וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃
מדרש אגדה
וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'. נאמר כאן זה הדבר, ונאמר להלן בשחוטי חוץ זה הדבר (ויקרא יז ב), מה להלן שלשה משה ואהרן וכל ישראל, אף כאן הנדר מותר בשלשה הדיוטות, ולכך נאמר אל ראשי המטות, שיחיד מומחה הוא מתיר את הנדר, ומניין שיש היתר לנדר, שנאמר לא יחל דברו (פסוק ג'), הוא אינו מוחל, [אבל] אחרים מוחלין לו, כיצד חכם מתיר את הנדר שלו, אם הנודר או הנשבע אומר מתחרט אני על נדרי או על שבועתי, מתיר אותו מיד, ואומר לו מותר לך ג' פעמים, ואם אינו מתחרט, החכם פותח לו פתח ואומר אדעתא דהכי מי נדרת ואסרת ואומר לא מיד מתירין אותו:
ספרי זוטא
לפה שנאמרו נדרים דבק לרגלים יכול כולן נאמרו בענין אחד אמרת זה הפסיק הענין יכול שאין לי שקדמו נשיאים לישראל לשמוע אלא מה שבענין נדרים כשאמר וידבר ריבה אבל אומר אני מה אלו שהן נדרים אף אני ארבה כל סדרי נדר האמורים בתורה שקדמו נשיאים לישראל לשמוע אמרת דבר אל בני ישראל לרבות מצוה בלא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה לבני ישראל כל שנצטוו בני ישראל שקדמו נשיאים לשמוע ר' יוסי בן יהודה אומר מנין אתה אומר שנמסרו נדרים לגדולים להתיר אמרת וידבר משה אל ראשי המטות:
ספרי זוטא
לבני ישראל, בני ישראל עוברים בלא יחל אין הגוים עוברין בלא יחל או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות את הגרים: