במדבר טז:ה מדרש: מדרש תנחומא, מדרש אגדה, תנחומא בובר ובמדבר רבה

וַיִּקַח קֹרַח. לָקַח טַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לִטֹּל עֵצָה מֵאִשְׁתּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קַח אֶת הַלְּוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אוֹתָם, וְכֹה תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם וְגוֹ' (שם ח, ו-ז), מִיָּד עָשָׂה מֹשֶׁה כֵן לְקֹרַח. הִתְחִיל לְחַזֵּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מִי עָשָׂה בְךָ כָּךְ. אָמַר לָהֶם: מֹשֶׁה עָשָׂה בִּי כָּךְ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא נְטָלוּנִי בְּיָדַי וְרַגְלַי וְהָיוּ מְנִיפִין אוֹתִי וְאוֹמְרִים לִי, הֲרֵי אַתָּה טָהוֹר. וְהֵבִיא אֶת אַהֲרֹן אָחִיו וְקִשְּׁטוֹ כְּכַלָּה וְהוֹשִׁיבוֹ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. מִיָּד הִתְחִילוּ שׂוֹנְאֵי מֹשֶׁה לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָמְרוּ, מֹשֶׁה מֶלֶךְ, וְאַהֲרֹן אָחִיו כֹּהֵן גָּדוֹל, וּבְנֵי אַהֲרֹן סְגָנֵי כְהֻנָּה. תְּרוּמָה לַכֹּהֵן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַכֹּהֵן, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת לַכֹּהֵן. מִיָּד, וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי לֵוִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּנֵּס אֶת עֲדָתוֹ, וְאָמַר לָהֶם: הִרְבֵּיתֶם עָלֵינוּ מַשְּׂאוֹי יֶתֶר מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם, טוֹב לָנוּ תַּחַת יַד מִצְרַיִם יוֹתֵר מִתַּחַת יְדֵיכֶם, שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מֵתִים מִמֶּנּוּ חֲמִשָּׁה עֶשֶׂר אֶלֶף וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. וּבִקְּשׁוּ לְסָקְלָן. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, לֹא מְלוּכָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ, וְלֹא אַהֲרֹן כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תָּלִינוּ עָלָיו. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא כָּךְ צִוִּיתַנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן וְגוֹ' (שמות כח, א), וַהֲרֵי עָמְדוּ כְּנֶגְדֵנוּ לְהָרְגֵנוּ. אָמַר לָהֶם: בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ. מַהוּ בֹּקֶר. אָמַר רַבִּי נָתַן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יִתְקַבְּצוּ כָּל חַרְטוּמֵי מִצְרִים וִיבַקְּשׁוּ לַהֲפֹךְ אֶת הַבֹּקֶר לְעֶרֶב וְעֶרֶב לְבֹקֶר, לֹא יוּכְלוּ. כָּךְ, כְּשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתִּי בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, כָּךְ הִבְדַּלְתִּי אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. מִיָּד, וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא וְגוֹ'. לֹא נֵלֵךְ לֹא נָבוֹא אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹא נַעֲלֶה. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה, פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ (משלי יח, ז). פָּתְחוּ פִּיהֶם לְפֻרְעָנִיּוּת, לוֹמַר, שֶׁהֵם מֵתִים בִּיְרִידָה וְלֹא בַּעֲלִיָּה. כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ כָּךְ מֵתוּ, וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה. אָמַר מֹשֶׁה, הוֹאִיל וְלֹא רָצוּ לָבֹא, אֲנִי אֵלֵךְ אֶצְלָם, אוּלַי יִתְבַּיְּשׁוּ וְיַחְזְרוּ בָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֵךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ, הִתְחִילוּ לְחָרֵף וּלְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים. וְכִי יוֹשְׁבִין אוֹ כוֹרְעִין אוֹ נוֹפְלִין יוֹצְאִין בְּנֵי אָדָם. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיָּצְאוּ כְּשֶׁהֵן מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן יְצִיאָה וְהַצָּבָה, וְנֶאֱמַר בְּגָלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי יְצִיאָה וְהַצָּבָה, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּינַיִם (ש״‎א יז, ד), וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב (שם פסוק טז). מַה יְּצִיאָה וְהַצָּבָה הַתָּם בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין, אַף כָּאן בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין. לְכָךְ פָּתַח מֹשֶׁה וְאָמַר, אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה וְגוֹ'. וּכְתִיב: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁכָּל הָעוֹזֵר בַּמַּחֲלֹקֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַבֵּד אֶת זִכְרוֹ. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹאכַל אֶת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה, כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין קוֹנְסִין אֶלָּא מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, וּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וּבְמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, תִּינוֹקוֹת בֶּן יוֹמָן נִשְׂרְפוּ וְנִבְלְעוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית, דִּכְתִיב: וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם, וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיִּקַּח קֹרַח.

בקר ויודע ה'. ומהו בקר וידע ה', אמר משה שעת שכרות הוא ואתם שכורים, ושמא מתוך האכילה ושתייה גבה להם, ולכך אמרו הדברים האלו, אבל למחר כיון שיצא היין מגופם יהיה להם דעת טובה ויחזרו בהם, לכך נתן להם המתנה עד בקר, אמר להם כשם שאי אפשר בלא בקר, כך אי אפשר לישראל שלא יהיה אהרן כהן גדול שהקב"ה נתן לו הכהונה ולא אני:

בֹּקֶר וְיוֹדַע ה'. מָה רָאָה לוֹמַר, בֹּקֶר וְיוֹדַע. אָמַר מֹשֶׁה, שֶׁמָּא מִתּוֹךְ רֹב מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה אָמְרוּ דָּבָר זֶה. לְכָךְ אָמַר, בֹּקֶר. אָמַר, שֶׁמָּא בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: בֹּקֶר וְיוֹדַע. אָמַר לָהֶם: אֵין לִי רְשׁוּת לִיכָּנֵס עַכְשָׁו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה, אֶלָּא בִּשְׁבִילֵנוּ שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ. דָּבָר אַחֵר, בֹּקֶר. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, גְּבוּלוֹת חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ. יְכוֹלִין אַתֶּם לְעָרֵב יוֹם בְּלַיְלָה. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, בַּתְּחִלָּה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א, ד), בִּשְׁבִיל תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּכְשֵׁם שֶׁהִבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, כָּךְ הִבְדִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי (ויקרא כ, כו). וְכָךְ הִבְדִּיל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים (דה״‎א כג, יג). אִם יְכוֹלִים אַתֶּם לְעַכֵּב אוֹתָהּ הַבְדָּלָה שֶׁהִבְדִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלַּיְלָה, כָּךְ תּוּכְלוּ לְבַטֵּל אֶת זוֹ. לְכָךְ אָמַר לָהֶם: בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' וְגוֹ', כְּבָר הוּא מְתֻקָּן, אֶת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו. זֹאת עָשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת וְגוֹ'. מָה רָאָה לוֹמַר לָהֶם כָּךְ. אָמַר לָהֶם: בְּדַרְכֵי הַגּוֹיִם יֵשׁ נִמּוּסִים הַרְבֵּה וְאֵין כֻּלָּם מִתְקַבְּצִין בְּבַיִת אֶחָד, וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא ה' אֶחָד וְתוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד וּמִזְבֵּחַ אֶחָד וְכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶחָד, וְאַתֶּם מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מְבַקְּשִׁים כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה. אַף אֲנִי רוֹצֶה בְּכָךְ. לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה', זֹאת עֲשׂוּ, קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת, וּתְנוּ בָהֶן אֵשׁ. הֲרֵי לָכֶם תַּשְׁמִישׁ הֶחָבִיב מִן הַכֹּל הִיא הַקְּטֹרֶת, חֲבִיבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל קָרְבָּנוֹת וְסַם הַמָּוֶת שֶׁבּוֹ נִשְׂרְפוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא. לְפִיכָךְ הִתְרָה בָּהֶם, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁמִּי שֶׁיִּבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ. אֶלָּא אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁלֹּא תִּתְחַיְּבוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ שֶׁאַתֶּם מַקְרִיבִים, מִי שֶׁיִּבְחַר מִכֶּם יֵצֵא חַי וְכֻלָּם אוֹבְדִים. רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי. הֲרֵי אָמַרְתִּי לָכֶם דָּבָר גָּדוֹל. לֹא טִפְּשִׁים הָיוּ, שֶׁכָּךְ הִתְרָה בָּהֶן וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶן לִקְרַב. הֵם חָטְאוּ עַל נַפְשׁוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת מַחְתּוֹת הַחֲטָאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁוֹתָם. וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לַשְּׁטוּת הַזּוֹ. אֶלָּא עֵינוֹ הִטְעַתוּ. רָאָה שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת הֵימֶנּוּ, שְׁמוּאֵל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ (תהלים צט, ו), וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת עוֹמְדוֹת מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁכֻּלָּן מִתְנַבְּאִין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל אֵלֶּה בָּנִים לְהֵימָן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן (דה״‎א כה, ה). אָמַר, אֶפְשָׁר הַגְּדֻלָּה הַזּוֹ עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנִּי וַאֲנִי אוֹבֵד אוֹתָהּ. וְלֹא רָאָה יָפֶה, לְפִי שֶׁבָּנָיו הָיוּ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְעוֹמְדִין מֵהֶן, וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹאֶה יָפֶה. לְכָךְ נִשְׁתַּתֵּף לָבֹא לְאוֹתָהּ חֶזְקָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מֹשֶׁה שֶׁכֻּלָּן אוֹבְדִין וְאֶחָד פָּלֵט, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ.