אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃
ויקרא רבה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיְתָה נְבוּאָה מְצוּיָה בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נִסְתַּלְּקָה מִבֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ג, ד): אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי בִּלְעָם מִתְנַבֵּא, אָמַר לָהֶן לְטוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְנַבֵּא, (במדבר כג, י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, (במדבר כג, כא): לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, (במדבר כג, כג): כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, (במדבר כד, ה): מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, (במדבר כד, יז): דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, (במדבר כד, יט): וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב.
דברים רבה
וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר (דברים ב, ד), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא לָכֶם בִּלְבַד אֲנִי מְצַוֶּה אֶלָּא אַף אַתֶּם צַוּוּ לִבְנֵיכֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אַף אַתָּה צַוֵּה לְרָאשֵׁי הַדּוֹרוֹת שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ בְּכָבוֹד, הֱוֵי וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּשֶׁעָמַד עֵשָׂו עִם יַעֲקֹב אָמַר לוֹ עֵשָׂו, יַעֲקֹב אָחִי, נְהַלֵּךְ שְׁנֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּאֶחָת, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב (בראשית לג, יד): יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, מַהוּ יַעֲבָר נָא, טֹל עוֹלָמְךָ תְּחִלָּה. מַהוּ (בראשית לג, יד): אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְלָאכָה וגו', אָמַר לוֹ עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לְהַעֲמִיד חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (דניאל א, ד): יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מְאוּם. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לוֹ עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לְהַעֲמִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה ט, ה): כִּי יֶלֶד יֻלַד לָנוּ. (בראשית לג, יד): עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצִינוּ שֶׁעָמַד יַעֲקֹב עִם עֵשָׂו בְּשֵׂעִיר, וּמַהוּ שֵׂעִירָה, אָמַר לוֹ עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לְהַעֲמִיד שׁוֹפְטִים וּמוֹשִׁיעִים לְהִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁעִים וגו', אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי מְשֻׁעְבָּדִים אָנוּ בְּיָדוֹ, אָמַר לָהֶם עַד שֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (במדבר כד, יז): דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיֵּצֵא כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְיִשְׂרֹף קַשּׁוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, יח): וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מוֹפִיעַ מַלְכוּתִי וְאֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן וגו'.
מדרש אגדה
ד"א היא העולה על מוקדה. זו מלכות הרשעה שעילתה עצמה, שנאמר אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך (עובדי' א ד), מה נאמר בם, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (שם שם יח), למה, כי ה' דבר (שם שם), ומה דבר, היא העולה על מוקדה, רצה לומר כי אמר הקב"ה למשה בני יושפלו בגלות ובסוף יתעלו, שנאמר ועלו מושיעים וגו' (שם שם כא), בעולם הזה אין להם מזל בראש אבל בסוף יעלו. אם בין כוכבים שים קנך (עובדי' א ד). אמר הקב"ה לעשו ואפילו שתתחבר עם ישראל שנמשלו ככוכבים, משם אורידך (שם), ואין כוכבים אלא ישראל, שנאמר דרך כוכב מיעקב (במדבר כד יז). יעקב אמר לעשו אחי, אהי דברך מות [אהי קטבך שאול]. ומהו פירוש זאת המלה, אלא אמר יעקב לעשו אפילו תגזרו עלינו כל חרב שבעולם, אין אנחנו נעזוב אמונתינו, על זה אמר אהי דברך מות, ומשעשו מסתלק מן העולם, הקב"ה וישראל לבדם משתיירים, שנאמר אחת היא יונתי וגו', (שה"ש ו ט). וכתיב ה' בדד ינחנו וגו' (דברים לב יב):