וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל׃
בראשית רבה
ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק - אמר רבי הונא: צפת שידו שטוחה בתפלה. אמרה ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו. ותפול מעל הגמל, איתרכינת, היך מה דאת אמר (תהלים לז): כי יפול לא יוטל. ותאמר אל העבד ר' חייא אמר, ראתה אותו הדור ותוהא מפניו, היך מה דאת אמר: הנה בעל החלומות הלזה בא. רבנן אמרי: הוא ופלסונו. הלזה, אלון זה. ויאמר העבד: הוא אדוני. שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר. רבקה, ותקח הצעיף. תמר, ותכס בצעיף ותתעלף. ויספר העבד ליצחק אמר רבי אלעזר: כללה של תורה מרובים מפרטיה, שאילו בא לכתוב שנים וג' דפין, היה כותב. ורבנן אמרי: דברי שבח גלה לו, מה שקפצה הארץ לפניו:
מדרש אגדה
ותפל מעל הגמל. נפילה ממש, ובאותה נפילה איבדה בתוליה. הרהרה שראתה בעלה ולפיכך נפלה: