וַֽיְהִי־ה֗וּא טֶרֶם֮ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ׃
מדרש אגדה
והנה רבקה יוצאת. בת מלכים יוצאת בשביל תפלתו של אליעזר. ארבעה שאלו [שלא] כהוגן, שלשה נענו ואחד לא נענה, אליעזר עבד אברהם אמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך (פסוק יד) יכול ממזרת או נתינה או שפחה, נזדמנה לו רבקה. שאול אמר [והיה האיש] אשר (יכה הפלישתי) [יכנו] יעשרנו המלך עושר גדול (ובתו) [ואת בתו] יתן לו (לאשה) (שם יז כה), יכול גוי או עבד או נתין, נדמן לו דוד בן ישי. כלב אמר איש אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתו (לו) לאשה (שופטים א יב). נזדמן לו עתניאל. יפתח אמר והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי והעליתיו לה' לעולה (שופטים טו לא), יכול חזיר או חמור או סוס והיה מקריבו, נזדמנה לו בתו, שאינה ראויה לנדור, עד שידע הנודר היאך ידור:
מדרש שכל טוב
ותכל. יש דורשין לשון אות נפש. כמו (ותכל) [ויכל] דוד (ש"ב ו יח), כלו תפלת דוד (תהלים עב כ), אבל המדרש אינו מדובר על אותו הפשט אלא ותכל להשקותו הוא שאל לוגמא אחת, והיא השקה כל צורכו, ודומה לו טרם כלה לדבר (בראשית כד טו), ככלותו לדבר (שמות לא יח), ככלת שלמה (מ"א ח נד), וכל דומיהן:
בראשית רבה
הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי וגו' - ארבעה הן שתבעו שלא כהוגן, לשלשה ניתן כהוגן, לאחד ניתן שלא כהוגן, ואלו הן: אליעזר עבד אברהם כלב שאול יפתח אליעזר אמר: והיה הנערה אשר אומר אליה וגו'. הא, אילו יצאה אמה אחת והשקתו, היה משיאה לבן אדונו, אתמהא! וזימן לו הקב"ה כהוגן. ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יוצאת וגו'. וכלב אמר: (שופטים א): אשר יכה את קרית ספר ולכדה, ונתתי את עכסה בתי לאשה. אילו לכדו עבד אחד, היה נותן לו בתו?! וזימן לו הקדוש ברוך הוא כהוגן, שנאמר (שם): וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ויתן לו את עכסה בתו לאשה. שאול אמר: (שמואל א יז): והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עושר גדול, ואת בתו יתן לו לאשה. הא אילו יצא כושי אחד, או עובד כוכבים אחד, או עבד והכהו היה נותן לו בתו?! וזימן לו הקב"ה כהוגן, דכתיב: ודוד בן איש אפרתי. יפתח (שופטים יא): והיה היוצא אשר יצא וגו', והעליתיהו עולה לה'. הא אילו יצא חמור, או כלב אחד, או חתול אחת, היה מעלהו עולה?! וזימן לו הקדוש ברוך הוא שלא כהוגן, הה"ד (שם): ויבא יפתח וגו', והנה בתו יוצאת לקראתו. ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר: הקדש דמים היה חייב. וריש לקיש אמר: אפילו הקדש דמים לא היה חייב. דתנן: אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום, הרי אלו עולה, לא אמר כלום. אמר: הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהם עולה. ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו? אלא פנחס אמר: הוא צריך לי ואני אלך אצלו?! ויפתח אמר: אני ראש קציני ישראל, ואני הולך לי אצל פנחס?! בין דין לדין, אבדה הנערה ההיא. הדא דברייתא אמרה: בין חייתא למחבלתא, אזל ברא דעלובתא, ושניהם נענשו בדמיה של נערה. יפתח מת בנשילת אברים, בכל מקום שהיה הולך בו, היה אבר נישול הימנו והיו קוברין אותו שם, הה"ד (שם יב): וימת יפתח ויקבר בערי גלעד. בעיר גלעד לא נאמר אלא בערי גלעד. פנחס, נטלה ממנו רוח הקדש, הה"ד (ד"ה א ט): פנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, הוא נגיד עליהם אין כתיב כאן אלא נגיד היה. לפנים, ה' עמו: