מדרש על במדבר ל:3

גמ' תַּנְיָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כז) "כִּי יַפְלִיא", (במדבר ו) "כִּי יַפְלִיא", שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת, הַפְלָאָה לְאִסּוּר וְאַחַת, הַפְלָאָה לְהֶתֵּר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״ה:י״א) "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי", בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחָזַרְתִּי בִּי. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ה:כ״ב) "כֹּל נְדִיב לֵב", חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קי״ט:ק״ו) "נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ". אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אִי הֲוָאִי הָתָם, הֲוָה אֲמִינָא לְהוּ מִלְּתָא דַּעֲדִיפָא מִדִּידְהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ל׳:ג׳) "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל, אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ. אָמַר רָבָא: לְכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּרְכָא, בַּר מִדִּשְׁמוּאֵל, דְּלֵית לֵיהּ פִּרְכָא. אָמַר (רבינא) [רָבָא], וְאִי תֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: טָבָא חֲדָא פִּלְפְּלָתָא חֲרִיפָא, מִמְּלָא צַנָא דְּקָרֵי.

י״ט) שלשה טכסים (מינים) יש בזבחים: שלמי תודה, נדבה, ונדר, ונקרבים על שלשה דברים: על לשעבר, ועל דבר העומד, ועל לעתיד לבא. זבח תודה נקרב על הודיית עסק טוב שכבר בא עליו, לכן נקרא שמו תודה, שהוא מהלל ומודה ומברך את המקום על הטובות שקיבל הימנו. וקרבן תודה חביב לפני המקום, שנאמר זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי (תהלים נ׳ כ"ג), לפיכך אתה מוצא אותה מלאה מכל דבר כסעודה מלאה. כל מאכל יש בקרבן תודה: חלות, חלות לחם חמץ, לחם מצה, יש בה שמן, ויש בה רקיקין. שלמי נדבה נקרבין על כל דבר טוב שאדם מתנדב מלבו. אבל קרבן נדר נקרב על הרבה דברים: הנזיר מקריב קרבן נדר, והנשים שאסרו איסור על נפשן בבית אביהן או בבית בעליהן, כמו שנאמר ואשה כי תדור נדר וגו׳ (במדבר ל׳), וכמו שעשה יעקב אבינו שנאמר וידר יעקב נדר (בראשית כ״ח), ובחנה אם שמואל כתיב ותדור חנה (ש״א א׳), ועוד דברים אחרים, שכן כתיב ואיש כי ידור נדר לה׳ (במדבר ל׳).

יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַל תְּהִי פָּרָשַׁת נְדָרִים קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי פָּרָשַׁת נְדָרִים נֶהֶרְגוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל צִדְקִיָּהוּ. לְפִי כְּשֶׁגָּלוּ יְכָנְיָה מִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר עַל חֲמִשָּׁה מְלָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה כז, ג): וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלָיִם אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַהֲוָה עָלֵיל וְנָפֵיק בְּלִי רְשׁוּ, יוֹמָא חַד עֲלֵיל לְגַבֵּיהּ וְאַשְׁכְּחֵיהּ דְּתָלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל כְּשֶׁהוּא חַי, אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתַּבַּע לִי דְּלֵית אַתְּ מְפַרְסֵם לִי, וְאִישְׁתַּבַּע לֵיהּ. וּבַמֶּה הִשְׁבִּיעוֹ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר בְּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. וַהֲווֹן חַמְשָׁה מַלְכִין יָתְבִין וּמְפָרְתִין לֵיהּ בִּנְבוּכַדְנֶצַּר קֳדָם צִדְקִיָּהוּ וְאָמְרֵי לֵיהּ לָא יָאֲיָיא לֵיהּ מַלְכוּתָא לִנְבוּכַדְנֶצַּר אֶלָּא לָךְ יָאֲיָיא מַלְכוּתָא דְאַתְּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד, אַף הוּא מְפָרְתֵיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר וַאֲמַר אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ דַּהֲוָה תָּלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל, שָׁלְחוּן מִיָּד וַאֲמָרוּן לֵיהּ לְמַלְכָּא הַהוּא יְהוּדָאָה דַּהֲוָה עָלֵיל וְנָפֵיק בְּלִי רְשׁוּ קֳדָמָךְ אֲמַר לָן אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר דַּהֲוָה תָּלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב כד, כ): וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל. מִיָּד בָּא וְיָשַׁב בְּדָפְנֵי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא, וְיָצְאוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּנֵי אָדָם שֶׁל צוּרָה, גָּזַר וְהוֹצִיאוּ לָהֶם קַתֶּדְּרָאוֹת וְהוֹשִׁיבָן, אָמַר לָהֶם דִּרְשׁוּ לִי אֶת הַתּוֹרָה, מִיָּד הָיוּ קוֹרִין פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה וּמְתַרְגְּמִין אוֹתָהּ לְפָנָיו, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת נְדָרִים (במדבר ל, ג): אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר, אֲמַר לְהוֹן אִי בָּעֵי לְמֶהֱדַר בֵּיהּ, יָכֵיל אוֹ לָאו, אָמְרוּ לוֹ יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וּמַתִּיר לוֹ אֶת נִדְּרוֹ. אָמַר לָהֶם דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁאַתֶּם הִתַּרְתֶּם לְצִדְקִיָּה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לִי, מִיָּד גָּזַר וְהוֹרִידָן לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן. הֶעֱלוּ עָפָר, הִתְחִילוּ מַזְכִּירִין זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (בראשית יח, כז): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. חָגְרוּ שַׂקִּים, הִתְחִילוּ מַזְכִּירִין זְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית לז, לד): וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו. מֶה עָשׂוּ לָהֶם קָשְׁרוּ שְׂעָרָן בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם וְהָיוּ מְרִיצִין אוֹתָם מִירוּשָׁלַיִם וְעַד לוּד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הוֹרִידוּ לָאֶרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלָיִם.