בראשית א:כז מדרש: אוצר מדרשים, עין יעקב, תנחומא בובר ומדרש תנחומא

כשברא הקב״ה עולמו בראו בששה ימים, לא השלים מלאכתו עד שברא את האדם, כמו שנאמר בסוף מעשה בראשית ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית א׳ כ״ז), שהזכיר יצירת האדם וברכותיו שברכו, שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה וגו׳. וכשרצה הקב״ה לברוא את האדם, אמר אם אבראנו ממזרח – כשיגיע עת פטירתו לעולם אם יפטר במערב יאמר אותו רוח לא אתה מעפרי לא אקבלך, וכמו כן לכל ארבע רוחות העולם. מה עשה הקב״ה, כנס ארבע רוחות העולם וכבשן תחתיו ולקחו משם, וע״כ כשיגיע עת פטירתו של אדם, מאותה אדמה שנלקח לאותה ישוב. ומנין לנו ראייה שאדם נברא מכל העולם כולו? שנאמר (בראשית ג' יט) עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ, מאיזה מקום שלוקחת לאותו מקום תשוב.

לֵוִי אִיקְלַע לְבֵי רַבִּי בְּהִלּוּלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ, בְּרִיךְ חָמֵשׁ]. רַב (אמי) [אַסִּי], אִקְלַע לְבֵי רַב אַשִּׁי בְּהִלּוּלֵיהּ דְּמַר בְּרֵיהּ, בְּרִיךְ שִׁית. לֵימָא בְּהָא קָמִיפְלְגֵי, דְּמַר סָבַר: חֲדָא יְצִירָה הֲוָאִי, וּמַר סָבַר: שְׁתֵּי יְצִירוֹת הֲווּ. לָא, דְּכוּלֵי עָלְמָא חֲדָא יְצִירָה הֲוָאִי; מַר סָבַר: בָּתַר מַחֲשָׁבָה אַזְלִינָן, וּמַר סָבַר: בָּתַר מַעֲשֶׂה אַזְלִינָן. כִּי הָא דְּרַב יְהוּדָה רָמִי: כְּתִיב: (בראשית א׳:כ״ז) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ", וּכְתִיב: (שם ה) "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם", הָא כֵּיצַד? בַּתְּחִלָּה עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְראוֹת שְׁנַיִם, וְלִבְסוֹף נִבְרָא אֶחָד.

(דף ט ע"א) גמ' אמר רב יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך מאי היא דתניא מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והושיבם בע"ב בתים ולא גילה להם על מה כנסם ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקדוש ברוך הוא עצה בלב כל אחד ואחד והסכימה דעתם לדעת אחד וכתבו לו (בראשית א׳:כ״ז) אלהים ברא בראשית (שם) אעשה אדם בצלם ובדמות (שם ב) ויכל ביום הששי, וישבות ביום השביעי. (שם ח) זכר ונקבה בראו. (שם יא) הבה ארדה ואבלה שם שפתם. (שם יח) ותצחק שרה בקרוביה לאמר. (שם מט) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס. (שמות ד׳:כ׳) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם. (שם יב) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות שלשים שנה וארבע מאות שנה. (שם כד) וישלח את זאטוטי בני ישראל (שם) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו. (ע"ב) (במדבר ט״ז:ט״ו) לא חמר אחד מהם נשאתי. (דברים ד׳:י״ט) אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים תחת כל השמים. (שם יז) וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם. וכתבו לו במקום (ויקרא יא) הארנבת את צעירת הרגלים ולא כתבו לו את הארנבת מפני שאשתו של תלמי המלך ארנבת שמה כדי שלא יאמר שחקו בי יהודאי וכתבו שם אשתי בתורה. [פיסקא] רבי שמעון בן גמליאל אומר וכו'. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ואמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל דכתיב (בראשית ט׳:כ״ז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת יהא באהלי שם: