מיד נתמלא הקב"ה רחמים על ישראל, שלח וקרא לכל עצי בראשית, אמר להן מי יתן נפשו לתלות עליו רשע, תאינה אמרה אני אתן את נפשי לתלותו עלי, וממני מביאין ביכורים ישראל לבית המקדש, ולא עוד שבי נמשלו ישראל, שנאמר כביכורה בתאינה בראשיתה וגו' (הושע ט י), גפן אמר אני אתן את נפשי, שממני מנסכין יין בבית המקדש, ולא עוד אלא שבי נמשלו ישראל, שנאמר גפן בוקק ישראל (הושע י א), וכו' כדלעיל, וכיון שקיבל עליו קוץ השתיק הקב"ה כל עצי בראשית, ואמר הואיל ונתת נפשך לתלות עליך רשע זה, שרצה לאבד בני ישראל בניי, יתלה עליך, באותה שעה קרא אותו רשע לחכמיו ואמר להם, עשו לי עץ גבוה חמשים אמה לתלות מרדכי עליו, כדי שיראו אותו כל המדינות, אמרו לו אין נמצא עץ גבוה חמשים אמה אלא בדירה שלך, מה עשה אותו רשע, סתר כל אכסדרה שלו, ונטל קוץ מביתו והכינו ונפל עליו מודדו, מיד השיבו גבריאל ואמר לו לך נאה העץ ולעצמך מששת ימי בראשית מתוקן. ורבנן אמרו נדדו עליונים ונדדו תחתונים, ורבא אמר שנת אחשורוש ממש, נפלה מילתא בדעתיה ואמר מאי האי דזמינתה אסתר להמן בהדאי, דילמא עצה קא מיעצי עלויה דההוא גברא למיקטליה, הדר אמר אי הוי הכי לא הוי איניש דרחים עלי דהוה מודע לי, חזר ואמר דילמא איכא איניש דעביד לי טובו ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא אתו ומגלי לי, ועוד אמרו חכמים, ירד מיכאל אצל אחשורוש, ונדד שנתו כל הלילה וחבטו בקרקע שס"ו פעמים, כו' כדלעיל עד והמן נדחף אל ביתו, אבל מבתו וחפוי ראש ממה שאירע לו.

[יז] דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשר לחדש הזה (שמות יב:ג). א"ר יוחנ' והלא אינו יפה אלא מדירן ואת אומר מבעשור, אלא מלמד שהיו קשורים לכרעי מטותיהם של ישר' מבעשור, והיו המצריים נכנסין ורואין אותן ונפשן פורחת מעליהן. ר' חייא בריה דר' אדא דיפו משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח (שמות יב:כא), שיהא כל אחד ואחד מכם מושך אלוהו של מצרי ושחטו לפניו, ודרגשה ליה ימלל. ר' חלבו בשם ר' יוחנן הכא את או' בעשור לחדש הזה (שמות יב:ג), ולהלן את או' והעם עלו מן הירדן בעשור (יהושע ד:יט). ר' חייה בשם ר' יוחנ' לקיחתו עמדה להם בירדן, ואכילתו עמדה להן בימי המן. ואכלו את הבשר בלילה הזה (שמות יב:ח), בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו:א). ר' ברכיה בשם ר' אבהו דרש נחום ברבי סימאי בטרסוס, ויקחו להם איש (שמות יב:ג) זה הקב"ה, דכת' ביה י"י איש מלחמה (שמות טו:ג). במה את לוקחו, בשני תמידים, שה לבית אבות שה לבית (שמות יב:ג). א"ר יודן בשם ר' סימון מימיו לא לן אדם בירושלם ובידו עון. הא כיצד, תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום, מכל מקום לא היה אדם לן בירושלם ובידו עון. ומה טעמא, צדק ילין בה (ישעיה א:כא).

[אסתר ו א] בלילה ההוא נדדה שנת המלך. באותה שעה ירד גבריאל אצל אחשורוש והיה מנדד שנתו מעיניו, וחובטו בקרקע שס"ו פעמים, ואמר לו כפוי טובה שלם טובה לבעליו, מיד גזר להרוג כיתות של נחתומים ושל טבחים ושל משקים, ואמר להם סם מות נתתם לי לאבדני מן העולם, אמרו לו אדונינו המלך ממאכל אסתר והמן אכלת וממשקה ששתו שתית, אם הם במדה זו הרגנו, ואם לאו למה אנו נהרגין, הלכו וראו אסתר והמן שאין להם צער, חזר המלך ואמר מי עשה לי טובה ולא שלמתי לו. מיד.