אסתר ח:יז מדרש: אסתר רבה, מדרש לקח טוב, עין יעקב ומדרש שכל טוב

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶׁזּוֹכְרוֹ חוֹשֵׁשׁ אֶת רֹאשׁוֹ. לָמָּה קְרָאוֹ הַכָּתוּב אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא, שֶׁהָיָה מַרְתִּיחַ וְתָשׁ. אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, רַבִּי יִצְחָק וְרַבָּנִין, רַבִּי יִצְחָק אָמַר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁבָּאוּ כָּל הַצָּרוֹת בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים. הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁבָּאוּ כָּל הַטּוֹבוֹת בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַד שֶׁלֹא נִכְנְסָה אֶסְתֵּר אֶצְלוֹ, הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִשֶּׁנִּכְנְסָה אֶסְתֵּר אֶצְלוֹ לֹא הָיָה בּוֹעֵל נִדּוֹת.

כתוב בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה (משלי יא י), אמר טוביהו ב"ר אלעזר ז"ל פסוק זה מתגלגל והולך משנברא העולם ועד סופו, ששקט וטוב לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם, הנאה להם שיש להם פנות לעסוק בתורה ובמעשים טובים, והנאה לעולם שמתעסקין ביישובו של עולם, שמלמדים תורה ברבים, לכך נאמר בטוב צדיקים תעלוץ קריה, וכן בזמן שהצדיקים מתכנסין, הם מדברים בשבחו של השם, כענין שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו (מלאכי ג טז), אבל פיזור לצדיקים רע להם ורע לעולם, שאין מתעסקין בתורה ובשבחו של השם, שנאמר ברוב עם הדרת מלך ובאפם לאום מחתת רזון (משלי יח כח). ובאבוד רשעים רנה, כל זמן שרשעים מכונסים רע להם ורע לעולם, רע להם שחוטאים בנפשותם, ורע לעולם שמחטיאים אחרים עמהם, שהשקט הרשעים היא מאבדת אותם, כענין שנאמר בדור המבול, בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם (איוב כא ט), וכתיב ויאמרו לאל סור ממנו וגו' (שם שם יד), וכשנתקבצו בדור הפלגה, מה כתיב בהם, הן עם אחד ושפה אחת לכולם וגו' (בראשית יא ו), וכתיב ויפץ ה' אותם (שם שם ח), וכן אתה מוצא בפרעה, כל זמן שהיתה המחכה באה עליו, היה אומר ה' הצדיק (שמות ט כז), וכל זמן שהמכה רפה מעליו, כתיב וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו (שם ח יא), למדנו ששקט לרשעים רע להם ורע לעולם. וכן אתה מוצא בכל הרשעים שעמדו על ישראל, מתוך שלוה עמדו עליהם, וכן הוא אומר היו צריה לראש אויביה שלו (איכה א ה), וכן המן הרשע לא קם לאבד את עם ה', אלא מתוך עושר והשקט ושלם, כדכתיב ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו וגו' (אסתר ה יא), וכתיב וכל זה איננו שוה לי וגו' (שם שם יג), וכתיב ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ויבקש המן להשמיד את כל היהודים וגו' (שם ג ו), וכן כשהפיר ה' את מחשבתו והניא את עצתו, ונמחה שמו עם כל אוהביו, מה כתוב ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר וגו' שמחה וששון ליהודים (שם ח יז), הרי ובאבוד רשעים רנה:

וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ וגו' (אסתר א, כ), רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי לֵוִי אָמַר פִּתְגָם גָּדוֹל אָנוּ עֲתִידִים לִשְׁמֹעַ מִזּוֹ שֶׁנִּכְנְסָה לַמַּלְכוּת, מַהוּ (אסתר ד, ג): אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים. וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר פִּתְגָם גָּדוֹל אָנוּ עֲתִידִים לִשְׁמֹעַ מִזּוֹ שֶׁנִּכְנְסָה לַמַּלְכוּת, מַהוּ (אסתר ח, יז): שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן וְנִשְׁמַע פִּתְגָם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ (שמות יז, יד): מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. כִּי רַבָּה הִיא, רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אֲמַר הֲדָא מַלְכוּתָא רַבְּתָא לַהֲדָא חֲטִיתָא, וְחַד אֲמַר הֲדָא חֲטִיתָא רַבְּתָא לַהֲדָא מַלְכוּתָא, וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן וגו'.